אל עבאדלה(עציר) ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בימ"ש השלום ברמלה מיום 19/10/10 (כב' השופט ימיני) במ"ת 23957-10-10.

כנגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס לעורר 1, שהינו בעלה של המתלוננת, עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, וכן עבירה של הלנה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(א) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952.

כנגד העורר 2 הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, ושהייה בלתי חוקית עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל.

עפ"י עובדות כתב האישום, המתלוננת והעורר 1 הינם בני זוג החיים כיום בנפרד. העורר 2 נשוי לבתם, ומתגורר בביתו של העורר 1 ברח' החשמונאים 9, רמלה.

בשבועיים שקדמו ליום 9/10/10, התקשר העורר 2 אל המתלוננת ואיים עליה שלא כדין באומרו לה כי אם לא תעזוב את רמלה ולוד, ירצחו אותה. ביום 9/10/10 הגיעו שוטרים לדירת העורר 1, העורר 1 פתח את הדלת ולשאלת השוטרים אם העורר 2 מתגורר בדירה השיב, כי העורר 2 אינו נמצא בדירה ויצא לביתו בשכם, דבר שהסתבר כלא נכון עת נמצא העורר 2 בדירה כשהוא ישן במיטתו.

העורר 2 הינו תושב זר ושוהה שלא כדין בישראל.

לעורר 1 יוחסו אישומים של הפרעה לשוטר והלנה שלא כדין ואילו לעורר 2 עבירות של איומים ושב"ח.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם.

ב"כ המשיבה טענה, כי מתיק החקירה עולה מסוכנות רבה כלפי המתלוננת וזאת לאור חשד מצידם של העוררים כי המתלוננת בוגדת עם אחר, המתלוננת הגיעה לתחנת המשטרה באישון לילה וטענה כי היא מפחדת שירצחו אותה.

לעורר 1 הרשעות קודמות בעבירות של גניבה, התחזות לאחר, הפרעה לשוטר, ביצוע עבודות ללא היתר ומעשה מגונה בקטינה, תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות ותגרה במקום ציבורי.

בגין העבירות של מעשה מגונה בקטינה, תקיפת בן זוג, תקיפת קטין על ידי אחראי ותגרה במקום ציבורי, נדון העורר 1 ביום 16/3/03 ל- 5 שנות מאסר.

ערעורו של העורר 1 לביהמ"ש המחוזי נדחה.

העורר 1 השתחרר ממאסרו ביום 21/7/07.

לעורר 2 הרשעות קודמות בעבירות על חוק הכניסה לישראל, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, התחזות כאדם אחר במטרה להונות, שימוש במסמך מזוייף, החזקת נכס החשוד כגנוב ובגין אלה ריצה מספר תקופות מאסר.

יש להדגיש כי הרשעותיו של העורר 2 חובקות מספר הרשעות בגין כניסה לישראל שלא כדין. כך ביום 9/6/02 נכנס העורר 2 לישראל שלא כדין ונדון לחודשיים מאסר ולמע"ת, ביום 18/2/04 עבר עבירה זו שוב ונדון ל- 6 חודשי מאסר ולחמישה חודשי מע"ת, ביום 31/8/06 הורשע שוב בעבירה זו ונדון לחודשיים מאסר ולשישה חודשי מע"ת, ביום 26/11/08 ביצע שוב עבירה זו ונדון לחודשיים מאסר ולחודשיים מע"ת וביום 21/6/09 ביצע עבירה זו שוב, נדון ל- 3 חודשי מאסר ולשלושה חודשי מע"ת שהינם ברי הפעלה אם יורשע בתיק זה.

בדיון שנערך בבימ"ש קמא ביום 12/10/10 הגיעו הצדדים להסכמה כי עורר 1 ישוחרר למעצר בית בקלאנסווה בפיקוח בתו, ובדיון שהתקיים בעניינם של העוררים, ביום 14/10/10, הסכים בא כוחם לקיומן של ראיות לכאורה בעבירות של שב"ח, הלנת תושב זר, הכשלת שוטר, אולם טען, כי קיים כרסום רב בראיות הנוגעות לעבירת האיומים אשר יוחסה לעורר 2.

לטענת ב"כ העוררים, המתלוננת השתהתה בהגשת תלונתה והמשטרה לא טרחה לבדוק מקור שיחות הטלפון אשר בוצעו אליה. עוד טען, כי המתלוננת עצמה נחקרה כחשודה באיומים כנגד העורר 1, כי טענה בפני בתה שאם העורר 1 "ילכלך עליה" היא תגיש תלונה במשטרה וכי לא ניתן היה לקבוע את מסוכנותו של העורר 1 כלפי המתלוננת באשר לא יוחסה לו בכתב האישום כל עבירת איומים כלפיה.

ב"כ המשיבה טענה כי הרקע לעבירות שבוצעו הינו חשדו של העורר 1 כי המתלוננת בוגדת בו, וכי העורר 2 הינו שופרו של העורר 1, אשר מהודעתו במשטרה ניתן ללמוד כיצד רואה הוא את הדברים עת נשאל האם אשתו (בתה של המתלוננת) מסוכסכת עם אמה והשיב: "אשתי לא מדברת עם אמא שלה, למה אמא שלה מזדיינת עם מישהו אחר".

בימ"ש קמא הורה על מעצרו של העורר 2 עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, בלא שנבדקה חלופת מעצר.