החלטה
בפניי בקשה לביטולו של צו סגירה מנהלי אשר ניתן ביום 8.4.12, למשך 30 יום, על עסקו של המבקש וזאת בהתאם לסעיף 22 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק").
עיון בצו המדובר, מלמד, כי הוא ניתן בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 23 לחוק, הקובע כך:
"(א)קצין משטרה בדרגת רב-פקד ומעלה רשאי לצוות בכתב על סגירה לאלתר של חצרים שבהם עוסקים במכירת משקאות משכרים, אם נוכח שהדבר דרוש לשמירת שלום הציבור או להחזרת שלום הציבור שהופר; צו לפי סעיף קטן זה תקפו יהיה לתקופה שפורשה בו, ובלבד שלא תעלה על שלושים יום."
הצו ניתן בעקבות תפיסתו של קטין, בשעה 23:20, כאשר בידיו בקבוק אלכוהול, אשר על פי העדויות נרכש בבית העסק של המבקש, אולם מדברי ב"כ המשיבה וכן מלשון הצו, עולה כי סגירת העסק אינה בשל מכירת אלכוהול לקטינים, אלא מן הטעם שעל פי הטענה, נמכר אלכוהול לאחר השעה 23:00.
עוד יש לומר, כי עסקו של המבקש פועל על פי רשיון, כדין.
בבוא בית המשפט לדון בבקשה מסוג זה, עליו לבחון, ברוח הפסיקה בנושא, בין היתר, את סבירות ההחלטה המנהלית ואת המידתיות שבה.
בין היתר, יש ליתן משקל לזכות המבקש לחופש עיסוק, אך מנגד, את זכות הציבור שלא להיפגע כתוצאה ממכירת אלכוהול בשעת לילה. (לעניין זה ראו, בין היתר, עפ"ג (ב"ש) 8187/05/10, פניבילוב נ' פרקליטות מחוז דרום אזרחי (6.5.10); ב"ש (אשד') 128/04, סבג נ' מ"י (22.3.04); ב"ש (פ"ת) 1002/04 עזרא נ' מ"י (22.3.04); ב"ש (י-ם) 7784/05 סחראי נ' מ"י (27.10.05); ב"ש (נצ') 5734/06 מועלם נ' מ"י (16.11.06); עפ (חי') 54770-08-10 מדינת ישראל נ' עאטף מטאנס (5.9.10)).
כמו כן, יש לבחון את סבירות ההחלטה, היינו, כי אכן התשתית העובדתית הינה כזו המצביעה על סכנה הנשקפת לציבור כתוצאה מהתנהלות עסק במקום (ע"פ(חי') 4972-03-09 ססונוב נ' משטרת זבולון (16.03.09)).
עיינתי בתיק החקירה בפרשה וכן בתיק הרישוי, אשר הוגשו לעיוני על ידי ב"כ המשיבה.
הבהרתי לב"כ המבקש כי על מנת שלא לפגוע בחקירה המתנהלת, לא יימסר לו חומר החקירה, אולם בית המשפט יעיין בו, כאמור.
מתיק הרישוי עולה כי הרשיון ניתן למבקש בתנאי שיתקין בעסקו מצלמה המאפשרת צילום והקלטה 7 ימים לפחות. עם זאת, כאשר הגיעו חוקרי המשטרה אל בית העסק, ביום 8.4.12, לא מצאו את התצלומים מיום 5.4.12, אז, על פי הטענה, נמכר האלכוהול לאחר השעה 23:00. לדברי המבקש, מדי מוצאי-שבת, הוא נוהג למחוק את ההקלטות לקראת השבוע החדש. כך נהג גם הפעם ועל כן לא ניתן לראות את התצלומים מן המועד הרלוונטי.
עם זאת, הציג המבקש סרט קופה ממנו עולה כי הקניה המדוברת, שנעשתה עבור הקטין, בוצעה בשעה 22:41 על ידי אדם אחר, אשר על פי החשד, רכש גם בקבוק אלכוהול לאותו קטין.
כפי שעלה אף בדיון, אנשי המשיבה תצפתו במקום בזמן אמת, והקטין נתפס כשבידיו האלכוהול, עוד ביום 5.4.12. חרף זאת ומטעם שלא הובהר, הגיעו אנשי המשיבה אל עסקו של המבקש, רק ביום 8.4.12. לפיכך, מתקשה אני לקבל את טענות המשיבה כלפי המבקש על כי מחק, כהרגלו, את ההקלטות, ערב קודם להגעתם. על מנת שלא לפגוע בחקירה, אשר עדיין מתנהלת, אוסיף ואומר כי עיון בחומר החקירה אינו מוביל למסקנה כי בוצעה קניה לאחר השעה 23:00. העובדה שהקטין נעצר על ידי אנשי המשיבה בשעה 23:20, אין בה כדי להוביל למסקנה כי האלכוהול נרכש בשעה זו, מה גם שסליל הקופה סותר טענה זו וגם בעדויות הנוספות אין כדי לתמוך דווקא בטענה כי שעת המכירה היתה לאחר 23:00. הראיות בתיק יכולות להתיישב גם עם הטענה כי המבקש מכר לבגיר את האלכוהול בשעה 22:41 ורק בשעה 23:20 עצרה את הקטין המשטרה.
בנסיבות אלה, אני סבורה כי נפל פגם בהחלטה על סגירת העסק, מאחר שאין בחומר שהוצג בפניי, אשר היה לנגד עיניי הגורם אשר הורה על הסגירה, די כדי להגיע למסקנה כי נעשתה מכירה של אלכוהול לאחר השעה 23:00.
מאחר שב"כ המשיבה הבהיר, כפי שאף עולה מלשון צו הסגירה, כי זו ניתנה רק בגלל מכירת אלכוהול לאחר 23:00, אין בכוונתי להתייחס לשאלה האם ידע המבקש כי האלכוהול שמוכר מיועד לקטין, שהרי אין זה הטעם לסגירה ועניין זה ייחקר ויובא להחלטת הגורמים הרלוונטיים בתום החקירה.
ערה אני לכך שהמשטרה נלחמת בתופעת שתיית האלכוהול בקרב בני הנוער ובכלל במכירת אלכוהול בשעות הלילה. הסיכון הטמון בכך לשלום הציבור הוא ברור.
עם זאת, כאמור, איני מוצאת כי קיים קשר, ברמה הנדרשת, בין התנהלות עסקו של המבקש לבין מכירת אלכוהול בשעת לילה.
בהעדר תשתית ראייתית כי עסקו של המבקש מסכן את שלום הציבור, יש להעדיף את זכותו של המבקש שלא ייפגע חופש העיסוק, מה גם שמקבלת אני את טענות המבקש כי נערך לקראת החג והשקיע כספים רבים אשר יירדו לטמיון אם ייוותר עסקו סגור.
סיכומו של דבר, לאחר בחינת התשתית הראייתי אשר שימשה בסיס למתן צו הסגירה והאינטרס הציבורי ומנגד, זכותו של המבקש לחופש העיסוק והנזק שעלול להגרם לעסקו בתקופה זו, הגעתי לכלל דעה כי יש להורות על ביטול הצו שניתן ע"י המשיבה.