החלטה
תיאור ההליכים
1.בפני בקשה להחזרת תפוס בדמות רכב מסוג מזדה 6, שנת ייצור 2008, והנושא מספר רישוי 65-292-51 (להלן – "הרכב"). המבקש טוען שהינו הבעלים של הרכב, אשר נתפס על ידי המשיבה במסגרת חקירה פלילית של עבירת רצח שאירעה בעיר לוד. הרכב נתפס על ידי המשטרה במהלך חודש ינואר 2012.
2.ב- 7.3.2012 המבקש הגיש בקשה לבית המשפט להשבת הרכב לידיו. הבקשה הועברה לתגובת המשיבה אשר מסרה כי למרות שבדיקות הרכב נסתיימו, החקירה טרם הסתיימה ולכן מתנגדת להשבת הרכב לבעליו. העילה להמשך החזקת הרכב על ידי המשיבה לא פורטה בתגובה בכתב שמסרה לבית המשפט.
3.בדיון שהתקיים בפני ביום 4.4.2012 נשמעו טענות הצדדים. בא כוח המבקש טען שמאחר ובדיקות הרכב נסתיימו יש לשחרר את הרכב ללא תנאי, וזאת לא כל שכן לאור העובדה שנכון להיום אין אדם המוחזק במעצר כמי שחשוד בביצוע הרצח. כמו כן, טען שאין עילה חוקית להמשך תפיסת הרכב. נציג המשיבה טען שהרכב הינו ראייה ומוצג מרכזי בתיק (פרוט' עמ' 1 ש' 12 – 14). בהמשך הדיון נציג המשטרה ציין את הדברים הבאים (פרוט' עמ' 2 ש' 15 – 19):
"אני חושב שקיים חשד סביר שהרכב שימש לביצוע העבירה. המטרה כרגע לא להציג את הרכב כראיה בבימ"ש, אך בשלב זה אני חושב שלאור העובדה שמדובר בחודשיים מיום הרצח, החקירה לא מיצתה את עצמה ויתכן ויבקשו לעשות עוד פעולות, בייחוד לאור מה שהוצג לפני בימ"ש. אם הרכב שימש לביצוע העבירה יכול להיות שבסופו של דבר משטרת ישראל תרצה לחלט את הרכב."
(ההדגשה לא במקור)
4.לא ברור לי מדברי נציג המשיבה באם, בסופו של דבר, הרכב עצמו אמור לשמש כראיה בבית משפט, או לא.
המסגרת הנורמטיבית לתפיסת הרכב
5.סעיף 32 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט – 1969 (להלן "הפקודה") קובע כדלקמן :
"32.(א)רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה."
סעיף 33 לפקודה קובע את סמכותה של המשטרה להחזיק חפץ שהגיע לידיה לפי סעיף 32 לפקודה עד אשר יוגש לבית המשפט. סעיף 34 לפקודה קובע את סמכותו של בית משפט שלום לתת צו בענין התפוס על ידי מסירתו למי שתובע זכות בתפוס או לאדם פלוני או שינהגו בו בדרך אחרת. סעיף 35 לפקודה קובע כדלקמן :
"35.אם תוך ששה חודשים מיום תפיסת החפץ על יד המשטרה, או מיום שהגיע לידיה, לא הוגש המשפט אשר בו צריך החפץ לשמש ראיה ולא ניתן צו על אותו חפץ לפי סעיף 34, תחזיר המשטרה את החפץ לאדם אשר מידיו נלקח; אך רשאי בית משפט שלום, על פי בקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין, להאריך את התקופה בתנאים שיקבע."
6.התכליות העיקריות העשויות לעמוד מאחורי דבר תפיסתו של חפץ לפי הוראות הפקודה הן שלוש במספר : תפיסה לצורך מניעה – דהיינו תפיסת חפץ שקיים לגביו יסוד סביר כי הוא עשוי לשמש לביצוע עבירה (ראו סעיף 32 (א) לפקודה) ; תפיסה לצורך הבטחת אפשרות חילוט עתידית (סעיף 39 לפקודה) ; תפיסת חפץ לצורך הצגתו כראיה במשפט (סעיף 32 (א) לפקודה) (ראו : בש"פ 342/06 לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל, פורסם ב-"נבו", כבוד השופטת פרוקצ'יה).
7.רמת הראיות הנדרשת לצורך החזקתו של תפוס בטרם הגשת כתב אישום היא של "יסוד סביר להניח" כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה (לשון סעיף 32 (א) לפקודה). בפסיקה נקבע שרמה ראייתית זו דומה היא לרף הראיתי הנדרש לצורך מעצרו של אדם בטרם הגשת כתב אישום, הינו "חשד סביר" לביצוע העבירה (בש"פ 8353/09 מגאלניק נ' מדינת ישראל, פורסם ב-"נבו", החלטה מיום 26.11.09, פסקה 12 לדברי כבוד השופטת ארבל, להלן - מגאלניק).
8.סמכות התפיסה של המשטרה לפי הפקודה כפופה לביקורת שיפוטית ובכל מקרה יש לערוך איזון ראוי בין ההגנה על הזכות הקניינית של הפרט לבין האינטרס הציבורי שבמניעת ביצוע עבירות בעזרת החפצים המאפשרים את ביצועם (בש"פ 6689 עובדיה נ' מדינת ישראל פ"ד נד (2) 464, 470). כמו כן, לא הרי תפיסת חפץ כהרי המשך ההחזקה בו. לפיכך, לא די שתפיסת החפץ נעשתה בעילה מבוררת אלא יש לבחון אם הפגיעה נעשתה לתכלית ראויה ואם המשך החזקת החפץ בידי המשטרה אינו פוגע בבעל הזכות בחפץ במידה העולה על הנדרש (רע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל פ"ד נג (2) 312, 323).
9.במסגרת עריכת האיזון בין זכות הקניין של המבקש לבין ההגנה על האינטרס הציבורי על בית המשפט להתחשב בתכלית הקונקרטית המונחת בבסיס תפיסתו של החפץ. משנתבררה תכלית (או תכליות) תפיסת החפץ ששחרורו מתבקש, על בית המשפט לקבוע האם ניתן להשיג תכלית קונקרטית זו על דרך של קביעת "חלופת תפיסה" , היינו על ידי שחרור החפץ בתנאים הבאים להבטיח את מימוש תכלית התפיסה וזאת על מנת להביא לפגיעה פחותה בזכות הקניין של בעל הזכות בחפץ התפוס (בש"פ 9469/09 זיאדנה נ' מדינת ישראל, פורסם ב-"נבו", ניתן ב- 3.12.09 פסקה 5 להחלטתו של כבוד השופט פוגלמן).
דיון הכרעה
10.לאחר עיון בתיק החקירה וכן במזכרים הסודיים במ/1 ו- במ/2 שוכנעתי כי קיים חשד סביר כי הרכב שימש לביצוע עבירה, דבר המאפשר למשטרה לבקש את חילוטו של הרכב בהמשך ההליכים. די בעילה זו לצורך המשך תפיסתו של הרכב (ראו נוסח סעיף 39(א) לפקודה). כאמור, השאלה באם המשטרה רואה ברכב "מוצג" שישמש כ-"ראייה" בבית המשפט, או לא, לא הובררה כל צורכה. מכל מקום, די בעילת התפיסה שקיים חשד סביר שהרכב שימש לביצוע עבירה כדי להתיר את המשך תפיסתו או לחילופין שחרורו בתנאים שיבטיחו את אפשרות החילוט בהמשך ההליכים. טענתו של המבקש שיש לשחרר את הרכב ללא תנאים, נדחית.
11.השאלה באם בסופו של דבר הרכב נשוא הבקשה שבפני יחולט, או לא, תוכרע בתום ההליכים המשפטיים. ענייננו עתה בשלב הביניים ובסעדים שונים שנועדו להבטיח את מימוש החילוט, באם בית המשפט יורה על כך בסופו של הליך. לסוג התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך שחרורו של רכב, שנתפס על יד המשטרה, וזאת בשלב הביניים עד להכרעה סופית בתיק העיקרי, ראו: בש"פ 3750/09 אלהואשלה נ' מדינת ישראל (פורסם ב-"נבו", ניתן ביום 2.6.09, על ידי כבוד השופטת ארבל); בש"פ 6529/10 מגידיש נ' מדינת ישראל (פורסם ב-"נבו", ניתן ביום 21.9.2010, על ידי כבוד השופט פוגלמן); בש"פ 5951/11 ורוחובסקי נ' מדינת ישראל (פורסם ב- "נבו", ניתן ב- 25.8.11, על ידי כבוד השופט רובינשטיין).