אלמוג נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.זוהי בקשה למתן צו לעיכוב הליכי גביית חוב מטעם המשיב.

2.המבקש נפגע בתאונה מיום 30.4.08 וזו הוכרה כתאונה בעבודה.

3.ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למבקש נכות צמיתה משוקללת בשיעור 15%.

ועדה רפואית לעררים מיום 15.12.11 השאירה את שיעור הנכות על כנו. המשיב הגיש ערעור לבית הדין וערעורו של המשיב התקבל. בקשת רשות ערעור של המבקש בבית הדין הארצי לעבודה נדחתה.

4.ביום 20.9.12 התכנסה הועדה הרפואית בהתאם לפסק הדין וקבעה כי אין קשר בין מצבו הרפואי לבין התאונה וקבעה לו 0% נכות. על החלטה זו הגיש המבקש הודעת ערעור בתיק זה.

5.לאחר החלטה זו של הועדה הרפואית פנה המשיב למבקש בדרישה להחזרת המענק ששולם לו על פי החלטת הועדה מיום 15.12.11. המשיב סרב לבקשת המבקש לעכב את הליכי גביית החוב בשל הערעור והחל בגביית החוב באופן אקטיבי בדרך של ניכוי הקצבה לה זכאי המבקש בגין נזקיו בתאונה אחרת.

6.לטענת המבקש יש לו טענות טובות כנגד החלטת הועדה לעררים וקיים סיכוי סביר כי טענותיו תתקבלנה. עוד טוען המבקש כי אין במתן הצו כדי לפגוע במשיב שהרי תמיד הוא יוכל לקזז את סכומי הקצבה האחרת אותה הוא משלם ככל שייקבע שקיים חוב . מכאן בקשת המבקש לעיכוב הליכי הגביה.

7.כעולה מנתוני המשיב חובו של המבקש הינו בסך של 78,746 ₪ כולל הצמדה. בגין תאונה אחרת משולמת למבקש קצבה חודשית בסך 381 ₪ וזו מקוזזת במלואה בגין החוב האמור.

עוד עולה מהנתונים שהוגשו על ידי המשיב כי המבקש הינו עובד קבוע של עירית בת ים ושכרו ברוטו הוא בסך של 13,840 ₪.

מכאן כי הגמלה אותה מנכה המשיב אינה בגדר גמלת קיום ובהתחשב בהכנסת המבקש מעבודתו מדובר בסכום שאינו גבוה ואין בניכוי הסכום פגיעה של ממש במצבו של המבקש.

8.הלכה היא כי עצם הגשת הערעור אינה בגדר עילה לאי גביית החוב. אמורות להתקיים נסיבות יוצאות דופן על מנת להעתר לבקשה האמורה. נסיבות מסוג זה לא קיימות בענייננו.

לא ניתן בשלב זה להתייחס לשאלת סיכויי הערעור אולם גם אם הייתי סבור שסיכויי הערעור גבוהים הם, לא קיימת עילה לעיכוב חוב שנוצר עקב החלטת ועדה רפואית שבוטלה על פי החלטתו של בית הדין.

9.נוכח האמור, נדחית הבקשה.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ג, (13 פברואר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

קלדנית : איילת מוגרבי.