החלטה
1. בקשה לביטול פסק דין מיום 3.5.11, לפיו נמחקה תביעת המבקשים, תוך חיובם בהוצאות אשר לא ישולמו, אלא אם תוגש התביעה מחדש על ידי התובעים או מי מטעמם וכתנאי להגשת התביעה מחדש. פסק הדין ניתן בהסכמה, במעמד ב"כ הצדדים.
2. הבקשה הוגשה רק ביום 11.10.11, כאשר המבקשים מציינים, כי דבר נתינתו נודע להם רק ביום 15.6.11, וכי הוא מעולם לא הומצא להם. לטענת המבקשים, עורכת הדין שייצגה אותם באותה עת, היתה מנועה מלייצגם, הואיל והושעתה מחברותה בלשכת עורכי הדין. אגב, לטענה אחרונה זו, לא הובאו כל סימוכין. אף במחשב בית המשפט אין כל הוראה באשר למניעותה של עורכת הדין מלהופיע בבתי המשפט.
3. לטענת המבקשים, מסב להם פסק הדין נזקים גדולים. הם עצמם לא היו מודעים להסכמות שבבסיסו ולא הסכימו לנתינתו. לטענתם, העלימה מהם עורכת הדין אשר ייצגה אותם את דבר קיומו של פסק הדין, כל זאת שעה שהיא לא היתה רשאית לייצגם כלל עקב השעייתה. לטענתם, מחדליה של עורכת הדין, הם שהביאו למתן פסק הדין ולא כל סיבה אחרת. עוד הם טוענים, כי תביעתם מבוססת וכי סיכוייה להתקבל טובים.
4. המשיבות מספר 1 ו- 2, המיוצגות על ידי פרקליטות מחוז צפון, אשר לעמדתן גם הצטרפה המשיבה 3, טוענות כי אין מקום לבטל את פסק הדין. המדובר בפסק דין אשר הורה על מחיקת התביעה ולא דחה אותה. כך, שגם כיום רשאים המבקשים לחדשה, ובלבד שישלמו את סכום ההוצאות שהושת עליהם. ההליך התנהל בבית המשפט משך 4 שנים, כאשר ניהולו רצוף מחדלים שונים של התובעים. פסק הדין ניתן במועד בו התיק היה קבוע לשמיעת ראיות, כאשר המבקשים היו אמורים להיות ערוכים לשמיעת עדויותיהם. מכל מקום, הבקשה הוגשה באיחור, ללא כל הסבר באשר לאיחור, וללא כל בקשה להארכת מועד.
5. דיון בבקשה זו נקבע ליום 6.3.12, תוך קביעה שהדיון יבוטל, אם אחליט לדון בבקשה בהסתמך על כתבי הטענות. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו בעלי הדין, ולמדתי כי העובדות הנדרשות לצורך הכרעה בבקשה אינן שנויות במחלוקת, אני מחליט לבטל את הדיון וליתן החלטה בהתאם לכתבי הטענות.
6. התביעה נשוא בקשה זו, נמחקה לבקשת עורכת דינם של המבקשים. כעולה מתצהיר התגובה שהוגש על ידי המבקשים ביום 17.1.12, המבקשים עצמם אף הם נכחו בבית המשפט ביום הדיון. מחיקת הבקשה נעשתה בהסכמה, וזאת לאחר שהסתבר כי הראיות שהביאו המבקשים, לא יוכלו להביא את התוצאה המבוקשת בתביעה. מסיבה זו, גם נמנעו המשיבים 1 ו- 2 להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם. איני יודע באיזה לשון דיברו המבקשים, אשר נכחו באולם בית המשפט, עם עורכת הדין שייצגה אותם. עם זאת, היה עליהם לדעת כי התביעה נמחקה, שכן עובדה היא שלא נדרשו להעיד. מכל מקום, חסד עשו המשיבות עם המבקשים, כאשר הסכימו על מחיקת התביעה, במקום לדרוש את דחייתה – דבר אשר עשוי היה להביא לחיוב המבקשים בהוצאות ניכרות, תוך מניעתם, לו תדחה התביעה, מהגשה מחודשת של התביעה.
משנמחקה התביעה, אין המבקשים מנועים מלהגישה בשנית. על כן, הנזקים שנגרמו להם, אינם נזקים בלתי הפיכים.
7. הואיל ומדובר בפסק דין שניתן במעמד בעלי הדין, אין המבקשים זכאים, מכוח ההוראות הקיימות שעל פי תקנות סדרי הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, להגיש בקשה לביטולו של פסק הדין, כאילו ניתן בהעדרם. במידה והמבקשים טוענים – כפי העולה מבקשתם – כי ההסכמה לפסק הדין ניתנה שלא כדין מאחורי גבם, זכאים הם לבטל את ההסכמה כפי כל הסכם אחר, על דרך של הגשת תובענה המצהירה על בטלות הסכמתם. תקנות סדרי הדין דנות בפסקי דין שניתנו בהעדר בעלי הדין - ראה תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, שלשונה: "ניתנה החלטה על פי צד אחד...". הואיל ובמקרה שלפנינו אין המדובר בהחלטה על פי צד אחד, ממילא לא עומדת לזכות המבקשים הוראה זו. המבקשים לא הראו בטיעוניהם כל דרך אחרת, לפיה יבטל בית המשפט החלטה שניתנה במעמד הצדדים. החלטה כאמור, תבוטל אך ורק על דרך של פנייה לערכאת הערעור, או על דרך של הגשת תובענה נפרדת, אם נתקיימה עילה לכך.
8. יתר על כן, על פי תקנה 201, תוגש הבקשה תוך 30 יום מעת שהומצאה למבקש ההחלטה. ההחלטה שלפנינו ניתנה במעמד הצדדים, ולפיכך החל מניין שלושים הימים, מיום 3.5.11. עם זאת, גם אם אצא תוך הנחה כי ב"כ המבקשים העלימה מהם את דבר מתן ההחלטה, הרי שהם עצמם הודו כי קיבלו את ההחלטה ביום 15.6.11. על כן, חלף מניין שלושים הימים ביום 16.7.11. לא הוגשה בקשה להארכת מועד לביטול ההחלטה. זאת, חרף הוראת תקנה 201, המורה כי בקשת ביטול תוגש תוך שלושים יום. אציין כי לא הוגשה בקשה להארכת מועד. על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, הארכת מועד לעשיית דבר שבסדרי הדין, הקבוע בחיקוק, תעשה רק אם יובאו בפני בית המשפט טעמים מיוחדים שירשמו. העובדה כי המבקשים שקטו על שמריהם משך כארבעה חודשים, ולא טרחו להגיש בקשה כאמור, לא זכתה לכל הסבר, אשר יהיה בו כדי להניח את דעתי. ודאי שלא הובא בנסיבות אלה כל טעם מיוחד. על כן, די היה בנימוק זה כדי להביא לדחיית הבקשה.
9. גם אם יטענו המבקשים, כי פסק הדין לא הומצא להם במועד – טענה שאינה מקובלת עלי באשר היו הם מיוצגים ונכחו בעצמם בבית המשפט – הרי יש לזכור, כי גם לפי דעתם, נודע להם על קיומו של פסק הדין, לכל המאוחר, ביום 15.6.11. על פי האמור בפסיקת בית המשפט העליון, חל בכגון דא "כלל הידיעה". לפי כלל זה, ימנה מניין הימים מן המועד בו נודע בפועל לבעל הדין על קיומה של ההחלטה (ראה לדוגמא רע"א 1415/04 סרביאן נגד סרביאן, תק – על 2004 (3), 1931).
10. כפי שהדגשתי כבר לעיל, רשאים המבקשים ממילא להגיש את תביעתם מחדש, תוך תשלום סכום ההוצאות שנקבע. סכום ההוצאות שנקבע, אינו עונש המושת על המבקשים, אלא נועד לשפות את המשיבות בגין סכום ההוצאות שנגרמו להם בגין הצורך לנהל את התיק, ניהול סרק, וכן עקב ההוצאות שנגרמו להן עקב ניהולו הקלוקל של התיק עד יום מחיקתו.
11. על שום כל אלה, אני מחליט לדחות את הבקשה. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבות 1 ו- 2 ושכ"ט עורכי דינן בסך של 3,000 ₪ ובהוצאות המשיבה מס' 3 בסך של 2,000 ₪. על אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ב, 15 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.