אלקריף נ' עירוני מתקדם

פסק דין

1.בפני תביעה אשר בגדרה עותר התובע – בעלים של רכב המשמש כמונית – לחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזק שנגרם לרכב, כתוצאה מתאונת דרכים עצמית שארעה בתחומי העיר ראשל"צ ברחוב לישנסקי, ביום 19.7.2010.

2.הנוהג ברכב התובע מסר את גרסתו. לדבריו, נסע במהירות המותרת – כ-55-60 קמ"ש – ברחוב לישנסקי ולפתע חש ב"פצצה". מתברר כי נתקל במכסה ביוב עגול המורם מעל פני הכביש בכ20 ס"מ, מבלי שראה את המכסה מראש, אף שהיה לפניו. כתוצאה מהחבטה, הרכב לדבריו כמעט והתהפך והוא עצמו אושפז. הוגש טופס מידע על נתוני תיק תאונת הדרכים במשטרת ישראל ת/1, המלמד על מסירת דיווח על תאונה ביום 19.7.2010 בשעה שלוש ושלושים. הוגש צילום של תיעוד רפואי ממחלקת המיון בביה"ח וולפסון, שם נקלט הנהג באותו יום בשעה 04:50. נרשם: "הגענו לפצוע כבן 56.4 במצב קל הסובל מפציעה קלה. תאונת דרכים עצמאית. ככל הנראה התפוצץ הצמיג האחורי מבור בכביש, נפגע מחבלה קהה..." (ת/2).

3.הנתבעת אינה חולקת על נסיבות התאונה. במוקד העירוני התקבלה תלונה אודות: "בור ביוב פתוח, מכסה יצא ממקום" (נ/1). נשלח איש טיפול לשטח, אשר "גידר את המקום".

4.בכל הקשור לשאלת האחריות, זו מוטלת בעיקרה על הנתבעת, כמי שאחראית על בורות הביוב ועל יישורם עם פני הכביש. אין צורך לומר כי יציאה של מכסה ממקומו והרמתו מעל לפני הכביש יוצרות תקלה לנוסעים בדרך. יחד עם זאת, אני סבורה כי לנהג מטעם התובע אשם תורם. הטעם לכך נעוץ בזה שנסע במהירות גבוהה יחסית. לו היה נוסע במהירות נמוכה, כמתבקש מתוך כך שמדובר בנסיעת לילה, והיה נותן את דעתו לכביש שלפניו, יכול היה לעצור ולמצער למזער את היקף הפגיעה. על דרך של הערכה, מוטל על נהג המונית אשם תורם בשיעור 20%.

5.אשר להיקף הנזק: התובע הגיש דו"ח שמאי הסוקר את הפגיעה בגחון הרכב, השמאי ירון פורתי חוות דעת מיום 22.7.2010. הנתבעת טענה כי חלק מהפריטים אינם שייכים לאירוע, ואולם לא הגישה חוות דעת משלה, ואף לא ביקשה לזמן את שמאי התובע להיחקר. עיינתי בפירוט שבדו"ח, ולא נראה כי יש בו פריטים אשר במובהק אינם שייכים לפגיעה הנטענת. על כן, ומחמת שמדובר בחוות דעת מומחית שלא נסתרה, אני מקבלת את התביעה בראש נזק זה ומטילה על הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,361 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק, מיום 25.7.2010 (מועד החשבונית במוסך) ועד לתשלום בפועל. יוער כי לא אושר על ידי השמאי תשלום המע"מ מחמת שמדובר בעסק. כמובן, יש לנכות 20% מתוך סכום הפיצוי.

6.אשר לשכ"ט השמאי – הסכום הנדרש הוא גבוה ביותר וחורג מהמקובל בתיקים כגון דא. יאושר לתשלום סך של 750 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 22.7.2010 ועד התשלום בפועל. אשר לימי עמידה של המונית – השמאי ציין כי דרושים שני ימים לתיקון. התובע טען כי בפועל הרכב עמד שבעה ימים במוסך, והפנה לחשבונית. בחשבונית לא צוין כמה ימים עמדה המונית במוסך אלא רק שנכנסה ביום 19.7.2010, וכי החשבונית נרשמה ביום 25.7.2010. לטענת התובע, בגין כל יום עמידה יש לחייב ב – 250 ₪. על כן, על דרך של הערכה, יפוצה התובע בסך של 500 ₪ בגין שני ימי עמידה ובניכוי 20% עבור אשם תורם.

7.בגין הוצאות המשפט ישולם סך של 500 ₪.

8.אין פיצוי בגין עגמת נפש מחמת שמדובר בנזק רכושי.

9.בגין הצורך בגרירת הרכב, ישולם סך של 286 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 19.7.2010 (לפי הקבלה של גרר כליף) ובניכוי 20% בגין אשם תורם.

10.יש לסרוק את המוצגים למערכת הנט.

רשות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

ניתנה והודעה היום כ"ו אייר תשע"א, 30/05/2011 במעמד הנוכחים.

איריס סורוקר, שופטת

הוקלד על ידי: תמי דניאל