אלמונית נ' הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

כינוי התובעת כ'אלמונית' נעשה לבקשת התובעת ובהסכמת הנתבעת כדי להגן על פרטיותה.

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 היא התביעה שלפני.

התובעת, ילידת 1955, הגישה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בתאונת דרכים שארעה ביום 5.11.2002.

התאונה ארעה כאשר התובעת נהגה ברכב שהיה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת.

בהעדר טענות בשאלת החבות או הכיסוי הביטוחי אדון בשאלת גובה הנזק בלבד.

הנכות הרפואית

לכתב התביעה צרפה התובעת בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום העור/כירורגיה פלסטית, תחום העיניים ותחום א.א.ג.- אך בדיון שהתקיים בבית המשפט, ביום 23.2.06, בקשה התובעת למנות מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית בלבד.

נעתרתי לבקשה ומיניתי מומחה שזהותו הוצעה לצדדים על ידי היחידה המשפטית; הוריתי כי המומחה יתייחס בין השאר לקשר הסיבתי בין הנזק הנטען לבין התאונה וכן יתן דעתו, ככל שיוכל, לענין הטיפולים שביצעה התובעת ואשר לטענתה נדרשו בגין הנזק שארע לה בתאונה.

ד"ר נוימן, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים הדסה עין כרם, שבדק את התובעת קבע בחוות הדעת כי לתובעת 2% נכות לצמיתות לפי תקנה 75(2) לתקנות המל"ל לאחר שמצא "1. מספר אזורי פיגמנטציה בפנים מימין ומשמאל אך כמעט ואינם נראים. 2. אף במצב סביר".

גם לאחר שנשאל שאלות הבהרה השיב המומחה כי "אני עומד על דעתי בקשר ל-2% נכות שקבעתי לה" (תשובות המומחה מ-31.8.08).

המומחה לא הוזמן להחקר על קביעותיו שבחוות הדעת ועל כן חוות הדעת של המומחה היא הראייה הרלוונטית להוכחת 'ענין שברפואה', קרי להוכחת מצבה הרפואי של התובעת ושיעור נכותה; "בדרך כלל, כשמומחה רפואי ... מגיש חוות דעתו, וצד מן הצדדים אינו מנסה לערער את חוות דעתו על ידי הפניית שאלות הבהרה או על ידי חקירתו הנגדית ניתן להסיק, לכאורה שחוות דעתו מקובלת על הצדדים..." (ע"א 2160/90 רז נ' פרידה לאץ, פ"ד מז (5), 170).

כאמור המומחה לא זומן לחקירה, משכך חוות דעתו והתשובות לשאלות ההבהרה הן הראיות הרפואיות שלפני – ומהן עולה כי הנכות הרפואית של התובעת היא 2%.

לא רק זאת אלא שבשני 'סיבובי שאלות הבהרה' חזר המומחה וציין כי לא שינה את דעתו "אני עומד על דעתי בקשר ל-2% נכות" (תשובות לשאלון מיום 31.8.08) ו"הנכות שאני נתתי לה 2% שרירה וקיימת" (תשובות לשאלון מיום 28.8.06).

מכאן שאני קובעת כי לתובעת 2% נכות רפואית לצמיתות בתחום הכירורגיה הפלסטית.

הנכות התפקודית

ושוב אני מוצאת לצטט את האמור בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ. סייף רמזי (פ"ד נב (3) 792), כי המונחים – 'נכות רפואית', 'נכות תפקודית' ו'אובדן כושר השתכרות' – הם בעלי משמעות שונה; וכי בהעדר ראיות אחרות יקבל בית המשפט, במרבית המקרים, שהנכות הרפואית היא גם הנכות התפקודית ה"אמורה לשקף את הגריעה מכושר ההשתכרות אלא אם הוכח אחרת" (ע"א 722/86 יונס נ. המאגר הישראלי פ"ד מג(3), 875)

בענייננו עולה מחוות הדעת של המומחה כי לתובעת לא נגרמה נכות תיפקודית וכלשון המומחה בחוות הדעת "הנכות הינה סופית ...לגברת אין כל מיגבלות תפקודיות...".

אני מקבלת את חוות הדעת של המומחה ומאמצת את קביעותיה כי 'אין לתובעת מגבלות רפואיות' כתוצאה מהנכות הרפואית; לטעמי צירוף של שיעור נכות מזערי ביותר (2%), התחום בו נקבעה הנכות - כירורגיה פלסטית, והסיבה שבגינה נקבעה הנכות - פיגמנטציה שלדברי המומחה 'כמעט ואינה נראית' ואני כלל לא ראיתי את הנטען כפי שציינתי בפרוטוקול (עמ' 1 ש' 24) הביאו אותי למסקנה כי לתובעת לא נותרה נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה.

אציין כי הגם שאין בית המשפט כפוף למסקנות המומחה בודאי כשמדובר בנכות התפקודית, ושיקול דעת בית המשפט הוא הקובע על בסיס הראיות שלפניו, הרי שבמקרה שלפני מצאתי לאמץ לחלוטין את מסקנות המומחה כי אין לתובעת כל מגבלות כתוצאה מהתאונה ומאחר שהנכות הרפואית היא כה מזערית הרי שהדעת נותנת כי סימני פיגמנטציה שלדברי המומחה 'כמעט ואינם נראים', ולהתרשמותי כלל לא נראים (יתכן בגלל חלוף הזמן מאז ראה אותה המומחה ואשר גם לשיטתו הזמן הוא המרפא), אינם מותירים נכות תיפקודית.