אלפסי נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפניי בקשה למחיקת תצהירו של התובע.

2.לטענת המבקשת יש להורות על מחיקת תצהיר התובע, הן בשל אי אימותו כנדרש על פי דיני הראיות והן בשל טענות משפטיות המצויות בו והעובדה שאינן עולות בקנה אחד להצהרות ב"כ התובע, בעיקר בנוגע לרכיב פיצויי הפיטורים.

3.לטענת המשיב, האימות נעשה טלפונית אולם אין כל מניעה לתקן מחדל זה. עוד טוען התובע כי המבקשת רשאית לחקור את המשיב בחקירה נגדית על תצהיר זה.

4.לאחר שקראתי את הבקשה, התגובה ואת כלל המסמכים שהוגשו בתיק, לרבות התצהיר, לא מצאתי לנכון למחוק את תצהירו של המשיב, אולם מצאתי לנכון לאפשר לו לתקן את תצהירו. להלן טעמיי.

5.  אכן אימות התצהיר נעשה טלפונית, ללא החתמת המשיב ושלא בהתאם לנדרש על פי דיני הראיות.

6.עם זאת, סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן:"חוק בית הדין לעבודה"), קובע: "בכל עניין של סדר דין שאין עליו הוראה אחרת בחוק זה או בתקנות לפיו, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק".

7.        הפסיקה עמדה על תכליתו של סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, כסעיף שמטרתו לאפשר לבתי הדין לעבודה גמישות פרוצדוראלית מירבית, תוך שמירת זכויותיהם היסודיות של המתדיינים.

8.        יפים לעניינו את שנפסק בע"ע 1520/04, רונית חמו נ' אלעזר עמשי, פד"ע מ' 33 בעמוד 47:

"שחרורם של בתי-הדין לעבודה מכבלי דיני הראיות נועד לפשט את הדיון המשפטי בפני בית-הדין לעבודה, להגמיש את ההליך השיפוטי ולסייע לבית-הדין להגיע לתוצאה נכונה, צודקת ופשוטה בעניין הבא בפניו.

9.        מגמה זו עולה בקנה אחד גם עם הוראות סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה.

10.    ברי שהוראות אלו, לא באות לשחרר את בית-הדין מעקרונות דיני הראיות מכל וכל, ואין בהם כדי להכשיר ראיות פסולות או לפעול בניגוד לכללים המקובלים הנהוגים בתחום זה.

11.      עם זאת סדרי הדין בבית הדין לעבודה גמישים יותר, ויש להפעיל את הגמישות ככל שהדבר נדרש למימוש זכויות וככל שהגמישות אינה פוגעת בזכויותיו של צד לדיון.