אלקייס אלמקייס נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על עונש שהטיל בית משפט לתעבורה בת"א-יפו על המערערת בשל כך שביום 28.08.07, נהגה רכב כשהיא פסולה מלנהוג ללא רישיון נהיגה תקף, כך גם ללא פוליסה תקפה וביטוח.

כן המערערת צירפה תיק נוסף שבו על פיו, ביום 07.07.08, גרמה לתאונת דרכים בנהגה בחוסר זהירות, ואף בניגוד לתקנה 144 (א) (1), נטשה את המקום מבלי שמסרה פרטים.

בית משפט קמא, תוך ששקל את נסיבות המקרה, קיבל תסקיר קצין מבחן (שני תסקירים), עיין בגיליון ההרשעות הפליליות והתעבורתיות של המערערת, שהינן חמורות, הטיל על המערערת עונש של מאסר מותנה של שמונה חודשים לשלוש שנים שלא תעבור עבירות פסילה, ומאסר מותנה נוסף, שלא תעבור על תקנה 144 לתקנות התעבורה, פסל אותה מלנהוג למשך 11 חודשים, תוך שהוא מביא בחשבון את העובדה ששהתה 16 חודשים ו-11 ימים בפסילה תוך כדי ההליכים, וכן ובעיקר בשל כך הערעור, 18 ימי מאסר בפועל.

ב"כ המערערת בערעורה מבקשת שבית המשפט יקצר את עונש הפסילה בפועל ויבטל את עונש המאסר.

ב"כ המדינה מזכירה לבית משפט זה את ההלכה, שאין ערכאת הערעור מתערבת בענישה של הערכאה הדיונית אלא בנסיבות חריגות, וללא ספק טיעונה נכון. ב"כ המדינה מטעימה שעסקינן בעבירות חמורות וקשו. מדובר בנהגת רצידיביסטית, אשר חוזרת ועוברת עבירות קשות, עבירות פליליות גם כן. שירות המבחן, בתסקיריו, איננו בא בכל המלצה טיפולית ואין בידו להראות שיש הצדקה להקל בדינה של המערערת.

צודקת ב"כ המדינה, איני יכול למצוא פגם בגזר דינו של בית משפט קמא, ולמרות זאת, אתערב בגזר הדין.

לא שירות המבחן, לא בית משפט קמא, לא ב,כ התביעה ואף לא ב"כ ההגנה נתן דעתו לשאלה מה ייעשה עם שתי ילדותיה הקטנות של המערערת. האחת, עובר להגשת התסקיר זה בקרוב, בת 5 וחצי, האחת בת 12. אף אחד מהגורמים לא בחן את האפשרות ששירותי הרווחה ייקחו אחריות על הילדות, מישהו ממשפחתה המורחבת של המערערת, שאין לה בעל.

גזירת עונש מאסר של 18 ימים יש בו תכלית ותועלת בנסיבות מסוימות. אזכיר שהענישה היא אינדיבידואלית, ואזכיר שלביהמ"ש יש סמכות, בוודאי במקרה זה, בהסכמת ב"כ המערערת, להקל ברכיב אחד של ענישה ולהחמיר באחרת, ומתוך שאינני סובר שהמערערת זכאית להתחשבות, אך מנגד שאל לו לבית המשפט להתעלם, בנסיבות מקרה זה, משתי הילדות, הנני מקבל את הערעור באופן חלקי, מבטל את עונש המאסר בפועל שקבע בית משפט קמא.

מנגד, וכאמור בהסכמת המערערת, הנני קובע שהמאסר ע"ת בשל הנהיגה בפסילה יהיה לתקופה של תשעה חודשים למשך שלוש שנים. הנני קובע שהפסילה בפועל שניתנה למערערת לרצות הינה של 11 חודשים, החל מהיום.

ניתנה והודעה היום י"ג חשון תשע"ב, 10/11/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי