אלקטרו-נתך בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בעמ

החלטה

בפניי בקשה לסילוק תובענה שהגישה חברת אלקטרו נתך בע"מ (להלן: "התובעת"/"המשיבה"), כנגד בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הנתבע"/ "המבקש"), בסך של 567,058 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה), בעילה חוזית, עשיית עושר ונזיקית. עקב התיישנות ועקב היעדר עילה.

תמצית טענות המבקש

התובעת ויתרה על טענותיה בשתי הזדמנויות שונות וכן, התיישנה עילת התביעה, מה גם, שכתב התביעה הוגש בחוסר תו"ל ובידיים לא נקיות, שעה שהוסתרו מביהמ"ש עובדות ומסמכים מהותיים.

לטענת המבקש, החל משנת 2001, בה נקלעה המשיבה לסכסוך בין בעלי מניותיה, עובר לכל אורך שנת 2002 , היתה התכתבות והתקשרויות בין המשיבה למבקש, בה ניסו להסדיר את חובות המשיבה ואת הביטחונות של המשיבה אצל המבקש וכי, כבר במכתב מיום 7 לנובמבר 2002 הודיע המבקש- הבנק למשיבה, על ביטול מסגרות האשראי שלה ומשהוגשה תביעה זו אך ביום 16 לנובמבר 2009, בעילת ביטול מסגרות האשראי בחשבון וחיוב הריביות בשונה מהמוסכם במסגרת האשראי, הרי שעילת תביעה זו, התיישנה.

יתרה על כן, לטענת המבקש, מסגרת האשראי של המשיבה פקעה ביום 7 באוקטובר 2002 ואך בשל הבטחת רוה"ח של המשיבה, כי תמכור נכס ותשלם חובותיה, הוארכה תקופת האשראי עד ליום 31 באוקטובר 2002 ותו לא, לעניין המכתב מיום 7 לנובמבר 2002.

לחילופין טוען המבקש, כי המשיבה ויתרה על כל טענה כנגד הבנק, במסגרת חתימתה, פעמיים, על "הודאת חוב" במסגרת הסדרים אליהם הגיעה עם הבנק, אם בהסדר הראשון ביום 31 בדצמבר 2003 ואם בהסדר השני, מיום 1 במאי 2007, הסדרים אליהם הגיעו המבקש והמשיבה לאחר מו"מ ארוך והמנוסח ספציפית לצרכי הצדדים, כך שאינם מהווים "חוזה אחיד". המשיבה קיימה את תנאי ההסדרים, אשר היטיבן עימה, משך מספר שנים וטיעוניה כי חתמה תחת "עושק וכפייה", אינם יכולים לעמוד לה בנסיבות אלו.

יתרה על כן ולאחרונה, לטענת המשיב, כתב התביעה אינו מגלה כל עילה משפטית לתביעה, שכן התובעת אינה כופרת בחובה לבנק ומצבה הפנימי, בין בעלי המניות, כמו גם, מצבה הכלכלי הביאה לחובותיה לבנק על ריביותיהם.

תמצית טענות המשיבה

טעות בידי במבקש, גם לעניין גובה הבטוחה שהייתה בידיו, כאשר מדובר היה בנכס ששוויו כ900 אלף דולרים, שהם למעלה מ4 מיליון שקלים ולא כטענת המבקש, 900 אלף שקלים. מה גם, שהבנק צירף לרשימת הבטוחות שבידיו שתי מכוניות מרצדס שהיו בידי המשיבה, זאת מלבד הערבויות האישיות, לפיכך, לטענת המשיבה, היו בידי הבנק בטוחות בסך של 4,645,800 ₪ כאשר האשראי שהועמד למשיבה היה על סך של 3,400,000 ₪.

מסמך האובליגו שבידי הבנק, אכן מצביע על 1,170,000 ₪ אך זאת לטעותו של הבנק, אשר חישב את ערך הנכס בכ900 אלף שקלים, בטעות, כאשר ערך סכום זה הינו בדולרים. מה גם, שלמסמך זה לא היתה למשיבה גישה, שכן הוא מסמך פנימי לבנק.

עוד נטען, כי אין לקבל את טענת ההתיישנות, מקום שחיובי הריבית הנתבעים נולדו אך לאחר יום 18.11.2002 ועד סוף שנת 2004 ולפיכך החל מרוץ ההתיישנות מיום 18.11.2002, שאז בוטלו בפועל מסגרות האשראי, מה גם שלאורך השנים בוצעו מספר התכתבויות בין הצדדים לעניין זה.

עוד לטענת המשיבה, הסעיף בהסדר אליו הגיעו הצדדים, המבטל לכאורה כל טענות המשיבה כלפי המבקש, הינו סעיף מקפח שיש לבטלו, כאשר ההסדר כולו נחתם תחת עושק וכפייה של הבנק במצב הכלכלי שבו היתה המשיבה ואף הסעיף עצמו עונה על הגדרת "תנאי מקפח" באופן שיש לבטלו.

יתרה על כן, טוענת המשיבה כנגד המבקש, כי המבקש נהג בניגוד למחויבויותיו ובחוסר תו"ל, אשר יש לחייבו בגינם.

דיון

במספר מישורים עוסקת בקשה זו, בראש, כי יש לסלק את התביעה, בשל חוסר עילה ולחילופין, בשל התיישנותה.

כבר בשלב ראשוני זה, לאחר קריאת הבקשה ותגובתה, יקשה לקבוע, כי אי מי מטענות הצדדים סותם את הגולל על טענות רעהו.

סילוק על הסף הינו בסמכות ביהמ"ש, כאשר בין השאר כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה - ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות (ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד, פד"י כג (1) 604, 608).

ידועה היא ההלכה, אימתי ימחק ביהמ"ש תביעה על הסף, אך אם בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש.

וידוע עוד, כי ביהמ"ש ישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פד"י לז(4) 721, 724)