אל-נתן נ' חברת פלאפון

החלטה

רקע

1.בפני ערעור כנגד פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות באשקלון (כב' השופט בדימוס פנחס אסולין) בה התקבלה תביעת המערער כנגד המשיבה (אם כי לא ביחס לכל רכיביה), ומכאן חויבה המשיבה לשלם לתובע סך של כ-20,000 ₪.

המדובר למעשה בבקשה רשות ערעור שנייה של המבקש ביחס לאותה תביעה שהוגשה על ידו כנגד המשיבה – חברת פלאפון. בתביעתו טען המבקש טענות שונות: כי חויב ביתר על ידי המשיבה ממנה רכש מספר רב של מכשירי פלאפון, כאשר החיוב והתעריפים גבוהים מאלו שסיכם עם נציגת המשיבה; כי נציגת המשיבה שכנעה אותו כי כדאי לו לעבור לחברת פלאפון מחברת אורנג' בהבטחות שונות שלא קוימו; כי הובטח לו כי המשיבה תישא במלוא עלויות הניתוק מחברת אורנג' מה שלא ארע בפועל; וכי הסכום של 7,400 ₪ שצוין במסמך מסוים כסכום מקסימאלי להחזר בגין עלויות הניתוק מחברת אורנג' בה היה קודם לכן, אין לו בסיס ומכאן הוא זכאי למלוא החזר עלויות הניתוק שהיו גבוהות יותר.

2.בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט בדימוס דננברג, קבע בית המשפט כי אכן המבקש זכאי לפיצוי ומכאן פסק כי המשיבה תשלם למבקש פיצוי בסך 3,000 ₪.

כנגד פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור אשר נדונה בפני. בפסק דין מיום 5.3.13 קבעתי, כי יש מקום לקבל הבקשה ולהחזיר הדיון לבית המשפט קמא על מנת שידון בשתי טענות המערער: באשר לטענתו הראשונה של המבקש בדבר הסכומים ששולמו ביתר, נקבע כי יערך חישוב של גובה הפיצוי, שכן בית המשפט לא פירש כיצד נערך סכום הפיצוי, ומכאן הוחזר הדיון לבית משפט קמא על מנת שיערוך חישוב של כלל הסכומים שנגבו ביתר, על בסיס הראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא.

באשר לטענתו השנייה של המבקש, ביחס לכך שלא היתה הגבלה של סכום ההחזר בגין הכספים ששולמו על ידו לחברת אורנג' לאור המעבר למשיבה נקבע, כי בית המשפט ישוב וידון בטענה זו – היינו כי לא התקבל בידי המבקש החזר של מלוא הכספים שנדרש לשלם בחברת אורנג', כפי שאמור היה להתקבל לטענתו.

3.לאור פסק הדין, קיים בית המשפט לתביעות קטנות באשקלון דיון מחודש בתובענה בה נשמעו המבקש ונציג המשיבה, ואף הוגשו בפני בית המשפט מסמכים. לאחר ששמע את הצדדים ולאור הראיות שהובאו בפניו פסק בית המשפט, כי ביחס לטענתו הראשונה של המבקש באשר לגביית היתר שנעשתה על ידי המשיבה, יש מקום לקבל התובענה במלואה לאור העובדה שהוכח כי לא נערך כל הסכם מסודר בין המבקש למשיבה ביחס לתעריפי השירות השונים, ואף המשיבה לא הציגה כל הסכם כזה. מכאן כל שיש הוא ההסכם אותו הציג המבקש, אשר יש לראות בו הסכם מחייב, בשים לב אף לכך שהמשיבה לא הזמינה לעדות את נציגתה שערכה את ההתקשרות עם המבקש. מכאן פסק בית המשפט, ביחס לחלק זה של התובענה, כי על המשיבה להשיב למבקש את הסכום שנגבה ביתר מחשבונו. באשר לגובה הסכום נפסק כי הוא יעמוד על סך של 19,948 ₪ (זאת על פי חישוב שהוגש על ידי המבקש).

באשר לטענתו השנייה של המבקש, על פיה הוא זכאי לפיצוי בגין הכספים שהוא חויב בהם על ידי חברת אורנג' בגין המעבר לחברת פלאפון ולא הושבו לו, הרי טענה זו ראה בית המשפט לנכון לדחות. נקבע כי ביחס למרכיב זה, קיים מסמך אשר נושא את חתימת המבקש ואשר הוצג לבית המשפט, בו צוין שסכום ההחזר המרבי שישולם לו בגין מעבר אל המשיבה (בגינו חויב בחיובים שונים על ידי חברת אורנג') יעמוד על סך של 7,400 ₪. לאור העובדה כי טענת המבקש כי המסמך זויף באופן בו הסכום של 7,400 ₪ הוסף שלא בהסכמתו לא הוכחה, נפסק כי אין מקום לקבל תביעתו בעניין זה. עוד ציין בית המשפט, כי אין חולק שהמבקש קיבל כהחזר מהמשיבה לפחות את הסך של 7,400 ₪ ומכאן היא עמדה בהתחייבותה בעניין זה.

כנגד פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני "בגלגולה" הנוכחי, בה נטענו שתי טענות עיקריות: האחת בדבר טעות מהותית בחישוב שנערך לעניין סכום הפיצוי, והשנייה ענייינה "שאלה בעניין סמכות שופט שלום לחלוק על פסק דין והוראה מפורשת שניתנה בבית המשפט המחוזי" (כך ברישא לבקשה זו).

דיון והכרעה:

4.לאחר ששקלתי את טענות המבקש ועיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה, בלי לבקש את תגובת המשיבה, וזאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

כידוע, מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים [רע"א 5711/08 פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ, (פסק דינה של כב' השופטת ארבל מיום 17.3.09); רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ, (5.7.06); רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177 (להלן: עניין סרבוז); רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (20.3.05)]. 

5."התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982) , למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן (סעיף 64 לחוק בתי המשפט). בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התברר העניין.  בשים לב לייחודו של ההליך כמתואר לעיל ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, נקבע כי בקשת רשות ערעור לא תתקבל כדבר שבשגרה, מאחר ויהיה בכך להביא להארכת ההתדיינות ולייקור ההליך, ובכך תסוכל מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות.

6.בחינת טענות המבקש ופסק דינו של בית המשפט קמא, אינה מגלה כל טעם המצדיק קבלת הבקשה.

באשר לטענה שהועלתה על ידי המבקש ביחס לכך שלדבריו בית המשפט קמא חלק על ההוראות שניתנו בפסק הדין בבקשת הערעור הראשונה ולא פעל על פיהן, הרי לא מצאתי בטענות אלה ממש. כל שצוין בפסק הדין שניתן ביום 5.3.13, היה כי הדיון מוחזר לבית המשפט קמא אשר ידון בטענת המבקש ביחס לכך שלא הייתה הגבלה (לסך של 7,400 ₪) של סכום ההחזר שהמבקש היה אמור לקבל מהמשיבה בגין הקנסות שנקנס על ידי חברת אורנג' לאור המעבר לחברת פלאפון (ראה סעיף 9 לפסק הדין).

7.מכאן אין בסיס לטענת המבקש, שהוא הבין מפסיקת בית המשפט המחוזי, כי סכום ההגבלה אינו בתוקף וכי על כן היה על בית המשפט קמא להתעלם מהסכום שצויין במסמך ביחס לאותה ההגבלה, זאת כאשר בפסק הדין צוין בבירור כי על בית המשפט קמא לקיים דיון מחדש בשתי הטענות, בדיוק כפי שנעשה על ידי בית המשפט קמא.

8.באשר לטענה השנייה אותה מעלה המבקש, לפיה בית המשפט טעה בחישוב לעניין סכום הפיצוי, שכן סכום החיוב שהוא חיוב בו על ידי חברת פלאפון היה גבוה יותר, הרי לא מצאתי ממש אף בטענה זו. לא ברור על מה מלין המבקש, כאשר בית המשפט קיבל את תביעתו בגין רכיב זה במלואה, ופסק לו את סך ההפרש בין הסכום שחויב בו על ידי חברת פלאפון, לבין הסכום שהיה עליו לשלם לשיטתו. בית המשפט הלך בעניין זה אחרי תחשיבי המבקש עצמו, באשר לאותו הפרש ופסק למבקש את הסכום שצוין בתחשיב שצירף. למרות האמור טוען עתה המבקש, כי קיימת טעות בחישוב שכן הוא חויב על ידי חברת פלאפון בסך נוסף של 9,430 ₪ בגין המעבר לחברת אורנג', סך אשר הוא זכאי להחזר בגינו. דא עקא, שהמבקש עצמו מציין, וכך גם עולה מתשובת המשיבה ומהמסמכים שצורפו, כי הוא זוכה על ידי המשיבה זה מכבר בגין סכום זה. מכאן לא ברי כיצד עותר המבקש לקבלת החזר נוסף אף בגין סכום זה, סכום עליו קיבל כבר החזר מהמשיבה, כעולה אף מנספח ב שצורף על ידו לבקשה זו.

עוד יצוין כי כבר נפסק לא אחת כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסק דין של הערכאה המבררת, אשר הוצגו בפניה העובדות הצריכות לעניין, אלא במקרים חריגים. המקרה שבפני אינו נמנה על מקרים אלה.