פסק דין
1.התביעה שבפניי עניינה פיצוי בגין פגם במקרר.
2.העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:
ביום 1.11.11 רכש התובע מקרר מסוג LG וביקש שינוי כיוון פתיחת הדלתות.
בעת אספקת המקרר בוצעה הפיכת הדלתות ונותר בצד השני של הדלת סימן של הידית. הנתבעת הציעה לתובע החלפת הדלת בחדשה, משסירב התובע, הוחלף המקרר ביום 5.12.11 במקרר חדש. במקרר החדש שוב בוצעה החלפה של כיוון פתיחת דלתות, שוב נשאר סימן של הידית והתובע הלין על כך טלפונית בפני מנהלת שירות הלקוחות של הנתבעת.
ביום 27.3.12 שלחה הנתבעת מכתב בו הציעה לתובע שתי הצעות: (א) החלפת הדלת + פיצוי מרשימת פיצויים שצורפה. (ב) החלפה/שדרוג (בתשלום במידת הצורך) לדגם לפי בחירתו. עוד נכתב שההצעות בתוקף עד תאריך 30.4.12. ביום 6.11.12 הגיש התובע תביעתו.
3.התובע טען כי רכש מקרר במחיר הכולל החלפת דלתות וכשהוחלפו הידיות נותרו שריטות. המקרר הוחלף במקרר חדש ושוב כאשר הוחלפו הידיות נותרו שריטות על דלת המקרר. התובע טען כי פנה לנתבעת שהציעה לו החלפת דלת בתוספת פיצוי קומקום במתנה. התובע סירב מהטעם שלא קנה מקרר סוג ב' או בחלקים. התובע תבע סך של 3,000 ₪ ערכו של מקרר סוג ב' וכן תבע 1,000 ₪ בגין הפסד 2 ימי עבודה מחנות בבעלותו. לתביעתו צירף התובע תמונה של הפגם במקרר ופניית שירות הלקוחות מטעם הנתבעת מיום 27.3.12.
4.הנתבעת טענה מנגד כי התובע רכש את המקרר וביקש לבצע שינוי של כיוון הדלתות. לאחר ביצוע הפיכת הדלתות נשאר סימן ועל כן הציעה הנתבעת החלפת דלת ומשסירב התובע הוחלף המקרר בחדש. שוב בוצעה החלפת כיוון דלתות ושוב נותר סימן. ביום 27.3.12 פנתה הנתבעת לתובע והציעה שתי הצעות: 1. החלפת דלת ופיצוי 2. החלפת מקרר/שדרוג בתשלום. התובע לא הגיב להצעה זו וביום 6.11.12 הגיש תביעתו. לאחר הגשת התביעה, נציג מטעם הנתבעת הציע לתובע לבטל העסקה ולהשיב לו הסכום ששילם ולחילופין לזכותו בסכום ששילם לצורך רכישת מקרר אחר מחברה אחרת. התובע הודיע על רצונו לסיים העניין בפשרה אך לא נתן מענה נוסף. הנתבעת טענה כי קיימה את כל התחייבויותיה ולו התובע היה משתף פעולה עם הצעותיה, העניין היה נפתר לשביעות רצון הצדדים ללא צורך בהתערבות בית משפט. בנוסף נטען כי הסכומים הנתבעים מוגזמים, חסרי אחיזה במציאות וחסרים הם פירוט ובסיס עובדתי.
5.בדיון שנערך בפניי טען התובע כי רק לאחר הגשת התביעה הוצע לו להחליף מקרר והוא סירב מהטעם שסבר כי יש לפצותו גם בגין ימי העבודה שהפסיד, לאור הטעות שנעשתה ע"י הנתבעת. התובע טען כי הוא מנהל חנות והנתבעת ביקשה נציג בבית בין השעות תשע לשתיים בכל פעם. בדיון טען התובע כי רכש את המקרר כחדש בסכום של 6,000 ₪. התובע אישר קבלת המסמך משירות הלקוחות מיום 27.3.12 אך טען כי בניגוד לאמור בו, בשיחות הטלפוניות שערך עם הנתבעת, לא הוצעה לו החלפת מקרר אלא אך ורק החלפת דלת וקבלת קומקום כפיצוי במתנה.
מנגד טען נציג הנתבעת כי מדובר בפגם שולי אך לאור בקשת התובע הסכימו להחליף את המקרר בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה. לטענת נציג הנתבעת המסמך מיום 27.3.12 מדבר בעד עצמו ובו כתוב בלשון מפורשת כי הוצע לתובע החלפת מקרר ולא רק החלפת דלת ונרשם כי ההצעה תהא תקפה עד ליום 30.4.12 בלבד. נציג הנתבעת טען כי מאז לא פנה התובע לנתבעת עד הגשת התביעה ביום 6.11.12. נציג הנתבעת טען כי ההצעות שהוצעו אז אינן רלוונטיות עוד משחלפה עוד כשנה מאז מתן ההצעות וכיום מדובר במקרר כבן שנה וחצי. נציג הנתבעת טען כי הוא עצמו ניסה ליצור קשר עם התובע לאחר הגשת התביעה ולהציע לו הצעות לפתרון הסכסוך אך התובע לא ענה לשיחותיו ולא הסכים לקבל כל הצעה.
6.לאחר עיון בכתבי הטענות והדיון שנערך בפני, לא מצאתי פגם בהתנהלותה של הנתבעת לתיקון הפגם.
הנתבעת סיפקה לתובע מקרר ובהתאם לבקשתו החליפה את כיוון הדלתות. החלפה זו יצרה פגם בדלת, פגם שולי לטענת הנתבעת. ברם, הנתבעת לקחה אחריות וכאשר סירב התובע להחליף את הדלת בלבד, החליפה, לפנים משורת הדין, למקרר חדש. אומנם גם במקרר זה החלפת הידיות לכיוון הדלתות יצרה פגם, אך הנתבעת העניקה שוב לתובע אפשרות להחליף את הדלת או להחליף את המקרר לחדש או לשדרג תמורת תשלום.
התובע מודה כי המכתב משירות הלקוחות מיום 27.3.12, בו מפורטות שתי הצעות אלה, הגיע לידיו והוא גם צורף על ידו לכתב התביעה. אך טוען כי בשיחות הטלפוניות שנערכו בינו לבין הנתבעת הוצעה לו החלפת הדלת וקומקום במתנה בלבד.
טענה זו נותרה בגדר טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב של שירות הלקוחות בו מצוין בלשון סגי נהור כי קיימת אפשרות לבצע החלפת מקרר ולא רק החלפת דלת.
יתרה מכך, גם לאחר הגשת התביעה, כך עפ"י עדות נציג מטעם הנתבעת, הוצע לתובע החלפה של המקרר או ביטול העסקה והשבת הסכום ששילם, אך התובע סירב להצעות אלה ודרש פיצוי נוסף בגין הפסד ימי עבודה.
גם בפניי טען התובע כי יש לפצותו בגין הפסד ימי עבודה. ברם, טענתו זו לא נתמכה בחוו"ד רו"ח בו מצוינת הכנסתו השנתית וכן לא הוכח כי הפסיד בפועל שני ימי עבודה בגין ביקורי הטכנאים בביתו לצורך החלפת שינוי כיוון הדלתות. יתרה מכך, שינוי כיוון הדלתות נעשה לבקשת התובע והוא אינו חלק אינטגראלי מהתקנת המקרר. כך שבמידה ולתובע קיימות דרישות נוספות, שאינן סטנדרטיות, הרי שסביר הוא שהדבר כרוך בהפסד זמן.
בנסיבות אלה, בהן הוצעו לתובע מספר אפשרויות לפתרון הפגם 8 חודשים בטרם הגשת התביעה, יש לראות בהגשת התביעה ובהמשך ניהולה כלוקים בחוסר תום לב ובדרישתו לפיצוי בסך 4,000 ₪ בגין מקרר שעלותו כחדש 6,000 ₪, גובלת בעמידה דווקנית על זכויות.
כיום, משחלפה שנה וחצי מעת אספקת המקרר והתובע לא נענה להצעות הנתבעת לפתרון הבעיה ותיקון הפגם, אין מקום לחייב הנתבעת לבטל העסקה ולהשיב לתובע את כספו. גם בדיון שנערך בפניי הועלו מספר הצעות, אך התובע דחה אותן ועתר לקבלת מלוא תביעתו.
לאחר שבחנתי את הראיות אינני סבורה כי יש לקבל את מלוא תביעתו של התובע, הן ביחס להפסד ימי עבודה, מהטעמים המפורטים לעיל, והן ביחס למחיר מקרר סוג ב' בו נקב, וזאת מהטעם הפשוט שהתובע לא הוכיח באמצעות חוו"ד שמאי, מהו גובה הנזק לערך המקרר שנגרם בגין הפגם בדלת. לפיכך, היה לכאורה מקום לדחות תביעת התובע. ברם, אין חולק כי מצוי פגם על דלת המקרר. לכן, לפנים משורת הדין, מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגינו.
7.לאור האמור, מצאתי לנכון לחייב הנתבעת בסך של 1,000 ₪. הסכום ישא ריבית והצמדה מהיום ועד מועד התשלום בפועל.