פסק דין
אלברט אלמקיס (להלן: "אלברט") ניהל עסק להובלות ובנוסף, גם אולם שמחות ברחוב הגעתון בנהריה. לימים, בשלהי 2004, נקלע לקשיים כספיים, ואז העביר את עסק ההובלות (להלן: "העסק") לבנו משה, המבקש 1 (להלן: "משה"), ואת אולם השמחות לבן נוסף, שרון, שהקים חברה חדשה לשם ניהול האולם.
אין חולק כי לא שולמה על ידי משה תמורה כלשהי בגין העברת העסק לידיו. משה ניהל את העסק כעוסק מורשה החל מחודש ינואר 2005.
לאחר מספר שנים, בחודש ינואר 2010, פתח משה חברה בבעלותו, המבקשת 2 (להלן: "החברה"), והחל לנהל את העסק באמצעות החברה. אלברט המשיך גם לאחר היקלעותו לקשיים כלכליים, לעבוד בעסק ההובלות, ואף קיבל משכורת בגין עבודתו.
האם הנכסים הרשומים ע"ש משה או החברה בבעלותו, והכספים המגיעים לחברה בגין ההובלות, הם של משה ו/או של החברה שבבעלותו, ושלהם בלבד, או שמא עסקינן כאן, ב- 'אותה גברת בשינוי אדרת', ויש לייחס הנכסים והזכויות הכספיות לאלברט, בשל הברחת נכסים פסולה.
זו השאלה הניצבת לפתחי בתיק זה.
רקע והשתלשלות ההליכים בתיק זה:
עסקינן בבקשה למתן פסק דין הצהרתי, שהוגשה ביום 17.5.10 על ידי המבקשים.
משה הינו בעל המניות היחידי והמנהל של החברה המנהלת עסקי הובלת סובין ותפזורת מטחנות קמח למפעלים.
המשיבים 2-1, הינם הוריו של משה, והם בעלי המניות העיקריים ובעלי עניין, מנהלים ומחזיקים במשיבות 4-3. המשיבה 3 היא חברת אחזקה השולטת במשיבה 4. אלברט, כאמור, ניהל עסק של אולם שמחות שבגינו נקלע לחובות כבדים ולהליך פשיטת רגל.
המשיבים 17-5 הינם נושים של המשיבים 4-1, ומתוכם הגיבו לבקשה המשיבים 6, 8 ו- 11 בלבד. המשיב 6 הטיל ביום 10.3.2010 עיקולים על כספים המגיעים לחברה מלקוחותיה (לקוחות עסקי ההובלות) במסגרת תיק הוצל"פ שמספרו 08-14504-08-0 שמנהל המשיב 6 כנגד אלברט. המשיבה 8 היא חברה שנשייתה במי מהמשיבים 4-1 נובעת אף היא מאולם השמחות. המשיב 11 היה עובד של המשיבה 3, ובמהלך הדיון שהתקיים ביום 27.2.2014, חזר בו מהתנגדותו לסעדים המבוקשים בהמרצת הפתיחה.
בבקשה שבפניי נטען כי ביום 9.5.10 או בסמוך, הופיעו לראשונה בכתובתם של המבקשים, מעקלים מטעמו של מי מהמשיבים 17-5 אשר ביקשו לבצע עיקול על רכושם של המבקשים, בגין חובותיהם של המשיבים 4-1, בהתאם לצו של ראש ההוצל"פ, באחד מתיקי ההוצל"פ שבו חייבים המשיבים 4-1.
המבקשים טענו כי אין למשיבים 4-1 כל חלק ונחלה בזכויות ו/או ברכוש ו/או במיטלטלין של המבקשים, וכי המבקשים אינם מכירים את מהות חובותיהם של המשיבים 4-1 למשיבים 17-5, ואינם חייבים דבר למשיבים אלו, וממילא אין זכאים המשיבים ו/או מי מטעמם לרדת לנכסי המבקשים לצורך גבית חובותיהם המגיעים להם מהמשיבים 4-1 בלבד.
לפיכך, עתרו המבקשים בהמרצת הפתיחה כי בית המשפט יורה כדלקמן:
"א. להורות כי למשיבים 4-1 אין כל זכויות בתובעת מס' 2.
ב. ליתן סעד הצהרתי לפיו בהליך השיוך ועם סיומו יהיה למבקש מס' 1 זכויות מלאות כמו גם בלעדיות בתובעת מס' 2. וכפועל יוצא מכך, ליתן הוראה מתאימה כי המיטלטלין ו/או הזכויות מכל מין וסוג שהוא השייך לתובעת מס' 2, שייך לה ורק לה וכי למשיבים מס' 4-1 אין כל חלק ונחלה בחברה, ביחס ללקוחותיה, כספיה, מיטלטליה ורכושה.
ג. לאסור על המשיבים 17-4 על ביצוע כל פעולה משפטית בתובעת מס' 2 בקשר להוצאות והתחייבויות של המשיבים 4-1, ובכלל זה עיקולי צד ג' ו/או כל פעולה ו/או דיספוזיציה, מחוץ למהלך העסקים הרגיל של התובעת מס' 2.
ליתן למבקשים צו המורה לבטל כל החלטה והחלטה שפוגעת במבקשים ו/או שפגעה במבקשים, ובכלל זה להחזיר להם את זכויותיהם במלואה.
ליתן כל צו ו/או סעד ו/או תרופה להסרת הקיפוח ו/או הפגיעה בתובעים 2-1 ו/או הפגיעה בהם ע"י המשיבים ו/או ע"י מי מטעמם.
ליתן סעד הצהרתי לפיו המבקשים הינם הבעלים הבלעדיים של כל המיטלטלין המצוי ברח' ראשי דבוריה (להלן: "המיטלטלין"). וכי למשיבים 1 ועד 17 אין כל חלק ונחלה במיטלטלין הנ"ל.