אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלנאשף נ' המנהלת הכללית של משרד החינוך,מדינת ישראל

אלנאשף נ' המנהלת הכללית של משרד החינוך,מדינת ישראל

תאריך פרסום : 12/02/2014 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
21996-01-14
09/02/2014
בפני השופט:
משה סובל

- נגד -
התובע:
נסרין אלנאשף
הנתבע:
המנהלת הכללית של משרד החינוך
פסק-דין

פסק דין

העותרת מפעילה מעון יום לילדים בעיר טייבה. בין הילדים המתחנכים במעון, 20 ילדים בגילאי 4-3 שנים. המעון מתנהל ללא רישיון לגן ילדים כמתחייב בסעיף 3 לחוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969 (להלן – חוק הפיקוח). יתר על כן, העותרת אף לא הגישה אי פעם בקשה לרישיון להפעלת הגן, גם לא בשנת הלימודים הנוכחית (תשע"ד). משכך הוציאה המשיבה ביום 28.11.13 צו סגירה נגד הגן בהתאם לסמכותה על פי סעיף 32(א)(1) לחוק הפיקוח. עילה נוספת להוצאת צו הסגירה נעוצה בכך שבגן מועסקות סייעות בלבד ואין בו גננת. ביום 12.1.14 הגישה העותרת עתירה זו לביטול הצו. לעתירה צורפה בקשה לצו ביניים המשהה את תוקפו של הצו. העותרת טענה בעתירה כי בעקבות צו הסגירה שכרה גננת מקצועית לעבודה בגן והגישה בקשה לרישיון, ומשכך הסירה את שני המחדלים שבעטיים הוצא הצו; כי הפעילה את הגן במשך שלוש שנים בידיעת עיריית טייבה ובהסכמתה; כי לא ביקשה לקבל רישיון על פי חוק הפיקוח, משום שסברה בטעות כי די ברישיון עסק (אותו טרם קיבלה מהעירייה מסיבות שאינן תלויות בה); כי הצו הוצא משיקולים בלתי-ראויים ובעקבות פנייה של העירייה למשרד החינוך לאחר שהעותרת סירבה להשכיר את הגן לעירייה; כי פועלים בטייבה כ-20 גני ילדים ללא רישיון מבלי שהוצאו נגדם צווי סגירה; כי לא נערך לה שימוע לפני הוצאת הצו ולא ניתנה לה הזדמנות לתקן את המחדלים; וכי סגירת הגן באמצע שנת הלימודים תסב נזק רב לילדי הגן ולהוריהם בהעדר מסגרת חלופית.

בהחלטתי מיום 14.1.14 קבעתי כדלקמן:

"המבקשת מפעילה גן ילדים ללא רישיון, תוך הפרת הוראת סעיף 3 לחוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969, ממילא רשאית הייתה המשיבה ליתן את צו הסגירה בהתאם לסעיף 32 (א)(1) לחוק. הטענה כי המבקשת תיקנה את המחדל בכך שהגישה ביום 9.1.14 לאחר שקיבלה את צו הסגירה בקשה לרישיון, לאו טענה היא. צו הסגירה ניתן בין היתר בשל כך שהמבקשת לא הגישה בקשה לרישיון לשנת הלימודים הנוכחית (תשע"ד). לשנת לימודים זו אין באפשרות המבקשת להגיש כיום בקשה לרישיון, שכן המועד האחרון להגשת בקשה לשנה זו על פי נוהל הרישוי (4.4.13) חלף זה מכבר. אכן, בקשת הרישיון שהגישה המבקשת אינה מתייחסת לשנת הלימודים הנוכחית (תשע"ד) אלא לשנת הלימודים הבאה (תשע"ה) שתחילתה בחודש אוגוסט 2014 (סעיף 2.7 לבקשה, נספח 6 לעתירה). במצב דברים זה, ומשלא הוצגה כל ראיה לכך שמשרד החינוך ידע על פתיחת הגן של המבקשת בתחילת שנת הלימודים, העתירה אינה מגלה סיכוי, ואין הצדקה למתן צו ביניים המעכב את ביצוע צו הסגירה, אף שהצו הוצא באמצע שנת הלימודים. לפיכך הבקשה נדחית. המבקשת תנמק עד ליום 21.1.14 מדוע לא תידחה העתירה על הסף נוכח האמור".

למחרת מתן החלטה זאת הגישה העותרת, ביום 15.1.14, בקשה נוספת בה טענה כי משרד החינוך ידע על פתיחת גן הילדים שלה טרם תחילת שנת הלימודים הנוכחית. העותרת ביססה טענה זאת על העובדות הבאות: ראשית, על כך שבחודש ינואר 2013 נשלחה תשובתה לסקר מוסדות חינוך פרטיים שנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) עבור משרד החינוך, ובמסגרת זאת נמסרו על ידה פרטים מלאים על הגן. שנית, על כך שהמפקחת מטעם משרד החינוך שכתבה את הדו"ח ששימש להוצאת צו הסגירה, הייתה בין המוזמנים לפתיחת הגן לפני למעלה משנתיים.

בעקבות דברים אלה החלטתי ביום 15.1.14 על מתן צו ארעי המעכב את ביצוע צו הסגירה, והוספתי וביקשתי מהמשיבה להגיש תגובה לבקשה לצו ביניים ותגובה מקדמית לעתירה.

מתגובת המשיבה עולה כי משרד החינוך ידע על קיומו של הגן רק בעקבות דו"ח ביקורת שנכתב על ידי המפקחת ביום 28.10.13 בהסתמך על ביקורת אותה ערכה המפקחת במקום ביום 23.10.13 (ראו דו"ח הביקורת, נספח א' לתגובה). אשר ללמ"ס, הרי שזו מקבלת ממשרד החינוך נתונים לגבי גני ילדים הפועלים ברישיון בלבד. ממילא משרד החינוך לא יכול היה להעביר ללמ"ס נתונים לגבי הגן של העותרת. הלמ"ס מצדה מקבלת נתונים ממקורות נוספים לבד ממשרד החינוך, אולם מעבירה למשרד סטטיסטיקה מסוכמת, ללא יכולת זיהוי של הגנים אשר השתתפו במדגם. המשיבה מציינת בתגובתה כי אינה יודעת עד כמה נכונה טענת העותרת בדבר גני ילדים נוספים בטייבה הפועלים ללא רישיון. בכל מקרה, הדברים הועברו לבדיקת הפיקוח הפדגוגי ואינם רלוונטיים לעתירה.

נוכח האמור בתגובת המשיבה, ובשים לב לחזקת התקינות ממנה נהנית הרשות המינהלית ולתאריכים המצוינים בדו"ח הביקורת, אין בטענות העותרת כדי להקים עילה להתערבות בית המשפט בצו הסגירה. ביטול הצו או עיכובו יהוו לא פחות מאשר מתן הכשר מצד בית המשפט להפרת החוק – הפרה העולה כדי עבירה פלילית – שהרי החוק מתנה הפעלת גן ילדים (שבו לפחות 10 ילדים מעל גיל 3) בקבלת רישיון. לעותרת אין ולא יוכל להיות רישיון לשנת הלימודים הנוכחית תשע"ד, לגביה כלל לא הגישה בקשה לרישיון, כאשר כיום – זמן רב לאחר חלוף המועד האחרון להגשת בקשת רישיון – אין באפשרותה לבקש את הרישיון אף אם תחפוץ בכך. ממילא לא הייתה למשיבה חובה לערוך שימוע לעותרת טרם מתן צו הסגירה.

העותרת לא המציאה כל הוכחה לכך שהמשיבה ידעה על קיומו של הגן בתחילת שנת הלימודים. דו"ח הביקורת נכתב על ידי המפקחת ביום 28.10.13, והביקור של המפקחת נערך בגן ביום 23.10.13. צו הסגירה הוצא חודש לאחר כתיבת הדו"ח. בשאלון סקר הלמ"ס שצורף על ידי העותרת לא מופיעה שום אמירה המצביעה על העברת נתוני הגן מהלמ"ס למשרד החינוך. נהפוך הוא: נכתב בשאלון כי הוא נערך על פי פקודת הסטטיסטיקה (נוסח חדש), תשל"ב-1972, וכי "חל איסור מוחלט על הלמ"ס ועובדיה למסור לגורם כלשהו, כולל משרדי ממשלה אחרים, נתון או פרט כלשהו שממנו ניתן יהיה לזהות עסק/מוסד/גוף כלשהו המדווח לסקרי הלמ"ס". ועוד נאמר שם: "אין לשלוח חומר זה למשרד החינוך או לאחת מיחידותיו".

מטעמים אלו, העתירה על פניה אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט, ודינה להידחות על הסף כאמור בתקנה 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן – תקנות סדרי דין). כפועל יוצא מדחיית העתירה, יש לדחות את הבקשה לצו ביניים. העותרת, שהפרה את החוק ופתחה גן ילדים ללא רישיון, אינה רשאית להישמע בטענה שסגירת הגן עתה תסב נזק לילדים ולהורים. יפים לכאן דבריו של בית המשפט העליון על מבקשת אחרת שביקשה להימנע מאכיפת צו סגירה בטענה שהדבר יסב נזקים כבדים: "המבקשת קבעה 'עובדות בשטח', וכעת מבקשת להנציח אותן באמצעות פנייה לבית המשפט ב'דקה התשעים'. אין בידי לקבל דרך התנהלות זו" (בר"מ 5776/13 עמותת מקום להיות – בית הספר "מעיין" נ' מנכ"ל משרד החינוך, מיום 26.8.13). יצוין עוד כי הצו שהוציאה המשיבה אינו מורה על סגירת המעון כולו אלא רק על סגירת אותו חלק של הגן החייב ברישיון ושבו מצויים הילדים שגילם עולה על 3 שנים.

לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת העותרת לאפשר לה להשיב על תגובת המשיבה. תקנה 9(ד) לתקנות סדרי דין מאפשרת לבית המשפט להחליט בבקשה לצו ביניים "על יסוד כתב הבקשה והתגובה בלבד". בדומה לכך תקנה 7(2) בעניין דחיית עתירה על הסף לאחר קבלת תגובה מקדמית. הגשת כתבי טענות נוספים הנה בבחינת יוצא מהכלל (תקנה 36). נוכח הנסיבות המפורטות לעיל, לא ראיתי מקום להגשת כתבי טענות נוספים במקרה דנן, מה עוד שהבקשה לצו ביניים כבר נדחתה פעם אחת בהחלטתי מיום 14.1.14.

אני מורה אפוא על דחיית העתירה והבקשה לצו ביניים ועל ביטול הצו הארעי מיום 15.1.14.

העותרת תשלם למשיבה הוצאות בסך 5,000 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' אדר תשע"ד, 09 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ