החלטה
ב"כ התובע - עו"ד עוז, מצא לנכון לעורר בקשה כי החתומה מטה תמשיך בשמיעת הליך זה, אשר החל להתברר בפניה עת כיהנה היא כשופטת בבית משפט השלום בקרית-גת עד מינויה ביום 14.10.09 לשופטת בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.
יצוין כי בקשות דומות הוגשו בהליכים נוספים וכי לגבי הבקשות הללו הורה השופט א.חזק, המשמש כסגן נשיא בבתי משפט השלום במחוז הדרום, בהסכמתי, כי ההחלטה בעתירות תינתן על ידי.
בחנתי העתירות השונות ולא מצאתי כי קיים ביניהן שוני משמעותי, המצריך התייחסות נפרדת ומובחנת בכל תיק ותיק וכי ניתן, גם ניתן, לקבוע כללים שיפוטיים שלטעמי ישימים גם באופן פרטני בכל אחד מהתיקים הנזכרים מטה.
המקור החקיקתי הראשון הדרוש להכרעה, הוא זה המצוי בסעיף 15(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984 שזו לשונו:
"שופט שהחל בדיון ותקופת מינויו לכהונה נסתיימה מחמת מינוי לערכאה אחרת...יהיה מוסמך לסיים את הדיון שהחל בו."
חקיקת משנה שאף היא מוצרכת לענייננו היא זו הכלולה בתקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, לפיה:
"נמנע משופט, מכל סיבה שהיא, לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדות שנרשמה לפי תקנות אלה כאילו הוא עצמו שמע או רשם את העדות, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו."
בדנ"א 21/89 אורית כהן נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ, נדרש בית המשפט העליון, בהרכב מורחב, של חמישה שופטים לפרשנות סעיף 15(ב) האמור. במסגרת הדיון הנוסף, ננקטה עמדה המצדדת בהגמשת הפרשנות הפורמליסטית להוראה הנזכרת. יחד עם זאת, גם על פי דעת הרוב בדיון הנוסף, תקף הכלל הפסיקתי שלפיו משנסתיימה כהונה, נסתיימה סמכות הדיון.
בהידרשו לאפשרות של המשך שמיעת המשפט בפני שופט אחר, קובע כך השופט ד.לוין שכתב את דעת הרוב בדיון הנוסף:
"משנכנס השופט לדון לגופם של דברים והחל בשמיעת ראיות – החלפתו בשופט אחר, אך ורק משום שתמה תקופת כהונתו, אינה רצויה כלל ועיקר ועלולה היא ליצור בעיות קשות ולגרום לתקלות לא רצויות ולעינוי הדין. לפיכך הדין הוא, ששופט שהחל בדיון במובן הנ"ל יסיים את הדיון שהחל בו, אלא אם כן נמנע הדבר ממנו, שאז, ורק אז, יוכל להמשיך בדיון – בתנאים מסוימים – שופט אחר וגם לסיימו. במקרה כזה משנמנע מהשופט להמשיך, מסורה בידי השופט המחליף הסמכות להחליט, אם מבכר הוא להמשיך את הדיון מן השלב אליו הגיע קודמו או שמוצא הוא לנכון לשמוע העדויות מחדש...ראוי ומקובל במקרים כאלה שהשופט יגבש החלטתו לאחר שישמע טענות בעלי הדין בעניין. לא למותר לציין, כי השאלה אותה ישווה לנגד עיניו השופט המחליף, בעומדו להחליט בין שתי האפשרויות דלעיל היא, אם בכוחו ליתן פסק דין לאחר שירד לעומקה של המחלוקת בין הצדדים ובכלל זה, אם יוכל לבסס מימצאים עובדתיים בדוקים על פי עדויות שנשמעו לא לפניו אלא לפני שופט אחר, ושלו אישית לא הייתה הזדמנות להתרשם מהן. רק אם יהיה משוכנע שהוא מסוגל לכך, יוכל להמשיך בדיון מהשלב אליו הגיע."
בכל התיקים, בהם הוגשה הבקשה, עוברת כחוט השני הטענה, כי בפני החתומה מטה נחקרו המומחים שמונו מטעם בית המשפט. בהקשר זה ראוי להדגיש כי מינוי מומחים רפואיים, בוודאי כאלו המתמנים מכוח הסמכות המנויה בסעיף 6א לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והתקנות שהותקנו על פיו, נועד ליצור תשתית העשויה, בבוא היום, לסייע לשופט שינהל את הדיון עצמו וכן לייעל ולהחיש את התהליך הדיוני שבפניו.
להבנתי, עצם חקירתו של המומחה שמינה בית המשפט, היא, כשלעצמה, איננה מחייבת בהכרח את המסקנה כי נסתיים שלב קדם המשפט והחל שלב בירור המשפט, שכן כפי שאמר בית המשפט העליון בדיון הנוסף בפרשת אורית כהן:
"לא כותרת ההליך שהתנהל היא המכרעת בשאלה, אם אמנם השופט "החל בדיון" ואם לאו, אלא תוכנו ומהותו של ההליך." (שם בסעיף 22 לפסק דינו של השופט ד.לוין).
מהמקובץ עד כה מתחייבות שתי מסקנות; מהפן הדיוני, ההכרעה אם ניתן להמשיך בהליך, מהשלב בו הוא מצוי , בפני שופט אחר, נתונה לשופט הנעבר שהוא ורק הוא יכול להביע עמדה מנומקת האם בכוחו וביכולתו לקבוע ממצאים עובדתיים ושיפוטיים חרף קיומם של הליכים ראייתיים שהחלו שלא בפניו. לא למיותר יהיה לציין כי החלטה זו יכול ותינתן על ידו רק לאחר שלכל הצדדים להליך ניתנה אפשרות התגובה, מה שלא ראיתי כי נעשה בתיקים שהובאו בפניי לרגל מתן החלטה זו.
מהפן המהותי, חקירת עד מומחה אין משמעותה בהכרח, כי נסתיים שלב קדם המשפט והחל שלב בירורו של ההליך. בהקשר אחרון זה, ראוי להפנות להחלטתו של הנשיא אמנון כהן בת.א. 107473/01 אלכסיי נ' חברת א.ברודי בע"מ, מיום 24.9.07 (פורסם במאגר נבו), שבה יצר אבחנה בין השופט שבפניו נחקר המומחה לבין השופט האחר, בפניו נשמעו העדויות האחרות, כאשר נימוק אחרון זה חייב לטעמו כי השופט שבפניו נשמעו העדויות האחרות הוא זה שימשיך בשמיעת ההליך, הגם שעדות המומחה נשמעה בפני מותב אחר, עוד בטרם נשמעו העדויות האחרות.
גם אם נכון לומר שתכלית חקיקתו של סעיף 15(ב), הנזכר, היא הבטחת יעילות ניהולו של המשפט ותקינותו, יש לבחון תכלית זו בהתאם לשלב בו מצוי כל אחד מההליכים מושא החלטה זו והשתבצותו של השלב האמור במארג השלבים האחרים בדרך התנהלותו של הליך, משלב הגשתו לבית המשפט ועד לסיומו בפסק דין ואבהיר דברים אלו, תוך התייחסות פרטנית לכל אחד מן התיקים שבהם הוצרכתי למתן החלטה זו.
בתיק דנן (ת.א. 785/06) – נכון אמנם כי ד"ר שזר נחקר אודות חוות דעתו אולם בעקבות חקירתו זו, עורר ב"כ התובע בקשה לפסילת חוות דעתו של ד"ר שזר ולחילופין, למינוי מומחה נוסף.
בהחלטה מיום 17.7.08, במסגרת בש"א 602/08, נעתרתי לבקשתו החלופית של התובע והוריתי על מינוי מומחה נוסף (ד"ר חובב). מעיון בתיק לקראת מתן החלטה בבקשה זו למדתי, כי התובע עתר גם לתיקון כתב התביעה לצורך צירוף תאונה נוספת בה נפגע. אינני רואה כיצד ניתן בנסיבות אלו לומר, כי חקירתו של ד"ר שזר, משמעותית ככל שתהיה, סיימה את השלב המקדמי והחלה את שלב שמיעתו של ההליך, במיוחד כאשר חוות דעתו של ד"ר שזר נמצאה הלכה למעשה נדחית בפני חוות דעת נוספת באותו תחום שנתבקשה מאת ד"ר חובב, שלא לדבר על כך כי היריעה העובדתית השתנתה משביקש התובע להכליל בתביעתו אירוע תאונתי נוסף. להבנתי, גם על פי העקרונות שנקבעו בפרשת אורית כהן, אין לומר כי חקירתו של ד"ר שזר העבירה את ההליך מהשלב המקדמי לשלב שמיעתו.
בת.א. 222/07 – נחקר ד"ר מוזס, אלא שבעקבות חקירתו ולבקשת ב"כ התובע, נתבקש המומחה להשלים את חוות דעתו ומעיון בתיק עולה, כי אכן הוגשה השלמה ובעקבות כך ביקש ב"כ התובע לשוב ולחקור את ד"ר מוזס על חוות דעתו המשלימה. אינני רואה מדוע שחקירתו, ולו זו המשלימה של ד"ר מוזס, לא תיעשה בפני מותב אחר ובוודאי שאין לומר, כי חקירתו המקורית של ד"ר מוזס נתנה לח"מ יתרון שיפוטי על פני המותב שבפניו הועלתה הבקשה לחקירתו הנוספת של ד"ר מוזס. כמו כן מתקשה אני לראות הכיצד אותה חקירה שהתקיימה בפניי תמנע בבוא היום מכל מותב אחר, את האפשרות לבחון בצורה מושכלת וביקורתית את חוות הדעת המקורית והמשלימה.