אלמוג נ' אהרון

פסק דין

1.התובע טוען שהינו מנהל עסק למכירת מוצרי קוסמטיקה וטיפוח שיער בארצות הברית (להלן – העסק). התובע חיפש עובדים ישראלים שיעבדו בעסק בארה"ב והגיע לנתבע באמצעות מאגר מידע שנותן פרטים אודות אזרחים ישראלים המעוניינים לעבוד בארה"ב. התובע נפגש עם הנתבע ואשתו וסוכם ביניהם בעל פה על פרטי ההעסקה של התובע ואשתו בעסק בארה"ב. אשתו של הנתבע נסעה ראשונה ועבדה בעסק של הנתבע במשך מספר ימים ולאחר מכן עזבה את העבודה וחזרה לישראל.

2.התובע טוען כי הסכים לממן לאשתו של הנתבע את עלויות הטיסה לארה"ב וגם את הוצאות הלינה שלה, מתוך תקווה שתעבוד אצלו תקופה ממושכת. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע שילם לנתבע את הסכומים שלהלן, ואשר התובע מבקש בכתב התביעה את השבתם:

סך של 1,500 ₪ ששולמו בישראל, בטרם נסיעתה של אשתו של הנתבע לארה"ב. סכום זה שולם לנתבע על מנת לזרז את נסיעתה של אשתו של הנתבע לארה"ב וזאת עקב פיגור בתשלום דמי השכירות עבור הדירה ששכרו הנתבע ואשתו בישראל;

סך של 300 דולר ששולמו בארה"ב לאשתו של הנתבע מאחר ונותרה בלי כסף וזאת עבור דמי מחיה שוטפים ;

התובע טוען שאינו מבקש לפסוק לו פיצוי עבור עלות הטיסה של אשתו של הנתבע לארה"ב והוצאות הלינה שלה שם, מאחר וסוכם ביניהם מלכתחילה שהוצאות אלה ישולמו על ידו. לעומת זאת, הסכומים שפורטו לעיל הינם מחוץ למסגרת ההסכמות שהיתה ביניהם ושולמו מכספו האישי כהלוואה עבור הנתבע בתקווה שתוחזר לו.

3.הנתבע טוען שהתובע הבטיח לו ולאשתו כי יעבדו בארה"ב עם אשרת עבודה והתובע הוא זה שידאג לביצוע כל ההליכים הדרושים לצורך הנפקת אשרות העבודה. אשתו של הנתבע הגיעה לארה"ב וכעבור מספר ימים הבינה שאין לה אשרת עבודה ולכן החליטה לחזור לישראל על מנת שלא תימצא את עצמה מפרה את החוק שם ועומדת בפני הליך פלילי או גירוש. בעקבות כך שאשתו של הנתבע לא קיבלה אשרת עבודה, הנתבע טוען שהחליט שלא לנסוע לשם. הנתבע הגיש תביעה שכנגד והעמיד את תביעתו על סך של 30,000 ₪ וזאת בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הטעייתו על ידי התובע בכך שנאמר לו ולאשתו כי יוכלו לעבוד בארה"ב עם אשרה חוקית שהתובע יסייע בהליך הנפקתה.

4.התובע טוען שמעולם לא הבטיח לנתבע ואשתו שיוכלו לקבל אשרת עבודה וכי מדובר בסיכון שהסכימו לקחת על עצמם כחלק ממסגרת ההבנות שהיו ביניהם.

5.דין התביעה להידחות לענין הרכיב של ה- 300 דולר ששולמו בארה"ב ודינה להתקבל לעניין הסך של 1,500 ₪ ששולמו בישראל. כמו כן, התביעה שכנגד דינה להידחות במלואה. להלן נימוקי :

א.שני הצדדים בחרו להסדיר את מסגרת היחסים ביניהם ללא הסכם ברור בכתב. מחד התובע טוען שהנתבע ואשתו הסכימו לנסוע לארה"ב לצורך עבודה ולא הובטחה להם אשרת עבודה. מאידך הנתבע טוען שחלק ממסגרת ההבנות שהיתה ביניהם היא שהתובע ידאג להנפקת אשרת עבודה מטעם הרשויות המוסמכות בארה"ב. מדובר בגרסה מול גרסה.

ב.טענתו של הנתבע כי התובע הטעה אותו ואת אשתו בכך שהבטיח להם שיונפקו להם אשרות עבודה עם הגעתם לארה"ב, היא טענה שאין בידי לקבלה. אשרת עבודה היא תנאי אלמנטרי לצורך עבודה במדינה זרה. הנתבע לא ערך כל בירור בנושא זה בטרם יציאתה של אשתו מישראל. הדבר מעלה חשד כי ככל הנראה הנתבע היה מודע לכך שעם הגעתה של אשתו לארה"ב לא יהיה בידיה אשרת עבודה, או למצער, עצם את עיניו מנתון עובדתי זה. במילים אחרות, מדובר "בהסתכנות מרצון" מטעם הנתבע ואשתו בעצם הסכמתם לנסוע לארה"ב מבלי שתהיה בידם אשרת עבודה מראש, או לכל הפחות עריכת בירור מעמיק לגבי הפרוצדורה והתנאים שיש לעמוד בהם על מנת שתונפק להם אשרת עבודה. הביטוי "הסתכנות מרצון" מקורו בסעיף 5 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ומקים אשם תורם כלפי מי שנכנס למצב דברים תוך הסתכנות מרצון.

ג.העובדה שהנתבע הסתכן מרצונו בעצם הנסיעה לארה"ב לצורך עבודה תוך מודעות, בין בכוח ובין בפועל, להעדר קיומה של אשרת עבודה, יש בה כדי למוטט את עילת התביעה שלו כנגד התובע.

ד.מאחר ובעלי הדין לא ראו לנכון להעלות את ההסכמות שביניהם על הכתב הרי שקיים קושי ראייתי לקבוע מה תוכן ההסכמה שאליה הגיעו. יחד עם זאת, מאחר והוצאות הטיסה והלינה כוסו על ידי התובע באופן וולונטארי ובנוסף התובע גם אישר שקנה לאשתו של התובע בהיותה בארה"ב מצרכי מזון למיניהם על חשבונו, הדבר מוביל למסקנה שאותם 300 דולר שנתן לה הם חלק מההוצאות של כלכלתה בארה"ב בתקופה הראשונה, ואשר סוכם שחלים עליו. יוצא מכך, שהנתבע לא חייב בהחזרתם.

ה.לגבי הסך של 1,500 ₪ שקיבל הנתבע בטרם הנסיעה של אשתו לארה"ב על מנת שיוכל לשלם את דמי השכירות לדירה ששכר בישראל, ברי שסכום זה אינו נוגע למערכת ההסכמות שהיתה בין הצדדים בנוגע לנסיעה לארה"ב. מדובר באלמנט נפרד שכמוהו כהלוואה שהנתבע חייב בהחזרתה.

6.לסיכום, הנתבע (מר שגיא אהרן) ישלם לתובע (מר טל אלמוג) את כל הסכומים שלהלן :

סך של 1,500 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.6.2010 ועד למועד התשלום בפועל.

סך של 500 ₪ עבור הוצאות משפט. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

7.התביעה שכנגד שהגיש מר שגיא אהרן כנגד מר טל אלמוג, נדחית.

כל אחד מהצדדים יהיה רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לכבוד בית המשפט המחוזי במחוז מרכז תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.