אלמוג נ' רוזנברג

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב מיום 17.1.10 (כב' השופט רחמים כהן) בו נדחתה תביעת המבקש כנגד המשיבה לתשלום דמי שכירות וארנונה עבור חודשיים ולפיצוי מוסכם.

כמו כן נתקבלה באופן חלקי תביעה שכנגד שהגישה המשיבה נגד המבקש, באופן שהמבקש חוייב לשלם למשיבה הוצאות הובלה שנגרמו לה כתוצאה מכך שלא דאג לתיקונים ולהשלמת שיפוצים בדירה ולא הביאה למצב ראוי למגורים בהתאם להבנות ביניהם, עד למועד המוסכם לכניסה לדירה ובמשך למעלה משלושה שבועות לאחר מכן עד לביטול ההסכם ע"י המשיבה.

ע"פ סמכותי הקבועה בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי אני דוחה את הבר"ע ללא צורך במתן תשובה.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לתת ביד הצדדים הליך יעיל, פשוט ומהיר, שמאפשר להביא לסיום המחלוקת ללא שיהוי, שאינו יקר, בתביעות אשר עלותן הכספית נמוכה, ולפטור את הצדדים בכל הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה רגילה (ראו גם: רע"א 5711/08 רשל פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ [פורסם בנבו], 17.3.09). 

תכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות ערעור על פסק הדין. התערבות ערכאת הערעור תהיה מוצדקת רק במקרים חריגים בהם נמצאה טעות גלויה על פניה בפסק, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה ורצוי שלא להנציח פסק דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות (ראו: גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 826).

איני סבורה כי המקרה הנדון נמנה על אותם מקרים חריגים.

בית המשפט קבע על בסיס הראיות שהובאו לפניו, כי המבקש הפר את ההסכמות בינו לבין המשיבה בכך שלא תיקן את הליקויים במושכר, הפרה המזכה אותה לבטל את ההסכם, והמבקש אינו זכאי לדמי השכירות או לפיצוי המוסכם.

פסק דינו של בימ"ש קמא מנומק ומבוסס על ממצאים עובדתיים, על התרשמותו הבלתי אמצעית מן הצדדים על קביעות מהימנות העדויות ועל המסמכים שהוצגו לפניו, והימנעות המבקש מלהתייחס בכתב התשובה שכנגד לטענות המשיבה לגופן. בית המשפט בחן את טענות הצדדים ונימק כיצד התרשם מהם ואיזו גירסה העדיף. בעניינים אלה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב אלא במקרים חריגים שאינם בנמצא כאן (ראו: רע"א 3716/09 ג'אנה תעשיות ומשקאות בע"מ נ' מאזן עואד מסחר כללי בע”מ [פורסם בנבו], 21.9.09).

אשר לטענת המבקש לפיה לא הובאה כל אסמכתא בנוגע לסכום בו חוייב בגין דמי הובלה, ייאמר כי גובה הפיצוי כפי שנפסק על ידי בית משפט קמא מבוסס על אותן ראיות שהוצגו לפניו והיו ראויות ואפשרו הערכת הנזק בהן עדות המשיבה ואביה - שביצע את ההובלה - אשר העידו לגבי ההובלה הלוך ושוב למושכר והם לא נחקרו על כך.

בית המשפט העריך את הפיצוי בגין ההובלה לדירה וממנה, שנדרשה כתוצאה מביטול ההסכם, בסך של 1,500 ₪. ערכאת הערעור לא תתערב בסכום שנפסק על דרך אומדן - כבעניין הנדון - אלא במקרים חריגים בלבד בהם אין לאומדן שנקבע עיגון מינימלי או שיש בו טעות ממשית גלויה (ראו: ע"א 3400/03 רובינשטיין ואח' נ' עין טל בע"מ ([פורסם בנבו], 23.5.05). אין זה המקרה שלפני ולא מצאתי טעות בולטת בקביעתו אשר מצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את הבקשה ללא צורך בתשובת המשיבה. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א אדר תש"ע, 25 פברואר 2010. המזכירות תודיע לצדדים.