אל-נתן נ' חברת פלאפון ואח'

פסק דין

הרקע וטענות הצדדים:

1.המבקש התקשר בהסכם עם המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") לרכישה של 8 מכשירי טלפון סלולאריים, 2 דיבוריות לרכב ולקבלת שירותי תקשורת. לטענת המבקש, הגיעה לביתו נציגה של חב' פלאפון, המשיבה 2 (להלן: "נציגת המשיבה"), ושכנעה אותו כי כדאי לו לעבור מחברת אורנג' לחברת פלאפון. לטענתו, הובטח לו כי המשיבה תישא במלוא עלויות הניתוק מחברת אורנג'. עם זאת, במסמך שכותרתו "תשלום בגין מעבר לרשת פלאפון" (להלן: "הסכם המעבר") הוגבל סכום ההחזר בגין עלויות הניתוק מחברת אורנג' ל- 7,400 ₪. לטענת המבקש סכום זה לא היה קיים בהסכם המעבר בשעה שנחתם בידו, אלא הוסף מאוחר יותר לאחר שחתם על ההסכם.

עוד טען המבקש כי חויב ביתר בניגוד למחיר אשר סוכם עם נציגת המשיבה כפי שפורט במסמך בכתב ידה של הנציגה. לטענת המבקש פנה שוב ושוב אל נציגת המשיבה ולמרכז השירות של המשיבה, בבקשה לקבל הסכם מסודר שישקף את אותן הסכמות אליהן הגיעה עם נציגת המשיבה, אך פניותיו נענו ריקם. משכך, כל שנותר בידיו של המבקש הוא פירוט תעריפי העסקה בכתב ידה של נציגת המשיבה.

מנגד, המשיבות טענו כי טענותיו של המבקש חסרות בסיס עובדתי, ראייתי או משפטי וכי התובענה הוגשה בחוסר תום לב, בכדי לכפות על המשיבה תנאי התקשרות שהיא לא הסכימה להם מעולם. המשיבות טענו כי כל ההבטחות כלפי המבקש קוימו במלואן, הסכומים אשר שילם שולמו כדין, וכי המבקש מסלף את העובדות במטרה ליצור עילת תביעה יש מאין. המשיבות שללו את טענת המבקש לעניין זיוף חתימתו והטעימו כי סוכם בין הצדדים כי המשיבה תשלם בגין המעבר סכום מקסימאלי של עד 7,400 ₪ כפי שמצוין באותו מסמך, וכי היא זיכתה את המבקש בסכום של 10,891 ₪, סכום גבוה יותר ממה שסוכם כי תשלם בגין המעבר לשירותי המשיבה. המשיבות אף הכחישו כי הניירות אותם הציג המבקש בכתב ידה של הנציגה משקפים את מה שסוכם ולטענתם האמור מהווה לכל היותר הצעה ראשונית או חלקית, חסרת כל תוקף משפטי מחייב. לסיכום, טענו המשיבות כי טענותיו של המבקש נוגעות לכדאיות העסקה אשר בגינן אין למבקש זכות תביעה וכי הוא כשל בהוכחת תביעתו ועל כן דינה להידחות.

2. בית המשפט קמא לאחר ששמע את הצדדים קיבל את דברי המבקש כי המשיבה גבתה ממנו סכומים ביתר תוך שקבע כי המשיבה תשלם למבקש פיצוי בסך של 3,000 ₪. בית המשפט אף הטעים כי המשיבה לא הציגה הסכם עם המבקש ולא הביאה כל ראיה לסתור את טענותיו.

כנגד פסק דין זה הוגשה בקשת הערעור שלפני.

3.בבקשת רשות ערעור טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא, בכך שקיבל את טענת המשיבה שסוכם בין הצדדים כי הסכום המקסימאלי להחזר כפי שצוין בהסכם המעבר הינו עד 7,400 ₪, ולכן הוא מבקש לקבל החזר עבור יתרת הסכום ששילם לחברת אורנג' בגין הניוד. כן טוען המבקש, כי המשיבה לא הביאה בפני בית המשפט הסכם מסודר חתום על ידו המאשר את התעריפים שנגבו ממנו בניגוד למה שסוכם, ולכן הוא מבקש כי החישוב יעשה בהתאם לפירוט התעריפים אשר צוינו במסמך שנערך בכתב יד על ידי נציגת המשיבה. לטענתו, אין זה ברור כיצד נערך חישוב סכום הפיצוי אשר נקבע, על ידי בית המשפט קמא.

מנגד, ציינו המשיבות, כי המבקש חוזר בבקשת רשות הערעור על הטענות העובדתיות אותן העלה זה מכבר בפני בית המשפט קמא, בעוד שאין הוא מצביע על טעות בפסק הדין. בית המשפט קמא דן זה מכבר בטענות אלו והחליט בהן ואילו המבקש פונה כעת לבית המשפט שלערעור על מנת שידון מחדש בטענותיו, ואף ביקש להגדיל את סכום התביעה והמשיבות מתנגדות לכך. לדידן, המבקש מעלה טענות חדשות במסגרת הליך הערעור מבלי שהוא תומך אותן במסמכים. כך למשל, טענת המבקש כי שילם לאורנג' 17,710 ₪ לא נתמכה בחשבוניות וקבלות המעידות על כך. סיכומו של דבר, בית המשפט דן זה מכבר בטענות המבקש לענין הגבלת הסכום ולא קיבל טענה זו, אלא אך את טענותיו של המבקש לעניין הגבייה ביתר וקבע סכום הגיוני לפיצוי ואף לפנים משורת הדין ועל כן אין להתערב בקביעותיו.

בדיון שהתקיים בפני ביום 23.12.12 חזרו הצדדים על עקרי טענותיהם, כאשר בסופו הוסכם כי הצדדים ינסו להגיע להסכמות, אך ניסיונות אלו לא נשאו פרי.

דיון והכרעה:

4.תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים המקובלים, על ידי הליך מהיר ולא יקר, וזאת, בכדי למנוע הצפתם של בתי המשפט בתביעות בסכומים קטנים. הורתו של ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות, ברצון הקיים לפתוח את שערי בית המשפט בפני מי שנעשה לו עוול, כאשר הפניה לבית המשפט במסלולים הרגילים אינה כדאית לנוכח סכום התביעה הנמוך, אל מול העלויות הכרוכות בניהול ההליך המשפטי [רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ ( 17.9.09); רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' שרית מנדל ( 18.1.07)].

5.המחוקק אף קבע כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט) ומכאן המשקל שיש ליתן להכרעת בית המשפט אשר בפניו נדון העניין. על כן ובשים לב למיוחדות ההליך ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, נקבע כי בקשת רשות ערעור לא תתקבל כדבר שבשגרה, מאחר ויהיה בכך להביא להארכת ההתדיינות ולייקור ההליך, ובכך תסוכל מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות.

6.במקרה דנן, העלה המבקש שתי טענות מרכזיות: האחת, כי הגבלת בסכום בגין העברה לרשת פלאפון המצוינת במסמך המעבר, הוספה מאוחר יותר, לאחר שהמבקש חתם על ההסכם. השנייה, כי המבקש חויב ביתר בניגוד לתעריפים אשר סוכמו בינו לבין נציגת המשיבה, בעוד שהמשיבה מצידה לא הציגה הסכם חתום על ידו בעניין זה.

7.באשר לטענה הראשונה, בית המשפט קמא סקר את טענת המבקש בעניין זה ואת טענת המשיבה, אך למעשה לא קיימת הכרעה ביחס לטענה זו, אשר נראית על פניה כטענה ממשית הדורשת בירור. יצוין, כי טענות המבקש בעניין זה מתבססות על אותן הסכמות אליהן הגיע עם נציגת המשיבה המצוינות במסמך בכתב יד שצירף, ומכאן אף צירף את אותה נציגה של המשיבה כנתבעת 2. בעניין זה המשיבה ציינה מחד גיסא בכתב ההגנה, כי אין כל בסיס לחיוב אישי של נציגת המשיבה, וכי היא בעלת הדין הנכונה היחידה, אך מאידך גיסא, לא הביאה כל ראיה או התייחסות לכך מטעם נציגתה, דבר שהיה מתבקש בנסיבות העניין.

8.באשר לטענה השנייה - המבקש טוען כי בפועל נגבו ממנו סכומים גבוהים יותר מכפי שסוכם עם נציגת המשיבה, תוך שהוא הציג מסמך הכתוב בכתב ידה של הנציגה ובו פירוט התעריפים. המשיבה מצידה טענה, כי מסמכים אלו אינם בעלי תוקף משפטי מחייב ולכל היותר הינם בגדר הצעה. אלא מאי, שהמשיבה לא הציגה מצידה כל מסמך או הסכם הסותר את טענותיו של המבקש (מלבד המסמכים הנוגעים למעבר לשירות המשיבה). יתרה מכך, אף בעניין זה, המשיבה לא טרחה להעיד את נציגתה - המשיבה 2, וגרסתה באשר לתעריפים אשר סוכמו עם המבקש לא הובאה בפני בית המשפט קמא כלל. אף הפצרותיו הרבות של המבקש לקבל מסמך כתוב לא התקבלו. לאור האמור קיבל בית המשפט קמא את טענותיו של המבקש בעניין זה וקבע פיצוי בסך של 3,000 ₪.

יוצא אפוא כי המשיבה חייבה את המבקש בסכומים אשר לטענתו מנוגדים לתעריפים אשר סוכמו בינו לבין נציגת המשיבה, כאשר כל שיש בידו הוא מסמך כתוב בכתב ידה, וכל הפצרותיו ובקשותיו לקבלת הסכם רשמי ומסודר, נענו בשלילה. ראוי לציין, כי אופן התנהלותה של המשיבה אל מול הצרכן הפשוט, נראה בעייתי, ומציב קושי בפני הצרכן הפשוט, כמו המבקש, שעה שהוא ניצב אל מול גוף גדול וחזק ממנו, אשר גובה ממנו תשלומים ללא כל הסכם, בעוד שהיא זוקפת עניין זה (העדר הסכם כתוב ומסודר) לחובתו, וטוענת כי אינו תומך את טענותיו בראיות.

כאמור, בית המשפט קיבל את טענת המבקש באשר לגביית סכומים ביתר, אך לא פירש כיצד נערך חישוב הפיצוי. על כן ולנוכח הפערים אותם הציג המבקש, מצאתי שאין מנוס כי אם להורות על החזרת התיק לבית המשפט קמא, על מנת שיערך חישוב של כלל הסכומים אשר נגבו על ידי המשיבה ביתר, על בסיס הראיות שיובאו בפניו ואלו יושבו לידי המבקש. כן יכריע בית המשפט בטענת המבקש, כי לא התקבל בידו החזר מלא של הכספים שנדרש לשלם לחברת אורנג' בגין המעבר לחברת פלאפון, ובאשר למעמדה של המשיבה 2 בתובענה.

9.אשר על כן, אני מקבלת את הערעור, מבטלת את פסק הדין וקובעת כי התיק יוחזר לבית המשפט קמא לשם קביעתו מחדש, כאשר בית המשפט יחשב את גובה הפיצוי, בשים לב לסכום התשלומים אשר נגבו ביתר מן המבקש ובהתייחס לראיות שיובאו בפניו בעניין זה. כן ידון בטענות המבקש לעניין אי תשלום מלוא ההחזר, וביחס לכך שלא היתה הגבלה של סכום ההחזר לסך של 7,400 ₪.

המשיבה 1 תשלם למבקש הוצאות משפט בהליך זה בסך של 1,500 ₪.