פסק דין
בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופט י. צימרמן), אשר ביום 13.07.10 גזר את דינו של המערער, לאחר שהרשיעו עפ"י הודאתו, בעבירה של נהיגה בשכרות.
השכרות הייתה בכך שהמערער נהג ביום 17.06.10 מונית ברח' יפת ביפו, כאשר נמצא תחת השפעת סם מסוכן מסוג הרואין.
בית משפט קמא גזר על המערער עונש פסילה של שלוש וחצי שנים ברישיון הנהיגה בכלל, ושבע שנים לרישיון הנהיגה הציבורי שלו, כאמור, מדובר בנהג מונית, מאסר מותנה של 6 חודשים לשלוש שנים וגם, על כך הערעור, 60 ימי מאסר בפועל בניכוי 5 ימים, אשר שהה במעצר.
המערער, יליד 1958, מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1976, לחובתו 104 הרשעות בדין, הרשעות תחבורתיות, לחובתו גם עבר פלילי, כך נטען היום ולא נטעם בפני ביהמ"ש קמא, אך מדובר בעבר פלילי ישן, בראשית שנות התשעים של האלף הקודם, כלומר, עבר ישן שאין להתחשב.
בית משפט קמא, בגזר הדין, נתן משקל לעובדה שהמערער נהג ברכב ציבורי, נתן משקל להרשעותיו הרבות בתחום התעבורה, אם כי ציין עובדה נכונה שבעשור האחרון התמתנה התנהגותו של המערער על הכביש.
כן עמד בית המשפט קמא על כך שאין למערער עבירות זהות לעבירה בה הוא הרשיע אותו, וכי בעברו אין ריצוי של עונשי מאסר ואף לו הוטלו עליו מאסרים קודמים.
גם לנסיבותיו האישיות של המערער ומצבו הכלכלי נתן לבו בית המשפט קמא, אבל מול כל אלה, מצא בית המשפט קמא, כך עולה משורות גזר הדין, משקל רב ומשמעותי מהיבטים של המניעה, ההרתעה, הגמול והענישה, ולכן, גזר את עונש המאסר.
באופן ספציפי אמר בית המשפט קמא, שמאסר של המערער במהלך 33 שנות נהיגתו מלמדים כי הושם ונרמס את שלטון החוק, ואין בעונשים שהוטלו עליו כדי להרתיע ולבצע עבירות.
אינני יכול לומר, ואינני רוצה לומר, שעונשו של בית המשפט קמא חמור יתר על המידה, וכידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בגזר דין שמטילה הערכאה הדיונית, אלא כאשר נפלה טעות של ממש ושהעונש שהטילה אינו סביר.
אין מחלקות, כי בצד העבירות שלפקודת התעבורה, בוודאי שלצד עבירות השכרות, לבד מעונשי פסילה, גם עונשי מאסר, ומשהמחוקק מצא לנכון לאפשר גם ענישה כזו, רשאים בתי המשפט להפעיל את שיקול דעתם ולהטיל גם עונשי מאסר, בוודאי בעבירות כה קשות.
על כך שעבירות הנהיגה בשכרות בכלל היא נהיגה תחת השפעת סמים, ופרט לעניין עבירות חמורות המצדיקות מאסר, נראה שלא יכולה להיות מחלוקת אמיתית, והתבטאויות של בית המשפט העליון במישור זה מצויות לרוב.
באת כח התביעה, במסגרת תשובתה לערעור שהמדינה מתנגדת לערעור, הציגה בפניי שלושה פסקי דין של בית המשפט השלום, בהיעדר פסיקות של ערכאות גבוהות יותר, בהן הוטלו עונשי מאסר בשל עבירות דומות. בכל אותם מקרים, כך יש לומר, מצאתי שהנסיבות חמורות יותר מאשר במקרה שבפניי, אם בשל כך שבמקרה אחד נשפט אדם על שני מקרים של נהיגה בשכרות, במקרה אחר מדובר היה בכמות של 1,020 מק"ג לליטר אוויר נשוף, כשלאותו אדם גם עבר פלילי. במקרה אחר שהציגה המדינה, גם כן היה מדובר במי שנגזרו עליו חודשיים ימים מאסר בפועל בשל עבירה דומה, בו בית המשפט, בטרם שלח את הנאשם לתקופת מאסר, ביקש לקבל תסקיר של שירות המבחן והתסקיר היה שלילי. אותו נאשם סירב לשתף פעולה. מדובר במי שהיה מכור לאלכוהול ושירות המבחן לא נתן כל המלצה בעניינו. באותו מקרה, בית המשפט קמא גזר על הנאשם 25 חודשי פסילה בפועל.
בעניינו של המערער שבפניי, בית המשפט קמא, כאמור, גזר לו פסילה בפועל משמעותית מאוד ובצדק. מדובר באדם שאף בית המשפט קמא מצא שאדם שלחובתו עבר תעבורתי כבד, בשנים האחרונות התנהגותו התמתנה. אין לו עבר פלילי קודם, ובעיקר לא ריצה מעולם מאסר בפועל.
לא פקודות המבחן, לא חוק העונשין ולא חוק אחר מחייב קבלת תסקיר טרם שליחת אדם למאסר, זאת למי שאיננו פחות מגיל 21 עובר לביצוע העבירה.
אבל, טוב עשו בתי המשפט, שגם בן אדם מבוגר יחסית שאין לו עבר פלילי ושטרם ריצה עונש מאסר, שבטרם שליחתו לראשונה לבית הסוהר, אפילו לתקופה כה קצרה, תיעשה בחינה מעמיקה יותר.
הראיתי להם שאף בית המשפט השלום לתעבורה בצפת, באותו תיק שהציגה המדינה שהוחלט לשלוח את הנאשם למאסר בפועל, הדבר נעשה רק לאחר קבלת תסקיר שלילי.
הסנגור הציג בפניי כשבועיים לאחר גזר דין של בית המשפט קמא, פנה המערער למרכז לטיפול לנפגעי סמים ביפו והתחיל לקבל טיפול לבעיית הסמים בה הוא לוקה. עובדה זו, שכמובן לא עמדה בפני ביתה משפט קמא, יש לה משקל, לדעתי, בהחלטה לשלוח אותו למאסר בפועל.
לאחר שבחנתי את כלל השיקולים שציינתי לעיל, ובנסיבות מקרה זה, שאין בו כדי לנמק לעתיד או לשמש תקדים, הנני מקבל את הערעור ומבטל את עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער.
כנגד זאת, אאריך את המאסר המותנה שהוטל עליו ע"י בית המשפט קמא, משישה חודשים לשמונה, שלא יעבור עבירות בהן הורשע בבית המשפט קמא, או לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה, או לפי תנה 26 (2) לת"ת.