פסק דין
1.במועד הרלבנטי לכתב התביעה ניהלה הנתבעת, בין היתר, קייטנות לילדים לתקופת החופש הגדול.
2.בתאריך 25/6/12 או בסמוך לכך רשמה התובעת את שלושת ילדיה הקטנים לקייטנה ושילמה בתמורה סכום של 4,500 ₪. לטענתה, למרות שסיכמה עם הנתבעת כי התשלום הינו עבור קייטנה לתקופה 1/7/12 עד 16/8/12, דרשה ממנה הנתבעת בתחילת אוגוסט לשלם סכום נוסף עבור השבועיים של חודש אוגוסט (1/8/12 – 16/8/12). בשל דרישה זו, לה לא הסכימה התובעת, חזרה התובעת מאילת, שם התכוונה לעבוד כנהגת מונית.
לכן הגישה התובעת את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעת לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהפרת ההסכם ע"י הנתבעת, נזקים המוערכים על ידה בסכום של 28,324 ₪, כמפורט בכתב התביעה.
3.לטענת הנתבעת, התובעת שוחחה עמה טלפונית וביקשה לרשום את שלושת ילדיה לקייטנה בחודש יולי בלבד. הנתבעת פירטה באוזניה את הפעילויות בקייטנה ואת העלויות ובסופו של דבר סוכם שתמורת קייטנה לחודש יולי, לשלושת ילדיה של התובעת, תשלם התובעת 4,500 ₪ (זאת לאחר שניתנה לה הנחה, כי העלות לילד היתה 1,800 ₪ לחודש). על מה שסוכם דיווחה הנתבעת, לטענתה, לגבי הדס מיארה (להלן: "הדס"), שהועסקה ע"י הנתבעת בתפקיד של מנהלת הצהרון אותו ניהלה הנתבעת במקום. התובעת ובעלה הגיעו למקום, פגשו את הדס, עשו סיור במקום ושמעו על הפעילויות בקייטנה. הדס סיפרה להם כי הנתבעת שוחחה עמה ועדכנה אותה כי בהתאם למה שסוכם ביניהן הסכום הנדרש מהתובעת, עבור 3 ילדים לחודש יולי, הוא 4,500 ₪. מאחר שהדס נאלצה לעזוב את המקום, כדי לאסוף ילדים לצהרון, ביקשה הדס מאורטל עזרן (להלן: "אורטל"), שעבדה במקום כמטפלת בילדים, להוציא לתובעת חשבונית. התובעת ובעלה נכנסו עם אורטל למשרד אמרו לה כי הסכום שסוכם הוא 4,500 ₪, עבור קייטנה לחודשים יולי אוגוסט ומסרו לה 3 צ'קים דחויים ע"ס 1,500 ₪ כל אחד, ובהתאם לכך הוציאה להם אורטל חשבונית בה ציינה "עבור קייטנת קיץ 3 ילדים יולי אוגוסט".
4.מכתבי הטענות ומהעדויות שהושמעו בפניי עולה כי המחלוקת העובדתית היחידה, החשובה לצורך ההכרעה בתיק זה, הינה בשאלה מה סוכם בשיחה הטלפונית שהתנהלה בין התובעת לבין הנתבעת.
לאחר שבחנתי בחון היטב את העדויות ואת שאר הראיות שהובאו בפניי, לרבות חשבוניות שהוצאו ע"י הנתבעת עבור ילדים אחרים שהשתתפו בקייטנה, הגעתי למסקנה שמדובר באי הבנה. הנתבעת נקבה בסכום של 4,500 ₪ עבור חודש אחד (יולי 2012) בלבד ואילו התובעת הבינה שמדובר ב 4,500 ₪ עבור חודש וחצי (שזו התקופה בה רצתה שילדיה ישהו בקייטנה). משזה המצב, לא היתה מצד הנתבעת כל הפרת הסכם, ולכן אין לתובעת עילת תביעה נגדה.
למניעת ספקות, הנני להבהיר כי לא נעלם ממני הכתוב בחשבונית מס' 096, שנרשמה ע"י אורטל, אולם אני מאמין לאורטל כי רשמה את שרשמה לפי מה שאמרה לה התובעת, משום שסמכה עליה.
עוד הנני להבהיר כי אינני סבור שהתובעת ניסתה לרמות ו/או להטענות את אורטל, כשמסרה לה שסוכם על 4,500 ₪ עבור החודשים יולי אוגוסט. היא באמת האמינה בכך.
5.אף כי הדבר אינו נחוץ, לאור קביעתי דלעיל כי מדובר באי הבנה וכי לא סוכם תשלום של 4,500 ₪ עבור החודשים יולי ואוגוסט, אני רוצה להתייחס להלן, במספר מלים, לנזקים הנטענים.
כידוע, על ניזוק מוטלת החובה להקטין את הנזק. מאחר שלטענת התובעת נגרמו לה, בשל העובדה ששלשת ילדיה לא השתתפו בקייטנה בתקופה 1/8/12 – 16/8/12, נזקים בסכום של מעל 28,000 ₪, היא היתה צריכה לשלם לנתבעת, תחת מחאה, את הסכום הנוסף שנדרשה (כמחצית הסכום ששולמה עבור חודש יולי) ולאחר מכן לתבוע מהנתבעת כי תחזיר לה סכום זה. לכן, גם אם הייתי מקבל את גירסת התובעת כי סוכם על 4,500 ₪ עבור התקופה יולי ומחצית אוגוסט, הייתי פוסק לה סכום של כ 3,000 ₪ בלבד.
6.סיכומו של דבר ולאור האמור בסעיף 4 דלעיל, אני דוחה את התביעה.
בנסיבות העניין ולאור קביעתי שמדובר באי הבנה מצד שני הצדדים, אינני מחייב בהוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, ד' טבת תשע"ד, 07 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.
למזכירות:1.נא להחזיר את פנקס החשבוניות (מוצג נ/1) לנתבעת.
2. נא לשלוח את העתק פסק הדין לצדדים.