פסק דין
1.המערער, מרדכי אלקחי, הורשע בבית המשפט לתעבורה במחוז המרכז, לפי הודאתו, בעבירה של גרימת מוות בתאונת דרכים. המערער הוא נהג אוטובוס, ובדצמבר 2008, בבאר שבע, פגע בהולך רגל, מר נאום שטיפלר ז"ל, בן 75, אשר חצה את הכביש במעבר חצייה. לאחר אשפוז של כחודשיים בבית חולים, נפטר הולך הרגל.
המערער נדון ל-21 חודשי מאסר, שמהם 9 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן נדון לפסילת רישיון נהיגה למשך 12 שנה לגבי כל סוגי הרישיונות, ולצמיתות לגבי נהיגת אוטובוס.
לפנינו ערעור על חומרת העונש המתמקד ברכיב המאסר בפועל.
2.המערער הוא בן 59, אלמן ואב לשלושה בנים בוגרים. בעקבות התאונה קיבל על עצמו להפסיק לנהוג ויצא לפנסיה מוקדמת מ"אגד". אין למערער עבר פלילי. עברו התעבורתי אינו "מכביד", ובוודאי שהדברים אמורים לגבי מי שיש לו ותק של 40 שנות נהיגה כנהג מקצועי.
3.יצוין בפתח הדברים, כי במוקד הערעור עומד תוכנו של תסקיר שירות המבחן לגבי המערער, תסקיר שהיה גם לפני בית משפט קמא. לפיכך נפתח בתוכן התסקיר.
4.מהתסקיר עולה כי המערער קיבל על עצמו אחריות מלאה לגרימת התאונה, והוא ממוקד כולו באובדן חיי המנוח ובכאב שהסב לבני משפחתו של המנוח. בכך שונה המערער, לדברי קצינת המבחן, מרוב הנהגים שהורשעו בגרימת מוות בתאונות דרכים הנוטים לצמצם אחריותם. אשתו של המערער נפטרה כחודש לפני התאונה. התאונה אירעה ביום הראשון לחזרתו של המערער לעבודה לאחר מות אשתו. ואולם, קצינת המבחן מציינת, כי במהלך השיחה עמו המערער "הקטין משמעות מותה של אשתו עבורו, היות ולדבריו מותה היה צפוי בשל מחלתה והעצים משמעות מותו של המנוח בתאונת דרכים, עבורו".
בעקבות התאונה מצוי המערער במשבר עמוק, והוא מאופיין בהתנהגות מסתגרת, בעלת מאפיינים של דיכאון. אחד מבניו חזר להתגורר עמו בביתו, עקב מצבו הנפשי הרעוע. המערער מתנגד לקבל סיוע טיפולי, ולדעת קצינת המבחן מגדיל הדבר את הסיכון לנסיגה רגשית ותפקודית. כמו כן, סבורה קצינת המבחן, כי הטלת עונש כליאה על המערער בעיתוי הנוכחי, תביא לנסיגה נוספת בתפקודו. על כן, המליצה קצינת המבחן להטיל על המערער עונש מאסר בעבודות שירות, ובמקביל להעמידו בפיקוח שירות המבחן כדי לעקוב אחר מצבו.
5.בהידרשו לשיקולי הענישה, ציין בית משפט קמא, כי התאונה התרחשה בשעת צהריים, באור יום מלא, ובתנאי ראות טובים. המנוח הספיק לחצות שלושה מטר עד שנפגע. אין טענה לרשלנות תורמת מצד המנוח. לפני בית משפט קמא הונח מכתבה של אלמנת המנוח, מכתב שכונה "אצילי". האלמנה מספרת על דמותו של המנוח, על פועלו, ועל גודל האבידה שנגרמה למשפחתו; אין במכתב התייחסות לשאלת עונשו של הנהג המערער. בית המשפט קבע כי מדובר במקרה זה ברשלנות גבוהה, שהרי מעבר חצייה אמור להיות "מבצרם" של הולכי הרגל.
6.באשר לשיקולים לקולא, ציין בית משפט קמא כי הוא נותן משקל להודאתו המהירה של המערער באשמה, ולכך שקיבל על עצמו הפסקת נהיגה מרצון. השופטת קמא הדגישה כי שקלה בעיון את האמור בתסקיר שירות המבחן. לדעתה, החשש המובע בתסקיר מפני הידרדרות נוספת במצבו של המערער – יש לו על מה לסמוך. ואולם, השופטת קמא לא מצאה מקום לאמץ את המלצת התסקיר, נוכח נסיבות התאונה:
"שעה שהמדובר בתאונה מתרחשת ע"ג מעבר חציה, בנסיבות שתוארו לעיל, אין מנוס אלא מלגזור על הנאשם עונש של מאסר לריצוי בפועל בין כותלי בית הסוהר. מאידך האמור בתסקיר, דברי החרטה והכאב הכנים אשר בפי הנאשם, הביאוני להעמדת תקופת המאסר על תשעה חודשי מאסר בפועל"
באשר לחשש מנסיגה במצבו הנפשי של המערער, סברה השופטת קמא כי מענה לכך יהיה בהפניית עניינו של המערער למפקד בית הסוהר, תוך הנחייה לתת תשומת לב מיוחדת למצבו הנפשי. לפיכך הורתה השופטת קמא לשלטונות שב"ס להביא לידיעת רופא שב"ס את האמור בתסקיר שירות המבחן לגבי מצבו הנפשי של המערער.
7.כאמור, מתמקד ערעור זה בנסיבותיו האישיות של המערער, לאור האמור בתסקיר שירות המבחן. לדעת הסנגור המלומד, עו"ד שלום פסקה, הפיתרון של פיקוח רפואי על המערער בשב"ס, איננו פיתרון מעשי ואיננו פיתרון בטוח. הסנגור סבור, כי הטלת עונש כליאה על המערער תסכן אותו. עוד גרס הסנגור, כי אין לומר שמדובר במקרה זה ברשלנות גבוהה מצדו של המערער, אם כי בוודאי שהתרשל בנהיגתו. המערער היה מוכר ב"אגד" כסמל לנהג זהיר. לדעת הסנגור זהו מקרה יוצא דופן המתאים לחריגה מהכלל בדבר הטלת עונשי מאסר בכליאה על נהגים שגורמים מוות בתאונת דרכים ברשלנותם.
8.לעומת זאת סבורה התובעת המלומדת, עו"ד מעין בן ארי, כי צדק בית משפט קמא בשיקוליו ובגזר דינו. כיוצא בזה, קביעתו של בית משפט קמא בדבר רשלנות גבוהה של המערער היא נכונה, ואין במקרה זה כל טענה בדבר רשלנות תורמת של המנוח. זאת ועוד, הפגיעה במנוח בעת שעבר במעבר חצייה, היא שיקול המוכר בפסיקה, בצדק, כשיקול מחמיר. לדעת התובעת איזן בית המשפט נכונה בין שיקולי הענישה, ואין לראות מקרה זה כחריג לכלל העונשי לגבי מי שהורשע בגרימת מוות בתאונת דרכים, גם אם מדובר בנסיבות אישיות לא קלות. התובעת הגישה לפנינו פסיקה של בית המשפט העליון ושל בית משפט זה, שעיקרה נוגע לנהגים מקצועיים שגרמו למותם של הולכי רגל שפסעו על מעבר חצייה ונדונו לעונשי מאסר בכליאה, גם כאשר מדובר היה בנסיבות אישיות לא קלות (רע"פ 227/07 רבינו נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 9.1.07; רע"פ 6035/06 מלכה נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 23.7.06; ע"פ (מרכז) 2996-08-07 נעים נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 11.3.08).
9.לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בחומר שלפנינו, הגענו למסקנה כי עם כל הצער שבדבר, אין מנוס מדחיית הערעור. סבורים אנו כי בית משפט קמא איזן כראוי בין שיקולי הענישה, והחלטתו להעדיף את האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של המערער, היא החלטה ראויה ההולמת את ההלכה הרווחת בנושא זה, כפי שהותוותה בפסיקת בית המשפט העליון. המאבק בקטל הנורא בכבישים, מצדיק כי ככלל יוטלו עונשי מאסר בכליאה על מי שהורשעו בגרימת מוות בתאונת דרכים, וכך נפסק גם במקרים שבהם היו לאותם נהגים שהורשעו נסיבות אישיות לא קלות (כפי שניתן להיווכח בפסיקה שצוינה לעיל). כידוע, רבים מן הנהגים שהורשעו בעבירות אלה הם מי שכונו בפסיקה אנשים "נורמטיביים". אכן, חובה על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, ויש גם מקרים, יוצאים מן הכלל, שבהם לא הוטלו עונשי מאסר בכליאה. ואולם, לאחר עיון ושיקול, נראה לנו כי אין מקרה זה נמנה עם אותם מקרים יוצאי דופן. במקרה שלפנינו מדובר ברשלנות גבוהה. המערער שנהג באוטובוס פגע בהולך רגל מבוגר בעת שהלך על מעבר חצייה. אין במקרה זה רשלנות תורמת של הולך הרגל. ערים אנו לנסיבות האישיות של המערער, ולמצבו הנפשי הרעוע, כפי שפורט בתסקיר שירות המבחן וצוין בהרחבה לעיל. ברם, עם כל ההבנה לנסיבות אלה, הרי חיזיון נפרץ הוא שנהגים שגרמו למוות בתאונת דרכים ברשלנותם נפגעים בעצמם מבחינה נפשית (וגם פיזית). על המערער לדעת כי עונש המאסר בכליאה המוטל עליו נועד לשקף את הערך של קדושת החיים ואת התגובה החברתית הראויה כלפי מי שנוטל חיי אדם. כמו כן זהו צעד הכרחי של החברה במאבקה בתאונות הדרכים.
10.לאור כל זאת, נדחה הערעור.
בשולי פסק הדין אנו חוזרים על דברי בית המשפט קמא לגבי הצורך להבטיח פיקוח רפואי על המשיב.
אנו מורים כי עם התייצבותו של המערער לריצוי עונשו ייבדק על ידי רופא, ומפקד בית הכלא בו ירצה המערער את עונשו, ידאג להבטחת פיקוח על המערער וטיפול רפואי ככל שיידרש.
על המערער להתייצב לריצוי עונש הכליאה בתאריך 1.8.10 בשעה 11:00 במזכירות ביהמ"ש המחוזי בפתח תקווה כשהוא מצויד בתעודת זהות.
העתק מפסק הדין יועבר על ידי יחידת נחשון במסירה אישית למנהל מחלקת האסיר, אשר ידאג להעביר העתק מפסק הדין למפקד הכלא בו ישובץ המערער.
