החלטה
בפניי בקשה של מר אלעזר משה (להלן: "המבקש") לפטור אותו מתשלום אגרת בית המשפט במסגרת תביעה שהגיש בסכום 9,276,348 ₪ כנגד מדינת ישראל – לשכת ההוצאה לפועל (להלן "המשיבה") בעילה כספית.
בכתב התביעה, מושא הבקשה, עותר המבקש לסעד כספי נגד המשיבה בטענה כי התשלומים ששולמו על ידו במסגרת תיק איחוד 02-99013-98-1 הועברו לחשבונו הפרטי של הממונה - עו"ד קבלאווי ולא לידי הזוכים. כמו כן, טוען המבקש בבקשה למתן צו זמני לקבלת רישיון נהיגה כי שילם את החוב בתיק האיחוד במלואו ומשכך אין כל סיבה לעכב את רישיונו.
המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי המבקש אינו עומד בתנאים למתן פטור מתשלום אגרה; המשיבה עומדת בתגובתה על כך שטענות המבקש בגין התשלומים ששילם במסגרת תיק האיחוד ובעניין ההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה נדונו בפני רשמי ההוצאה לפועל ונדחו על ידם בהעדר אסמכתאות לתשלום ומשכך, לא עומדת לו עילת תביעה בדרך של הליך זה. עוד טוענת המשיבה כי סכום התביעה מופרז בשיעורו וכי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.
הדיון בבקשה לפטור מאגרה:
תקנה 14(ג) לתקנות בתי משפט (אגרות), התשס"ז-2007, קובעת כדלקמן:
" הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד".
על מנת שבעל דין יזכה בפטור מתשלום אגרה עליו לעמוד בשני מבחנים מצטברים, האחד העדר יכולת כלכלית והשני שההליך אותו יזם מגלה עילה , ראה בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד(2) 383).
מן הכלל אל הפרט:
אשר לתנאי הראשון שעניינו ביכולת המבקש להפקיד את סכום האגרה;
מתוך המסמכים שצירף המבקש דומה, לכאורה, כי מצבו הכלכלי אינו טוב. כך, ניתן ביום 3.5.11 כנגד המבקש פסק דין חלקי ע"י בית משפט השלום בקריות (כב' הרשם נדים מורני) המורה על פינוי המבקש מהדירה המושכרת בה התגורר. בנוסף, לדברי המבקש בשל ההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה שלו אין באפשרותו לעסוק בעבודתו – כנהג, ואכן צורף אישור המל"ל המעיד על כך שהמבקש אינו עובד.
אלא מאי, מעיון בבקשה עולה כי אין פירוט מלא אודות מצבו הכלכלי של המבקש. המבקש הציג בבקשתו רשימת תיקים תלויים ועומדים בלשכת הוצאה לפועל, רשימה שאינה מעודכנת אלא לשנת 2006. המבקש מציין כי רכושו כולל מקרר, מכונת כביסה, טלוויזיה ומוצרי בית בלבד, אך מעבר לכך הסתפק בהגשת תצהיר כללי, ללא צירוף תדפיסי חשבון בנק אשר יוכיחו את מצבו הכלכלי הנטען. זאת ועוד, המבקש טוען כי הינו נכה ונכותו הקבועה הינה 35% אך מלבד אישור תביעת המבקש לשיקום מקצועי במל"ל, לא צורפה כל אסמכתא ולא צוין גובה הקצבה שהמבקש מקבל בגין הנכות הנטענת.
יחד עם זאת, לא מצאתי צורך להתעכב בתחולת התנאי הראשון מעבר להערותיי דלעיל בנסיבות בהן התנאי השני, שעניינו בסיכויי התביעה, אינו מתקיים, ואבהיר;
המבקש טוען בתביעתו כי במסגרת הליכי הוצאה לפועל שילם לתיק איחוד 02-99013-98-1 סך של 500₪ לחודש בתקופה שבין 17.9.1998 – 18.4.200 אך עו"ד קבלאווי שהיה בשעתו ממונה על תיק האיחוד, העביר את הכספים לכיסו.
במסגרת תביעתו ,המבקש לא צירף כל אסמכתאות לתשלומים שנטען כי שולמו על ידו ,כך דומה כי עילת תביעתו תלויה על בלימה. הדבר מקבל משנה תוקף נוכח טענת המשיבה לפיה המבקש טען בעבר לתשלום וטענתו נדחתה ע"י רשם ההוצאה לפועל. דא עקא, שדרך הערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל לרבות עיכוב רישיון נהיגה אינה יכולה להיות בדרך של הגשת תביעה אזרחית.
יתרה מכך, כיוון שעילת התביעה של המבקש הינה בגין תשלומים ששולמו לכאורה עד שנת 2002 סיכויי התביעה אינם גבוהים נוכח טענת ההתיישנות והשיהוי.
לכל אלה, מצטרפת גם הסוגיה שעניינה בסכום התביעה, ע"פ כתב התביעה, ככל שאקבל קיומה של עילת תביעה ואחריות לכאורה של המדינה למעשיו, הנטענים, של עו"ד קבלאווי בתוקף תפקידו במסגרת הליכי ההוצל"פ.
כבר נפסק כי בבדיקת עילת התביעה בוחן בית המשפט גם את הסכום הנתבע כתנאי למתן הפטור. קיומה של עילת תביעה משמעותה הוכחת קיומה של עילה ראויה גם לגבי הסכום הנתבע (ראה בש"א 13593/01 (חיפה) ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ).
בנסיבות דנן, גם אם יצליח לכאורה המבקש להוכיח את תביעתו כי עמד בתשלום סך של 500 ₪ בתיק האיחוד בין השנים 1998- 2002 לא יהיה בכך בכדי לבסס תביעה בשיעור של 9,276,348 שככל הנראה נגזר מכתבה בעיתון בנוגע לכלל הכספים שהעביר עו"ד קבלאווי, כנטען, לחשבונו הפרטי בהתנהלותו בנוגע למספר חייבים.
אמור מעתה, סכום התביעה כעולה מכתב התביעה, בסך 9,276,348 ₪ מופלג בשיעורו לאין ערוך וללא כל פירוט, פוגם בקיומה של עילת תביעה.