פסק דין
1.התובעת הגישה כנגד הנתבעות תביעה כספית על סך של 55,951 ₪. לטענת התובעת, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב התביעה, הרי שהיא ספקה לנתבעת מס' 1 (להלן "כרמל גמא") סחורה. המחאה על סך של 54,573 ₪ שנמשכה על ידי הנתבעת מס' 1 חוללה באי פרעון. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת מס' 2 (להלן "דיפו גלוב") מכח כתב ערבות לפרעון ההמחאה, שנחתם על ידי הנ"ל, לטענת התובעת.
2.לטענת הנתבעת, הרי שבין הנתבעות התקיימו קשרים עסקיים. במהלך ההתקשרות העסקית פנה עובד של כרמל גמא למר סבג שלמה, מנהל ואחד מבעלי המניות של דיפו גלוב, ובקש ממנו לחתום בשם דיפו גלוב, כערבה לפרעונם של שתי המחאות שנמסרו לתובעת. לאור היקף העבודה בין שתי החברות, לא ראה מר סבג מניעה לעשות כן, אך הסביר למר שדה כי יהא עליו להחתים גם את שותפו בחברה, מר נסים שחף, מאחר שרק חתימות שניהם יחד אמורות לחייב את החברה, על פי מסמך יסוד החברה מיום 21.10.1996. מר סבג חתם על המסמך ומסר אותו לידי מר שדה, שהבטיח לדאוג לחתימה נוספת של מר שחף. בסופו של דבר, מר שחף לא הסכים לחתום על כתב הערבות. סבג פנה למר שדה טלפונית כי עליו להחזיר את המסמך והנ"ל השיב כי המסמך אינו לנגד עיניו וכי הוא ישמידו. לטענת מר סבג, הוא הופתע לקבל מכתב התראה מאת התובעת ולאחר מכן, גם כתב תביעה. לטענת דיפו גלוב, הרי שאין בכתב הערבות כדי לחייב אותה, מאחר והוא אינו חתום על ידי שני מנהליה.
3.התביעה הוגשה במקור בסדר דין מקוצר וניתנה לדיפו גלוב רשות להתגונן מפניה.
4.במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפני כעת, הוגש תצהירו של נציג התובעת, אשר לא נחקר ומנגד, נחקרו מר סבג ומר שחף על תצהיריהם, במסגרתם חזרו למעשה על טענות ההגנה שהועלו בבקשה למתן רשות להתגונן. בסיום הדיון סכמו הצדים את טענותיהם בעל פה.
5.בפתח הדיון, בקשה ב"כ התובעת למחוק את התביעה כנגד כרמל גמא, מאחר מדובר בחברה חדלת פרעון שאינה פעילה. בסיכומיו, טען ב"כ דיפו גלוב, כי מעת שנתבקשה מחיקת התביעה כנגד כרמל גמא, מאויינת הערבות וכי יש לפנות קודם כל למושך ההמחאה. אין בידי לקבל טענה זו. בהתאם לסעיף 8 לחוק הערבות, תנאי להגשת התביעה כנגד הערב, הינו דרישה מהחייב העיקרי לפרוע את חובו. פניה כזו נעשתה בכתב, כמפורט בנספח 3 לתצהירו של מר שמעון עמר. בכך יצאה התובעת ידי חובתה. לאור בקשתה של התובעת, אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 ואין בכך כדי להשפיע על תביעתה כנגד דיפו גלוב.
6.כתב הערבות נשוא תיק זה, הינו כתב ערבות לפרעון שיקים, בהתאם לסעיף 57 לפקודת השטרות ואין חולק כי מר סבג חתם עליו, בצירוף חותמת החברה. השאלה שבמחלוקת היא, האם כתב הערבות תקף כלפי התובעת, משלא חתם עליו גם מר זחף.
כאמור, מר סבג ומר שחף טענו בתצהיריהם כי על פי החלטת החברה באסיפת בעלי המניות מיום 21.10.1996, הרי שמר שלמה סבג מונה כיו"ר הדירקטוריון ומנכ"ל החברה ואילו מר שחף מונה כמנהל בחברה ומנהל תפעול שלה. לפי סעיף 6 לפרוטוקול הנ"ל, הרי שבעלי זכות החתימה בחברה הינם מר שלמה סבג ומר ניסים שחף, כאשר עד לסך של 3,000 ₪ תחייב חתימה של כל אחד מהם, בצירוף חותמת החברה ואילו מעל לסכום הנ"ל, תחייב את החברה חתימתם של שני זכות החתימה ביחד, בתוספת חותמת של החברה.
7.מר סבג ומר שחף חזרו ואשרו בחקירתם הנגדית את האמור בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 21.10.1996 והבהירו כי לצורך חיובה של החברה בהתחייבות שמעל לסך של 3,000 ₪, יש צורך בחתימות שניהם, בצירוף חותמת החברה. בניגוד לטענת ב"כ התובעת, הרי שפרוטוקול החברה נושא תאריך - 21.10.1996 - ולא מצאתי כי המסמך הנ"ל נסתר באופן כלשהו. די בצירופה של החלטת החברה בעניין מורשי החתימה מטעמה, בצירוף עדויות נציגיה, כדי לעמוד בנטל להוכיח טענתה זו. עצם העובדה שהמצהירים לא צרפו לתצהיריהם מסמכים נוספים שיעידו על כך שבפועל התנהלה החברה על פי החלטותיה, אינה מעלה או מורידה. התובעת, אליה עבר נטל הראיה, לא הביאה ראיה כלשהי שתעיד על כך שבמקרים אחרים, נהגה החברה אחרת (למעשה, עדיה של דיפו גלוב כלל לא נשאלו על כך, אלא, הם נשאלו האם הביאו עמם לדיון המחאה כלשהי הנושאת את שתי חתימותיהם בצירוף חותמת החברה) ומנגד נציגיה של דיפו גלוב חזרו והעידו בחקירותיהם הנגדיות כי בהתחייבויות מעל סך של 3,000 ₪, נדרשות שתי חתימותיהם.
8.כאמור, מר סבג טען בתצהירו כי מר שדה, נציג כרמל גמא, בקש ממנו לחתום על כתב הערבות והוא הסכים, תוך שהבהיר לנ"ל כי יש צורך גם בחתימת שותפו, מר שחף ובקש ממנו לדאוג לכך שמר שחף יוסיף חתימתו על גבי כתב הערבות. אמנם, ניתן היה לצפות כי מר סבג לא יוצא את המסמך מידיו, טרם בירור עם שותפו, האם הוא מסכים לחתום עליו אולם, גם אם היה בכך טעם לפגם, הרי שגרסתו לא נסתרה בחקירתו הנגדית, וראוי להדגיש, כי עדותו עשתה עלי רושם אמין. מר שחף הבהיר בחקירתו הנגדית, כי משלא מצא אינטרס עסקי כלשהו של דיפו גלוב בחתימה על כתב הערבות, סרב לחתום על המסמך. גרסתו בעניין זה לא נסתרה.
9.המצהירים מטעם דיפו גלוב העידו בחקירתם הנגדית, כי אינם מצויים בקשר עם אותו מר שדה מזה שנים. מנגד, ב"כ התובעת טענה בפניהם, הן בחקירה הנגדית והן בסיכומיה כי מבירור שערכה, עולה כי מר שדה חי, קיים ועובד. טענותיה של הנתבעת היו ידועות לתובעת מעת הגשת בקשת הרשות להתגונן. לו רצתה להפריך את טענותיה של הנתבעת, היה בידי התובעת לזמן לעדות את מר שדה, שאותר על ידה, אולם היא בחרה שלא לעשות כן. בעניין זה חלה ההלכה לפיה, הימנעות מלהביא ראיה שיכולה היתה לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה כי היה באותה ראיה לפעול לחובת אותו בעל דין (ע"א 2275/90 לימה נגד רוזנברג, פ"ד מז(2) 605).
10.ב"כ התובעת טענה בסיכומיה כי במקרה דנן חלות הוראות סעיף 92(ב) לפקודת השטרות וכי התובעת לא אמורה היתה לפשפש בכל המסמכים שבשליטת דיפו גלוב ובנסיבות העניין, חל כלל הניהול הפנימי, אשר נקבע בע"א 26/60 מפעלי עור בע"מ נגד לסר פ"ד יד 1521.
אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 92(ב) לפקודת השטרות קובע אמנם, כי "כשהמדובר הוא בחברה, באגודה שיתופית, בשותפות או באישיות משפטית אחרת, די להם למסמך או לכתב הטעונים חתימה לפי פקודה זו, שיהיו טבועים בחותמה של אותה אישיות משפטית". בניגוד לטענת ב"כ הנתבעת, הרי שסעיף 92(ב) הנ"ל חל גם על כתב ערבות לפרעון המחאה. ניתן ללמוד על כך מלשון סעיף 92(ב) עצמו הנוקט לשון "מסמך או לכתב הטעונים חתימה לפי פקודה זו", בשילוב עם הוראות סעיף 57 לפקודת השטרות, מכוחו הוצא כתב הערבות בענייננו. אלא, שהוראות סעיף 92(ב) כפופות להוראות סעיף 23 לפקודה הקובע כי "חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו" (ראה ע"א 20/60, לעיל, עמ' 1524 - 1525 וכן, ע"א 268/56 ששון נוי ואח' נגד עירית חדרה ואח', פ"ד יב, עמ' 333, 360, הנזכר שם). בעניין שנדון בע"א 26/60 נקבע עובדתית כי אותו נציג החברה הנתבעת שחתם על השטר נשוא התובענה עשה כן בשם החברה, הן בפעמים קודמות והן בעת החתימה על שטר הנדון ולכן, הגיע בית המשפט לידי מסקנה לפיה, התובע היה רשאי באותו מקרה להניח כי חתימת ההסבה הינה בסדר בלי בדיקת המצב כהווייתו. לא זה המקרה שבפנינו. כפי שקבעתי לעיל, הרי שלא נסתרה טענת נציגי דיפו גלוב לפיה, על התחייבות של החברה מעל לסך של 3,000 ₪ מצריכה חתימת שני השותפים. לא הובאה בפני ראיה שתסתור טענה זו וכל שכן, לא הוצגו בפני ראיות כלשהן שיעידו על כך שהמקרים אחרים, די היה בחתימה אחת של מי משני השותפים, בצירוף חותמת החברה, כדי לחייב אותה. בנסיבות אלו, בעת קבלת כתב הערבות לידיה, היה על התובעת לערוך ולו בירור מינימאלי עם נציגי דיפו גלוב, על מנת לאשר כי כתב הערבות שנמסר לידיה אכן נחתם על פי הרשאה של החברה.
11.סיכומו של דבר, אני קובע כי כתב הערבות נחתם בניגוד להרשאה של החברה ולכן, הוא חסר תוקף לגביה.
לפיכך, אני דוחה את התביעה.
התובעת תשלם לנתבעת מס' 2 את הוצאות המשפט בסך של 7,000 ₪. הסכום הנ"ל ישולם לידי הנתבעת מס' 2 בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ט' טבת תשע"א, 16 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.