אלרחים נ' אבו עסב ואח'

החלטה

1. לפני בקשה לתשלום תכוף. המבקשת נפגעה בתאונת דרכים ביום 3.5.2010. המבקשת פנתה למשיבה 2 בבקשה כי תמציא לה התחייבות לתשלום הוצאות ניתוח שהיא עתידה לעבור ביום 15.5.14, להחלפת מפרק הברך. כמו כן עתרה לתשלום בגין הוצאות נסיעה סיעוד ומחייה.

2. המשיבה טוענת כי אין קשר סיבתי בין התאונה ובין הצורך בניתוח וזאת מן הטעמים הבאים:

א. התאונה ארעה לפני 4 שנים.

ב. מן התיעוד הרפואי הסמוך לתאונה עולה כי לא הייתה פגיעה בברך אלא רק בירך, בקרסול ובכף רגל שמאל.

ג. מן התיעוד הרפואי מיום התאונה ועד היום עולה כי לא התעוררו בעיות בברך במהלך השנים.

ד. לאור גילה של המשיבה (בת שישים) סביר יותר להניח כי הצורך בניתוח נובע משחיקה ולא מטראומה.

ה. לא הוצגו מסמכים רפואיים המשווים בין שתי הברכיים על מנת לבסס את הטענה כי ברך שמאל נפגעה כתוצאה מן התאונה.

3. המשיבה מבקשת כי בטרם יכריע בית המשפט בשאלת הקשר הסיבתי ימונה מומחה מטעם בית המשפט שיכריע בשלב זה באופן זריז, רק בשאלת הקשר הסיבתי לניתוח. לטענתה לא מדובר בניתוח דחוף ולכן ניתן להמתין לחוות דעת ומכל מקום ניתן להשיג חוות דעת בתוך 7 ימים.

4. המבקשת טוענת כי בשלב זה, אין מקום למנות מומחה מטעם בית המשפט וכי מן החומר הרפואי עולה רצף טיפולי שדי בו כדי לבסס ברמה הלכאורית, כנדרש בשלב זה של ההליך, את הקשר הסיבתי בין התאונה ובין הניתוח.

5. בכל הנוגע למינוי מומחה מטעם בית המשפט בשלב זה, מורה תקנה 20 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז – 1986, כי התקנות אינן חלות על בקשה לתשלום תכוף. כפי שמציין א. ריבלין בספרו, "הכלל נועד לפשט ולקצר את הדיון בתשלום תכוף ולמנוע מצב בו הדיון בסעד זמני יחליף את הדיון בתביעה העיקרית. הכוונה בהסדר התשלום התכוף היא להושיט סעד מהיר, בהליך פשוט ככל האפשר על בסיס תצהירים ומסמכים בלבד" (תאונת הדרכים, מהדורה רביעית, (2012), עמ' 618). משכך, לא ימונה מומחה לצורך ההליך שבפני.

6. בכל הנוגע לבקשה גופה, כידוע, בשלב זה בית המשפט אינו נכנס לעומקן של המחלוקות, אלא הוא בוחן אם הנפגע זכאי לכאורה, לתשלום אותו הוא דורש (שם עמ' 814). לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי בחומר הרפואי נחה דעתי כי קיימת תשתית לכאורה, לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה ובין הניתוח להחלפת מפרק הברך.

7. כאמור, התאונה ארעה ביום 3.5.10. אמנם נכון הוא כי מיד לאחר התאונה, תואר כי המבקשת נפגעה בירך, בקרסול ובכף רגל שמאל ללא ציון הברך. אולם, לאחר מכן, בניגוד לטענת המשיבות, קיים תיעוד לא מבוטל לגבי בעיות בברך. כך למשל, 7 חודשים לאחר ניתוח שבוצע סמוך לתאונה, ביום 4.1.11, מתואר כי "בצילום ישנה תזוזה לטרלית במשטח פרקי הברך". בתיעוד מיום 10.10.11 (שנה וחצי לאחר התאונה) מצויין "כאבי וצליעה בברך. בבדיקה... הברך כאובה, תצטרך הוצאת מתכות והחלפת הברך". בתיעוד מיום 25.8.13 מתואר כי "בשל בורג בולט למפרק עברה ארטרוסקופיה של ברך שמאל עם הוצאת בורג" (מדובר בבורג שהוכנס בניתוח לקיבוע הירך שנפגע בתאונה). בתיעוד מיום 10.9.13 מצויין "יש לבצע פיזיותרפיה למוביליזציה של ברך".

8. זאת ועוד, מעיון בתיק הרפואי עולה כי המבקשת עברה מספר ניתוחים לאחר התאונה וכי קיים רצף טיפולי בקשר לבעיות, בין היתר, בירך ובקרסול. לנוכח הניתוחים והקשיים הנ"ל נאלצה המבקשת ללכת עם מקל הליכה מאז התאונה. עובדה זו יכולה להביא לשחיקה בברך שכאמור, מעליה (הירך) ומתחתיה (הקרסול) נפגעו איברים בתאונה. גם העובדה שלא תוארה שחיקה בברך ימין, מחזקת את המסקנה הלכאורית, כי גם אם הבעיה בברך שמאל היא תוצאה של שחיקה, מדובר בשחיקה שהיא כנראה תוצאה של התאונה.

9. הצדדים הגיעו בדיון להסכמה לפיה ככל שיקבע כי יש קשר סיבתי לכאורי בין התאונה ובין הניתוח ישולם למבקשת סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות ואי כושר.

10. על יסוד כל אלה, אני מחייבת את המשיבות להמציא למבקשת התחייבות לתשלום הוצאות הניתוח. ההתחייבות תומצא עד ליום 7.5.14. כמו כן ישלמו המשיבות למבקשת סכום של 5,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בגבוה של 13.34% (מתוך הסכום האמור וכן מתוך סכום ההתחייבות). הסכום ישולם בתוך 30 ימים.

ניתנה היום, כ"ט ניסן תשע"ד, 29 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.