אל טיבי נ' אגד חב' שיתופית לתחבורה בישראל ואח'

החלטה

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

החלטה זו עוסקת בשאלת סיווג התאונה, אם תאונת דרכים היא, אם לאו.

רקע כללי וטענות הצדדים

לטענת התובע, ביום 22/3/2008 הוא נפגע בתאונת דרכים כאשר נהג באוטובוס השייך לחברת אגד בשכונת רמת שלמה בירושלים, כתוצאה מהשלכת נפצים אל תוך האוטובוס על ידי ילדים במהלך אירועי חג פורים.

הנתבעת מכחישה את נסיבות התאונה וטוענת כי התובע מנסה להלביש על המקרה מאפיינים של תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

דיון ומסקנות

התובע תיאר את נסיבות התאונה בתצהירו, וזאת כדלקמן:

"ביום 22.3.08 נפגעתי בתאונת דרכים שאירעה בשכונת רמת שלמה בירושלים, בהיותי נוהג באוטובוס קו 10 של הנתבעת (להלן: "התאונה").

התאונה אירעה בעת נסיעתי, כאשר נחסם האוטובוס בו נהגתי עקב אירועי פורים המתקיימים כל שנה בתקופה זו, ובעת שהאוטובוס המתין שהכביש ישתחרר לתנועה לצורך המשך נסיעתו, פתחו הנערים החרדים את הדלת של האוטובוס וזרקו מספר נפצים לתוך האוטובוס. מיד סגרתי את הדלת כדי שהנערים לא יוכלו לזרוק עוד נפצים אך אחד הנפצים, אשר היה באורך של כ-10 ס"מ, כבר נפל ממש מתחת לרגלי וכתוצאה מפיצוץ הנפץ בתוך החלל הסגור של האוטובוס, נפצעתי במיוחד בשמיעתי.

מצ"ב התלונה אותה הגשתי למשטרה כנספח א'.

הפיצוץ היה ממש בעוצמות אדירות. מיד ניסיתי להימלט משם כדי שלא יוכלו לזרוק עוד נפצים וניסיתי לעקוף את מחסום האופניים שהקימו הנערים בצומת ועקפתי המחסום והלכתי לכיוון התחנה הסופית שלי.

התאונה ארעה בעוד האוטובוס היה מותנע ועמדתי בצומת בניסיון לעבור את מחסום האופניים שהוצב שם. אציין כי אפילו הבלם יד לא היה מורד והעצירה התבצעה באמצעות לחיצת רגל על הבלמים בלבד, כך שהייתי עוד ממש בנסיעה והפגיעה נעשתה תוך כדי שימוש באוטובוס למטרת המשך הנסיעה.

אציין כי לו הנפץ היה נזרק באזור הפתוח, אני מעריך כי לא הייתי ניזוק כלל שהרי לא מדובר בנפץ כה חזק ומסוכן. מאחר וישבתי בתוך האוטובוס המותנע והסגור, ותוך כדי שאני נוהג באוטובוס, לא היתה ביכולתי לנוס מהפיצוץ כי הייתי סגור ועסוק בנסיעתי (אמנם האוטובוס עמד אך היה מותנע ונבלם באמצעות הדבשת בלם בלבד, כך שממש נהגתי) לא היתה לי דרך לנוס מהפיצוץ וטווח הפגיעה של הנפץ היה מצומצם לאוטובוס הסגור שעמד לצורך נסיעה ולפיכך נפגעתי".

לטענת התובע, האירוע המתואר מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק, שכן מדובר במאורע שבו נגרם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. התובע מפנה בענין זה לתעודת עובד ציבור ממשטרת ישראל אשר מציינת אירועים חריגים של הפרות סדר בשכונות החרדיות בימי חג פורים, ומכך הוא מבקש לגזור כי מדובר בסיכון שגרתי ומסתבר שנכנס לגדר הסיכון התחבורתי שהופך את האירוע לתאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד.

מנגד נטען על ידי הנתבעת כי אין ספק כי זריקת הנפץ אל תוך האוטובוס, אשר התפוצץ ליד התובע לא אירע עקב שימוש תעבורתי באוטובוס, ולפיכך אין מדובר בתאונת דרכים. הנתבעת מפנה בענין זה ל-רע"א 10721/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אברהים יונאן ואח' (פורסם ביום 31/7/2006) (להלן :"פס"ד יונאן"), שם דובר בנפילה של סלעים על רכב נוסע כתוצאה של פיצוץ לצורך עבודות בכבישים ונקבע כי לא מדובר בתאונת דרכים.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי האירוע שבו נפגע התובע אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

על פי סעיף 1 לחוק הפלת"ד, "תאונת דרכים" הינה : "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

"שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לחוק כ: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו, או ירידה ממנו...".

דומה כי בענייננו, התובע מכוון לשימוש ברכב בדרך של נסיעה בו, שכן על פי טענתו, האוטובוס היה במהלך נסיעה בקו המיועד לו כאשר נעצר בזמן האירוע כתוצאה מחסימתו על ידי הילדים, ומשום כך יש לראות בו כמי שהיה במהלך הנסיעה שעה שהתרחש האירוע.