אל נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפנינו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 05.12.2010.

2.אלה העובדות הרלוונטיות להליך:

א.ביום 18.11.2008 נפל המערער בעבודתו ונחבל ברגל שמאל.

ב.המערער הגיש למל"ל תביעה לתשלום דמי פגיעה ולהכרה בפגיעה בעבודה. בתביעה ציין גם פגיעה בראש ובצוואר.

ג.ביום 21.05.2009 הוכרה הפגיעה כפגיעה בעבודה. הפגימות שהוכרו הן בכף רגל שמאל.

ג.ביום 23.11.2009 נבדק המערער ע"י ועדה רפואית מדרג ראשון ונקבעו לו 100% נכות זמנית מיום 01.09.09-31.01.2010 עקב אשפוז והחלמה מניתוח.

ועדה זו קבעה כי אין קשר בין הלקויים בצווארו של המערער ובין האירוע התאונתי בעבודה.

ד.ביום 04.06.2010 נבדק המערער על ידי ועדה ונקבע כי יש צורך במידע נוסף הנוגע לא.א.ג.

ה.ביום 22.06.2010 נבדק התובע על ידי ועדה נוספת (שלישית) מדרג ראשון וזו קבעה כי בשל פגימות בצווארו לתובע נכות צמיתה בשיעור של 30% מיום 01.02.2010 ולאחר הפחתת 10% בשל פגיעה קודמת.

ו.המל"ל ערער על החלטת הועדה בנימוק שלא הוכח קשר סיבתי בין הפגיעה בצוואר לבין התאונה מיום 18.11.2008.

ז.ערעור המוסד התקבל על ידי ועדה מיום 05.12.2010 ונקבע כי לתובע נכות בשיעור 0% רטרואקטיבית מיום 01.02.2010 .

3.טענות המערער:

א.בהחלטת הועדה מיום 05.12.2010 נפלו פגמים.

הועדה לא התייחסה למכתביהם של דר' חיים שטאוקר מומחה בכירוגיה אורטופדית ודר' יואב טלמון – מומחה א.א.ג.

ב.הועדה לא בחנה תוצאות בדיקות CT ולא התייחסה לחוו"ד של דר' שטאוקר המשווה בין בדיקות CT שנערכו במועדים שונים.

ג.טענתו העיקרית של המערער היא נגד הקביעה כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה בצוואר לבין התאונה מיום 18.11.2010.

4.טענות המוסד:

א.הועדה מדרג ראשון מיום 22.06.2010 אשר קבעה כי למערער 30% נכות שגתה בהחלטתה משום שהפגיעה בצוואר כלל לא הוכרה כפגיעה בעבודה.

ב.לא נפל פגם בהחלטת הועדה לעררים מיום 05.12.2010 באשר הועדה מתייחסת בנימוקיה לכל המסמכים הרפואיים בין השאר לתעודה ראשונה לנפגע בעבודה ולמסמכים מחדר המיון ב"מאיר" בהם לא הוזכרה פגיעה בצוואר.