אלמאלי נ' מדינת ישראל

החלטה

מבוא:

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 26.06.11 הוצא כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה.

הצו ניתן בשל עבירת נהיגה בשכרות, לאחר שסרב לתת דגימת אויר נשוף לפי דרישת שוטר.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ובהקשר זה אציין כי המבקש כפר בעצם נהיגתו בארוע ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

לאור כפירת המבקש בעצם נהיגתו ברכב, וטענתו כי ברכב נהג אחר ששמו מופיע בבקשה לביטול הודעת הפסילה המנהלית, עיינתי בחומר החקירה ומצאתי ראיות לכאורה לכך ששני שוטרים זיהו את המבקש לאחר שהבחינו בו נוהג, כן ציינו שהוא לבוש חולצה לבנה ואחד מהם הוסיף גם שהיו לנהג זיפים, השוטרים ציינו כי ניגשו למבקש לאחר עצירת הרכב ודרשו ממנו להזדהות ולטענתם מדובר במר אלמאלי גל מאור –המבקש.

השוטרים ציינו כי הנהג פנה לחברו שעמד שם, וטען "אתה נהגת". אולם בדרך לתחנה פנה הנהג לשוטר ואמר לו שנהג משהו אחר ולא זה שהוא ציין קודם, ושהוא דומה לו. אך לשאלת השוטר, היכן הוא, ענה שהוא כבר הלך הביתה.

אציין כי אין בחומר הראיות ראיה ממשית, המצביעה על נהג אחר מלבד טענתו כללית של המבקש, לטעמי תמוה הדבר, שאותו "מועמד" עומד מנגד ואינו תומך בדברי חברו (המבקש), אציין כי על פי הראיות, המבקש עצמו שינה גרסתו לעניין זהות הנהג "האמיתי". יתרה מכך, נניח והיה אותו חבר ב"הלם" מהעיכוב ע"י השוטרים, הרי אין בפני כל ראיה לכך שהגיע למשטרה ומסר גרסה, לא זו אף זו, נהג "חלופי" שכזה לא מסר תצהיר לב"כ המבקש וגם לא התייצב לדיון בבקשה בבית המשפט על מנת לתמוך בטענה כזו.

אשר על כן לאור האמור איני מקבל טענה זו, שכן הראיות לכאורה תומכות בהיות המבקש הנהג בפועל.

כמובן עומדת למבקש הזכות להעלות טיעוניו כגון זה, אם וכאשר יבחר לכפור באשמתו בתיק העיקרי.

אוסיף אציין כי מחומר הראיות עולה כי הנהג הודה ששתה וכי אין ספק שסרב לבדיקת הינשוף, לאחר שהוסברה המשמעות כדין, על כל המשתמע מכך – אשר על כן חומר החקירה מספק ביותר מבחינת ראיות לכאורה.

באשר למסוכנות:

מסוכנותו של המשיב נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.

המבקש נוהג משנת 2011, דהינו טרם יבשה הדיו מרשיון נהיגתו החדש וכבר הנו מואשם בעבירה חמורה ביותר, יתרה מכך אין צורך להכביר מילים במסוכנות של עבירת הנהיגה בשכרות ואין לי אלא להפנות לעניין זה לפסיקה ענפה של ביהמ"ש המחוזי והעליון.

על נהיגה בזמן שכרות כבר נאמר בפסיקה כי:

בע"פ 5002/94 בן איסק נ' מ"י, פד"י מט(4) בעמ'163 נאמר:

"שכרות – כפי שידוע לכל בר בי רב, פוגעת ביכולתו המנטלית של השיכור. היא מערפלת את הכרתו, ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונלי, ולכוון את התנהגותו על פיו. אדם השותה משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפוייה מכך על יכולתו המנטלית, ואין כמוהו מיטיב לחוש בפעמיה של השכרות הבאה בעקבות השתייה ומשתלטת עליו".

בבש"פ 10865/06, בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון, קבע כבוד השופט א. הלוי: