אלעד נ' דויטש

פסק דין

בפני תביעה שעניינה סכסוך שכנים בין התובע לנתבע, המתגוררים באותה קומה בניין וחולקים גג המופרד בחומה בגובה כ-1.70 מ', כשלכל אחד מהצדדים כניסה נפרדת לגג.

לטענת התובע, השאיר ריהוט שבבעלותו – שידה ומדפים – במסדרון משותף המוביל לשתי דלתות הכניסה לגג, וזאת מאחר שלא היה לו מקום במחסן שעל הגג מאחר וטרם סידר את כל הריהוט בדירה אליה עבר להתגורר כ-3 חודשים קודם. הנתבע דרש ממנו לפנות את הציוד מהמסדרון כדי שיוכלו לנקותו ומשהתובע לא עשה כן אלא ביקש ארכה לצורך הפינוי, פעל הנתבע באופן חד צדדי והעביר את ריהוט התובע אל הגג השייך לו כשהוא מעביר את הריהוט מעל החומה מהחלק שלו לחלק של התובע. הדבר חזר ונשנה פעמיים, ובדרך זו נגרמו לשידה נזקים.

הנתבע הודה בהעברת השידה מעבר לחומה אל חלק הגג של התובע אך טען כי הדבר נעשה מבלי לגרום כל נזק לשידה, ולאחר שנתן לתובע שהות מספקת לפנות את המסדרון כדי שהמנקה בבניין יוכל לנקותו. הנתבע מסר כי התובע בתגובה על העניין ניפץ בזדון שלט כניסה מחרסינה שהיה תלוי על דלת הנתבע, ועליו שם המשפחה של הנתבע, ותלה נייר בו כתב: "אל תכנס לי לשטח". על שבירת השלט פיצה התובע את הנתבע בסך של 150 ₪.

התובע טוען כי בעקבות אירוע שבירת השלט מחרסינה, תלה הנתבע הודעה לדיירי הבניין בה התריע על התנהגותו הברברית של התובע ופרט את השתלשלות העניינים על פי גרסתו. התובע טוען כי יש בדברים שנכתבו משום לשון הרע.

לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים והתמונות שהוצגו, עולה כי העובדות העיקריות כלל אינן שנויות במחלוקת. אני קובעת כי העברת השידה מהשטח הציבורי לגג של התובע לאחר שסרב להעבירה בעצמו, נעשתה כדין. השארת ריהוט פרטי בשטחים המשותפים של הבניין אינה בגדר זכותו של התובע ואם יש התנגדות של שכנים אחרים בבניין, דוגמת הנתבע, היה עליו להעביר את הריהוט מיידית לשטח שבחזקתו הפרטית. ודאי שלא היה מקום להחזירו לשטח הציבורי לאחר שפעם אחת כבר הועבר ע"י הנתבע אל שטח הגג של התובע.

לא התרשמתי כי הנזק הנראה בתמונה שהציג התובע נגרם עקב ההעברה מעל החומה, ונראה כי מדובר בנזק רטיבות שנבע מכך שהתובע השאיר את השידה על הגג החשוף זמן ממושך ולא הכניסה לדירה או למחסן. בכך אין לו מה להלין על הנתבע שכן יכול היה להכניסה למחסן או לדירה.

לגבי השלט שנתלה בחדר המדרגות, האמור בו הינו אמת ועל כן אין בו משום לשון הרע, שכן שבירת שלט החרסינה בזדון היתה אכן התנהגות וונדליסטית.

לפיכך אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ב, 19 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.