אלפסי נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 20/05/13 בערעור בהעדר המבקש .

המערער היה מיוצג בבית משפט לתעבורה על ידי הסנגוריה הציבורית, הודה ביום 31/12/12 בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, הצדדים טענו לעונש ובית משפט לתעבורה דן את המערער לעונשים הבאים:

2 חודשי מאסר בפועל , בניכוי תקופת המעצר, כך שריצוי העונש הסתיים ביום מתן גזר הדין.

כמו כן, נידון המערער ל- 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, כמפורט בגזר הדין, לעונש פסילה בפועל לתקופה של 24 חודשים, 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים וקנס בסך 1,500 ₪.

המערער הגיש ביום 19/02/13 הודעת ערעור כנגד חומרת הדין.

בהודעת הערעור העלה המערער טענות כנגד הרשעתו בבית משפט לתעבורה על אף שזו התבססה על הודאתו.

עם הגשת הודעת הערעור קבעתי מועד לשמיעתו. בישיבה הראשונה מיום 21/04/13, התייצב המערער ובא כוח המשיבה ולאחר ששמעתי את שני הצדדים, קבעתי ישיבה נוספת ליום 20/05/13 כדי לאפשר התייצבות הסנגור שייצג את המערער בבית המשפט לתעבורה.

לישיבה שנקבעה ליום 20/05/13, התייצב הסנגור, אך המערער בחר שלא להתייצב.

אין בפי המערער נימוק או הסבר להיעדרותו מהישיבה שבה ניתן פסק הדין.

בישיבה בה ניתן פסק הדין, הסביר הסנגור מדוע הסנגוריה הציבורית אינה יכולה לייצג את המערער בהליך שבפניי וזאת לאור טענותיו שהועלו ביחס להרשעתו על פי הודאתו.

במצב הדברים שהבאתי לעיל ומשהמערער לא התייצב לדיון וגם לאחר שבדקתי את הערעור לגופו, החלטתי לדחותו.

כיום, מונחת בפניי בקשה לביטול פסק דין זה – בקשה שדינה להידחות.

ראשית כל, אציין כי הערעור הוגש לאחר שחלף פרק הזמן הקבוע בחוק, קרי, לאחר שחלפו מעל 45 יום. גזר הדין ניתן ביום 31/12/12 והערעור הוגש ביום 19/02/13, דהיינו, הערעור הוגש לאחר שחלפו כ- 50 ימים. מטעם המערער לא הוגשה בקשה להארכת מועד.

זאת ועוד, לגוף העניין, אציין כפי שציינתי בפסק הדין, שהעונש שהוטל על המערער אינו חמור עד למידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור וברי שאינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים ואף נוטה לקולה, לטעמי.

כמו כן, המערער לא מעלה טענות לעניין העונש, אלא לעניין ההרשעה שהתבססה על הודאת המערער, מבלי שהגיש בקשה מתאימה לבית המשפט לתעבורה ובה ביקש להתיר לו לחזור בו מהודאתו.

נימוק נוסף שהביא לדחיית הבקשה הוא העובדה שפסק הדין בערעור ניתן ביום 20/05/13, מועד אליו זומן המערער כדין ומאז חלפו מספר חודשים, מבלי שהמערער ביקש הארכת מועד להגשת הבקשה דנא.

אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

המזכירות תשלח לצדדים עותק החלטה זו בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ד, 02 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.