אלפסי נ' עיריית חדרה

החלטה

בפניי בקשת המשיבה, עיריית חדרה, (להלן: "העירייה" ו/או "המשיבה") מיום 02.12.13, לביטול המרצת הפתיחה שהגישה המבקשת ביום 31.10.13, או להעברתה למסלול של תביעה רגילה, וזאת מכוח תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

המבקשת טוענת במסגרת המרצת הפתיחה, כי בעלה המנוח, מימון אלפסי ז"ל, (להלן: "המנוח"), היה המחזיק הבלעדי של נכס הידוע כחלק מחלקה 199 בגוש 10014 הנמצא באזור התעשייה הישן בחדרה, (להלן: "הנכס"), וזאת, החל משנת 1961, תחילה עם שני שותפים נוספים, כאשר ברבות השנים רכש הוא את זכויות יתר השותפים, והפך להיות בעלים של 100% מהזכויות בנכס.

עוד נטען, כי העירייה הציגה מצג שווא לפיו, הינה הבעלים לכאורה של הנכס ולכן היא השכירה את הנכס למנוח וגבתה דמי מפתח תוך שהיא נוקטת הליכי גביה כנגדו ללא יכולת מעשית מצידו להתנגד.

נטען, כי בשנת 1972 פרצה בנכס שריפה, אשר כילתה את כל המסמכים המעידים על זכויותיו של המנוח בנכס. יחד עם זאת, מסמכים אלו אמורים להיות מוחזקים גם על ידי העירייה, אשר תידרש להציגם במסגרת גילוי המסמכים בהליך זה.

זאת ועוד, נטען, כי בשנת 2004 הוגשה תביעה כנגד העירייה, בה נטען, כי העירייה איננה ומעולם לא הייתה בעלת זכויות כלשהן בנכס שבמחלוקת, וכי הבעלים הרשום של הנכס היה מנהל מקרקעי ישראל, יחד עם זאת, תביעה זו נמחקה בשל ניהול הליך פשיטת רגל כנגד המנוח, שבסופו קיבל הוא צו הפטר.

עוד נטען, כי הנתבעת הונתה את המנוח, עת גרמה לו לסבור, כי היא בעלת הזכויות בנכס שבמחלוקת מכוח הסכם חכירה שנכרת בינה לבין מנהל מקרקעי ישראל עוד בשנת 1951, ולמשך 49 שנים. נטען, כי העירייה המשיכה במצג זה לא רק עם תחילת ההתקשרות בשנת 1961, אלא גם במהלך תקופת ההתקשרות כאשר העלתה מפעם לפעם את דמי השכירות ואף גבתה דמי מפתח כאשר התחלפו שותפים בנכס. יתרה מכך, נטען, כי גם היום מוציאה העירייה דרישות תשלום למבקשת בגין שכר דירה בנוגע לנכס הנ"ל, שכאמור אינה בעלת כל זכויות בו.

לאור המפורט, מבוקש ליתן צו הצהרתי לפיו, המבקשת הינה החוכרת של הנכס שבמחלוקת. כמו כן, מבוקש להורות לעירייה להשיב את מלוא "דמי השכירות" ששולמו על ידי בעלה המנוח של המבקשת ו/או על ידה.

תמצית טענות הצדדים

המשיבה טוענת, כי עיון בטענות המועלות במסגרת המרצת הפתיחה, מלמד, כי הליך זה אינו ההליך הראוי והמתאים לבירור המחלוקת בין הצדדים, וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית במסגרת המרצת הפתיחה מבוקש להורות לעירייה להשיב לידי המבקשת את דמי השכירות ששולמו כביכול בגין הנכס שבמחלוקת, וזאת על אף שהליך של המרצת פתיחה אינו מיועד לקבלת סעד כספי. שנית, נטען, כי מטרת ההליך בו נקטה המבקשת הינה התחמקות מתשלום אגרה בהתאם לסכום הכספי הנדרש, וזאת באמצעות הסוואת הסעד האמיתי הנדרש. ושלישית נטען, כי בירור המחלוקת העובדתית בין הצדדים, מחייב הליך של גילוי מסמכים מסודר וכן העדת עדים רבים על מנת ללבן את הטענות העובדתיות ההיסטוריות הנטענות, ומשכך בירור התובענה על דרך של המרצת פתיחה איננו "נוח ויעיל" ועלול לפגוע קשות בזכויותיה של העירייה.

בתגובה טענה המבקשת, כי לנוכח גילה המבוגר, רוצה היא לסיים את הפרשה העגומה לגבי הנכס עוד בשנות חייה, בפרט לנוכח מצבה הבריאותי הקשה, ומשכך מבוקש להותיר את המרצת הפתיחה על כנה. יחד עם זאת, ולמען קידום ההליך מסכימה המבקשת למחיקת "הסעד הכספי" והותרת הסעד ההצהרתי בלבד.

בתשובה לתגובת המבקשת, טוענת העירייה, כי המבקשת מתעקשת על ניהול ההליך על דרך המרצת פתיחה ומסכימה למחוק את הסעד הכספי, וזאת ממבלי להתמודד עם שלל הטיעונים של העירייה כפי שפורטו לעיל, מהם עולה, כי ההליך אינו יכול להתנהל על דרך של המרצת פתיחה, כך למשל נטען, כי שאלת הזכויות בנכס, המהווה את לב המחלוקת בין הצדדים, הינה שאלה עובדתית היסטורית סבוכה הדורשת בירור מעמיק. זאת ועוד, המבקשת התעלמה מהטענה לפיה קיים קושי לברר תובענות ששלובות בהן טענות מסוג הונאה וביצוע מצגי שווא. עוד נטען, כי הליך המרצת הפתיחה נועד לפתרון עניינים דחופים ובלתי סבוכים מבחינה עובדתית, שלא נדרש לגביהם הליך גילוי מסמכים מורכב, הבאת עדויות רבות או ליבון שאלות מורכבות. זאת ועוד נטען, כי הנימוק אותו העלתה המבקשת לרצונה לזרז את התובענה איננו נימוק בדין לצורך הפניה לדרך של המרצת פתיחה, משכך ובהעדר התנגדות אמיתית מטעם המבקשת לגופו של עניין, מבוקש לקבל את הבקשה ולבטל את המרצת הפתיחה או להעבירה למסלול של תביעה רגילה.

דיון

לאחר שעיינתי בהמרצת הפתיחה, בבקשת העירייה להביא לביטול המרצת הפתיחה, בתגובת המבקשת לבקשה ובתשובת העירייה לתגובת המבקשת, נחה דעתי, כי דין הבקשה להתקבל, על דרך העברת התובענה להליך אזרחי רגיל. להלן אפרט.

המבקשת מעלה במסגרת המרצת הפתיחה שאלות עובדתיות מורכבות, לרבות טענות בדבר הונאה וביצוע מצגי שווא על ידי העירייה. העירייה מדגישה את אופיין של הטענות המועלות כנגדה, שעל פי טיבן וסוגן אינן ראויות, להבנתה, להתברר אלא על דרך של הליך אזרחי רגיל. בהקשר זה סוקרת המשיבה שורה של טענות אשר בעניינן יש להביא לגישתה מסמכים היסטוריים, ראיות רבות וחקירת עדים. כך למשל, על פי הנטען בהמרצת הפתיחה, בעלה המנוח של המבקשת, הוא המחזיק והחוכר של הנכס שבמחלוקת מאז שנת 1961, ואילו המבקשת הינה בעלת הזכויות בנכס מכוח הדין וצוואתו. עם זאת, בצוואה שצורפה כנספח א' להמרצת הפתיחה, מצוין, כי המנוח מוריש את זכויותיו השונות כביכול במקרקעין לילדיו. עוד מציינת העירייה, כי בניגוד לנטען בסעיף 2 להמרצת הפתיחה, בכל הנוגע לרכישת הזכויות בנכס על ידי המנוח עוד בשנת 2012, עיון באישור הרכישה אשר צורף כנספח 2 להמרצת הפתיחה מעלה, כי המדובר "בחוזה פיתוח בלבד" (לשלוש שנים).

הלכה היא, כי השאלה האם תובענה ראויה להתברר על דרך המרצת פתיחה, תוכרע על יסוד המורכבות העובדתית של ההליך, הצורך לשמוע עדים רבים והחשש לפגיעה דיונית במשיבה.

ראה :

רע"א 10227/06 משה בובליל נ' עו"ד חיים אינדיג, [פורסן בנבו], (05.02.07), (להלן: "עניין בובליל") ;

ה"פ (ת"א) 1425/06 אורנה מולין סנדרוב נ' עו"ד אביחי דרזנר - כונס נכסים, [פורסם בנבו] (2007) ;

ע"א 137/74 פורת נ' סולומינסקי, פ"ד כח(2) 602;