אלמליחי נ' עיריית חולון ואח'

החלטה

בפניי בקשה למתן פטור מאגרה.

עסקינן בתביעת נזיקין לתשלום סך של 3,800,000 ₪.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע היה הבעלים של בית וחצר ברח' דובנוב בחולון. בשנת 2001, בלא כל אזהרה, הרסה הנתבעת 1 את הבית בלא שתהא לה זכות חוקית לעשות כן. לאחר מכן התברר לתובע כי הקרקע עליה מצוי הבית הופקעה, אך לטענתו, ההפקעה לא בוצעה כדין. התובע טוען כי יש לפצותו בסכום של 2,500,000 ₪ בגין שווי מוערך של הבית, בסכום של 300,000 ₪ בגין דמי שכירות ששולמו על ידי התובע בעקבות הריסת ביתו ובסכום של 1,000,000 ₪ בגין עגמת נפש.

הנתבעים ומדינת ישראל מתנגדים לבקשה. לטענתם, התובע לא הוכיח העדר יכולת כלכלית לשלם את אגרת התביעה וגם לא הוכיח כי נתונה לו עילת תביעה.

לאחר שנערך דיון, בו נחקרו המצהירים והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה מן הטעמים שיפורטו להלן.

הכלל הוא שמי שמבקש פטור מאגרת התביעה, נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים. התנאי הראשון הוא העדר יכולת כלכלית, והתנאי השני הוא שכתב התביעה יגלה עילה (ראה תקנה 14 לתקנות בית המשפט (אגרות) התשס"ז- 2007 (להלן: "התקנות").

בעניננו, לא שוכנעתי כי התביעה מגלה עילה במובן הרחב של המונח. אכן, מדובר בטענות קשות בדבר הריסת בית השייך לתובע, אלא שסכום הנזק הנטען הוא חלק מעילת התביעה. על כן, כאשר סכום הנזק הנטען משולל על פניו בסיס עובדתי או משפטי, לא ניתן לקבוע כי התביעה מגלה עילה לצורך קבלת פטור מאגרה. בעניננו, אין ספק שסכום התביעה מופרז על פניו מכל בחינה שהיא. כך למשל, התביעה אינה נתמכת בחוות דעת של שמאי בדבר שוויו של הבית שנהרס. יתר על כן, מתוך עיון בחוזה המכר שמכוחו רכש התובע את הבית, עולה כי שילם תמורתו סכום זעום של 205,000 ₪ בלבד. מדוע איפוא הועמד גובה הפיצוי הנתבע בגין הבית על סך של 2,500,000 ₪? לתובע פתרונים.

זאת ועוד, קיים ספק רב לגבי עצם זכויותיו הקנייניות של התובע בבית שנהרס, שכן על פי נסחי הרישום, הוא איננו הבעלים של החלקה עליה נבנה הבית, וגם האדם שהתיימר למכור לו את הבית לא היה רשום כבעלים. זאת ועוד, התברר בעת חקירתו של התובע כי הוא כלל לא התגורר בבית שעה שזה נהרס, ולטענתו, הבית עמד לפני עריכת שיפוץ. אני ער לכך שהתובע נדרש לשלם ארנונה בגין הבית, אך דרישה זו אינה מעידה על זכויות בעלות, אלא על העובדה שהוא החזיק בנכס. אכן, אין מקום לקבוע מסמרות בשלב מקדמי זה של הדיון, אך בשים לב לכך שהתובע מבקש פטור מאגרה, שומה על בית המשפט לבדוק האם אין כאן ניצול לרעה של הפטור המבוקש לשם תביעת ראשי נזק בסכומים חסרי יסוד, שבעל דין רגיל לא היה תובע אם היה נדרש לשלם אגרה בגינם. בבואו של בית המשפט לשקול האם ראוי לפטור בעל דין מתשלום אגרה, רשאי בית המשפט לקבוע לגבי איזה סכום יינתן הפטור, על מנת למנוע ניצול לרעה של ההליך. על כן נפסק לא אחת כי: "סכום התביעה הינו רכיב חשוב בשיקולי בית המשפט בדונו בבקשה לפטור מאגרה. תשלום אגרת בית משפט מהווה מחסום מפני תביעות בלתי מבוססות בסכומי עתק. נקבע, כי מקום בו סכום התביעה מוגזם, יינתן הפטור רק עד לסכום הריאלי של התביעה: 'האגרה משמשת מחסום ראשוני מפני תביעות מוגזמות, מנופחות או תביעות שווא. קיים חשש שתובע המצרף לתביעתו בקשה לפטור מתשלום אגרה מחמת העדר יכולת כלכלית, עשוי לנפח את סכום התביעה ללא התחשבות בהיקפה המשוער, בשל העובדה שאינו נדרש לשלם מחיר כלשהו בגין הגדלת סכום התביעה ואין כל גורם המרתיע אותו מלתבוע סכומים בלתי מציאותיים. תובע כזה אינו חשוף למגבלות של תובעים רגילים, שכן תובע המחוייב בתשלום אגרה, סביר להניח כי ישקול היטב את סיכוייו כנגד סיכוייו להפסיד, ויעריך את שיקוליו לגבי היקף הסעד הנדרש' ..." (בשא (חי') 5107/00 חאנטולי יוניס נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (2001) - פורסם בנבו); ראה גם ת.א. (נצ') אלפא נ' אורטל (1997)- פורסם בנבו וכן (ת"א) 1595/08 טבע הדברים החב` לחקר האדם והסובב בע"מ נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ , בעמ' 3 - פורסם בנבו.

קיים גם ספק בנוגע ליכולתו הכלכלית של התובע, אני מוכן להניח כי אין ביכולתו לשלם את האגרה הכרוכה בתביעה לתשלום סכום של 3,800,000 ₪, אך לא שוכנעתי כי אין ביכולתו לשלם אגרה אם יעמיד את תביעתו על סכום סביר בנסיבות הענין, קרי, סכום שיש קורלציה כלשהי בינו לבין המחיר ששילם התובע לאדם ממנו קנה את הבית. יצוין בהקשר זה כי חוקר פרטי ששכרו הנתבעים העלה ממצאים שונים בנוגע ליכולתו הכלכלית של התובע, אלא שרובם מבוססים על עדויות שמיעה של אנשים שלא זומנו לעדות, ולכן אינני מייחס משקל כלשהו לחלק זה של תצהיר החוקר. מכל מקום, החוקר ראה את התובע נוסע במכונית, ושמע מפיו של התובע שהוא מנהל עסק משגשג למכירת כלי רכב וחלפים. אני ער לכך שהתובע זכה לסיוע משפטי בהליך אחר, אלא שהפטור ממתן אגרה מוענק רק אם הסיוע המשפטי ניתן בגדרו של ההליך בגינו מבוקש פטור מאגרה (ראה תקנה 19(7) לתקנות).

כמו כן, התובע עצמו הודה כי הוא מסתייע בבנו לצורך מגורים בדירת הבן והוא גם משלם לבנו מדי חודש סך של כ- 3,000 ₪ כהשתתפות בהוצאות הבית. לא שוכנעתי כי התובע איננו יכול להסתייע בבנו גם בענין תשלום האגרה, אם התביעה תועמד על סכום סביר.

אשר על כן, הבקשה לפטור מאגרה נדחית. יחד עם זאת, בהתאם לתקנה 14(ז) לתקנות, ניתנת לתובע אפשרות לשלם את האגרה בעשרה תשלומים חודשיים, החל מיום 1.3.2010. לא יעשה כן- תימחק התביעה. אין באמור לעיל כדי לגרוע מזכותו של התובע להגיש תביעה חדשה, בסכום מופחת וסביר, בגינו ישלם אגרה כדין.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' שבט תש"ע, 04 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, רשם

ביהמ"ש המחוזי ת"א