אלשואמרה נ' אלרבאיעה ואח'

החלטה

לפני בקשה מטעם הנתבעת 2 לחייב התובע בהפקדת הוצאות.

התובע הגיש תובענה לפיצוי בגין נזק גוף מתאונת דרכים, כנגד הנתבעים. הנתבעת 2 הינה מבטחת הרכב הפוגע, לכאורה.

לטענת התובע, נסגרה דלת הרכב הפוגע (משאית) על כף ידו, ובשל כך נפגע.

הנתבעת 2 עותרת לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.

לטענת הנתבעת 2 בבקשה, ראוי לחייב התובע בהפקדת ערובה לאור הקושי העלול להיווצר אם יקום צורך לגבות ממנו הוצאות המשפט, וכן לאור סיכויי התביעה הנמוכים.

ב"כ התובע מתנגדת, בתגובה מטעמה, לחיוב התובע בהפקדת ערובה. לטענתה, עובדת היותו של אדם תושב חוץ אינה מצדיקה, לבדה, חיוב בהפקדת ערובה, ואין לאמר, כי התביעה משוללת יסוד.

בתשובתה הדגישה הנתבעת 2 את סיכויי התביעה הקלושים, לשטתה, וכי לכל הפחות המדובר בסיכויי תביעה שאינם ברורים.

מתוקף סמכותו של בית המשפט בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, רשאי בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

השיקולים לחיוב תובע בהפקדת ערובה, כאמור, הינם היות התובע מי שאינו תושב מדינת ישראל או אינו בעל נכסים בה, וכן בחינת סיכויי התביעה. ר' רע"א 5783/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית. לענין סיכויי התביעה, אין חובה להראות, כי מדובר בסיכויים קלושים, ודי בכך שאינם ברורים. ר' רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד (1) 647.

דין תובע שהוא תושב אזור הנתון לשליטת הרשות הפלשתינאית, כדין תושב זר לענין תקנה זו. ר' רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' המנוח באסל נעים אבראהים, פ"ד נח(5) 865.

מנגד, על בית המשפט לקחת בחשבון, במסגרת שיקוליו, את זכות הגישה לערכאות, ולמנוע מצב בו לא יקבל התובע יומו בבית המשפט, בשל אי-יכולת כלכלית. ר' פסק הדין בענין אויקל תעשיות הנ"ל. אם כי, יש לזכור, כי גם לנתבע עומדות זכויות, להמנע מגרירתו להדינויות סרק ולפגוע בזכויות הקנין שלו שלא לצורך.

לעניננו, התובע הינו תושב אזור יהודה, ואף כי לא הוכח, כי המקום המסוים בו מתגורר נתון תחת שליטת הרשות הפלשתינאית, הרי לא הציג כספים או נכסים אשר יאפשרו גבית הוצאות לו יחויב בהן.

כמו כן, בתיק זה קיימת מחלוקת בשאלת החבות, כאשר הליך בירור החבות טרם הסתיים. מבחינה לכאורית של ראיות הצדדים לעת הזו, לאחר שנשמעה עדות התובע במסגרת דיון ההוכחות, מבלי להביע עמדה כלשהי כעת ביחס לתוצאות הליך בירור החבות, אין לאמר, כי טענות הנתבעת 2 משוללות הן יסוד, וניתן לאמר, לכל הפחות, כי סיכויי התביעה אינם ברורים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועינתי בכתבי הטענות ובראיות הגולמיות שהוגשו, כמו גם שמעתי עדות התובע בבית המשפט, מצאתי כי האיזון בין השיקולים, לעת הזו, מצביע לכיוון חיובו של התובע בהפקדת ערובה.

עם זאת, על מנת למנוע פגיעה באפשרות התובע לגשת לערכאות, לא יחויב בערובה על הצד הגבוה, וכמו כן, יסתפק בית המשפט בערובה שחלקה הפקדה במזומן או בערבות בנקאית וחלקה בחתימה על ערבות צד ג'.

לפיכך, הנני להורות כדלקמן:

א. על התובע להפקיד ערבון במזומן או בערבות בנקאית בלתי מותנית, אוטונומית, מתחדשת אוטומטית, לפקודת בית המשפט השלום בדימונה, ע"ס 5,000 ₪;

ב. על התובע להמציא ערבות צד ג' על ידי ערב שהינו אזרח ישראלי או בעל נכסים רשומים בישראל, בעל יכולת כלכלית להנחת דעת מזכירות בית המשפט בהתאם לנוהל ערבויות אזרחי, ע"ס 5,000 ₪ נוספים.

התובע יפקיד הערבויות הנדרשות בתוך 30 יום מהיום, והפקדתן תהיה תנאי להמשך ההליכים בתיק זה.