אלכסנדר שלפצ'נקו שירותי הדסה נ' ערן י.ד. בע"מ ואח'

פסק דין

העובדות וגדר המחלוקת

1.התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה כספית בשל הפרת חוזה. לטענת התובע הוא התקשר עם הנתבעת 1 ביום 25.6.06 בחוזה לביצוע עבודות מסגרות, ביצע את העבודה אולם לא קיבל את התשלום המגיע לו. הנתבע 2 הוא מנהלה של הנתבעת 1 ונתבע מתוקף תפקידו זה. כתב התביעה הוגש בתחילה נגד נתבעים 1 ו-2 בלבד, אולם תוקן ונוספו אליו גם נתבעים 3 ו-4.

בכתב התביעה המתוקן (מכאן ואילך אתייחס לכתב התביעה המתוקן כאל כתב התביעה) נטען כי התובע השתמש בשירותי המסגריה של נתבע 3 וכי נתבע 3 הציג עצמו כשותפו של התובע, ובשל כך קיבלו נתבע 3 ונתבעת 4 שבבעלותו את תשלומים שהיה על הנתבעים 1, 2 לשלם לתובע.

2.הנתבעים כולם טענו, בין היתר, כי התמורה עבור העבודה שבוצעה אמורה היתה להיות משולמת לנתבע 3 ולא לתובע, וכך אכן נעשה.

טענות התובע

3.התובע פירט את טענותיו בכתבי התביעה (המקורי והמתוקן), בתצהירו ובחקירתו הנגדית. בין המקורות השונים קיימים הבדלי גירסאות של ממש בנוגע לנושאים מהותיים. אני סבורה שיש לייחס להבדלים אלו משקל רב, ועל כן אביא את טענות התובע בפירוט רב מהמקובל, תוך התייחסות לשלבים הדיוניים השונים.

4.בכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת 1 (להלן גם חברת ערן) באמצעות הנתבע 2 (להלן גם יפרח) הזמינו מהתובע עבודות מסגרות עבור פרוייקט פארק החמניות בשוהם. ביום 25.6.06 אישרו נתבעים 1, 2 הצעת מחיר שהגיש התובע, ובכך נחתם ביניהם חוזה מחייב, אשר צורף כנספח א3 לתצהיר התובע, ויכונה להלן ההסכם. על פי ההסכם הזמינה ערן מהתובע עבודה של ייצור, צביעה התקנה של מעקות שונים באתר. בחוזה פורטו סוגי המעקות הנדרשים – מעקה מצינורות, מאחז יד ומעקה גלגיליות, וכן פורטו סוגי החומרים שבהם ייעשה שימוש לכל אחד מהמעקות. כמו כן נקבעו המחירים לכל מטר של מעקה על פי הסוגים השונים, ותנאי התשלום, שהיו תשלום 17,000₪ עם אישור ההזמנה, והיתרה על בסיס "שוטף+60" עם סיום העבודה. לא נקבע בחוזה סכום כולל לתשלום עבור העבודה.

ההסכם התבסס, כאמור, על הצעת המחיר המודפסת שהגיש התובע לחברת ערן, ונוספו לו מספר הערות בכתב יד. ההערה השלישית קבעה כי חברת ערן י.ד. תספק את חומר הברזל ותקזז מחשבון 1. אולם גם כאן לא ננקבו הסכומים – לא סכום התמורה שיש לשלם לתובע עבור העבודה, ולא עלות החומרים שיש לקזז.

עוד נטען בכתב התביעה כי עם התקדמות העבודה הוסיפה ערן והזמינה מהתובע גם עבודת הכנה והתקנה של פרגולה בעלות של 900 ₪ למ"ר וכן שונה אחד מפריטי הזמנת המעקים.

5.התובע טוען כי העבודות בוצעו על ידו בפועל, אולם הוא לא קיבל עבורן תשלום מלבד שיק אחד בסכום של 2,635 ₪. הטענה שהעבודות בוצעו על ידי התובע בפועל מופיעה במפורש הן בכתב התביעה המקורי (סעיף 4), הן בכתב התביעה המתוקן (סעיף 7). מצאתי לנכון להדגיש כי התובע חזר על טענתו בשני כתבי התביעה, מאחר שבהמשך חזר בו התובע מעובדה זו.

6.באשר לנתבעים 3 ו-4 טען התובע בכתב התביעה כי נתבע 3 (להלן גם משלי או מירו) והתובע הכירו זה את זה, ובמהלך השנים הנתבע 3 שהוא בעל מסגריה ביצע עבודות מסגרות שונות עבור התובע. בתמורה לעבודות העמיד התובע לרשות נתבע 3 ידע מקצועי ולעיתים גם כח אדם שברשותו. בשל דפוס העבודה המשותפת, השניים התייחסו לעיתים זה לזה כאל שותפים, אם כי לא היו ביניהם יחסי שותפות במובנם המשפטי.

בנוגע לעבודות נשוא התביעה טען התובע כי משלי העביר לחברת ערן את הצעת העבודה והציג עצמו כשותפו של התובע, ובמידה שקיבל תשלום עבור העבודה, הרי שלא היה זכאי לכך. בכתב התביעה נטען כי לא ידוע לתובע מי הוא הנתבע 4, אולם במהלך הדיון התברר כי זוהי המסגרת העסקית שבה פעל משלי ובאמצעותה קיבל תשלום, כך שלמעשה אין מדובר בנתבע נוסף אלא בשם שתחתיו פעל משלי.

7.גירסת התובע כפי שעולה מכתב התביעה היא כי התובע התקשר עם חברת ערן, ביצע עבורה עבודה ולא קיבל תשלום. בכתב התביעה נרמז כי התשלום עבור העבודה ניתן למשלי ולא לתובע, ובדיעבד אין מחלוקת שכך אכן ארע.

8.בתצהיר שהגיש תיאר התובע כי הכיר בעבר את משלי וכשנדרש לעבודות מסגרות במסגרת עבודתו כמהנדס ביקש מנתבע 3 לבצען במסגרייתו. בסעיף 8 לתצהירו הצהיר התובע כי משלי הציג לו חשבוניות עבור רכישת חומר גלם כגון ברזל ופלדה, כשהחשבוניות כללו גם את מרכיב עבודתו של משלי, דהיינו הסכומים שנדרשו בחשבוניות היו גבוהים מהעלויות בפועל של חומרי הגלם, והפרש הסכומים היה שכר העבודה. בסעיף 9 לתצהיר כתב התובע כי בינו לבין משלי נוצר דפוס עבודה שלפיו משלי סיפק לו שטח במסגריה לביצוע עבודות שנטל על עצמו, ובתמורה התובע העמיד לרשות המסגריה את הידע המקצועי שלו וכח האדם שלו – פועלים הרשומים כדין על שמו של התובע. דפוס עבודה זה נתפס על ידי שני הצדדים כשיתוף פעולה מוצלח, והם נהגו להתייחס זה לזה כאל שותפים, אם כי לא היו שותפים פורמלית, מהותית, כספית ובכלל.

9.באשר לעבודה נשוא התביעה טען התובע, בדומה לכתב התביעה, כי משלי היה זה שהביא את הזמנת העבודה לחתימת ערן וכי הוא (התובע) עשה שימוש במסגרייתו של משלי לביצוע העבודות המסגרות, במסגרת דפוסי העבודה המקובלים ביניהם. אולם התובע הדגיש (סעיפים 11ו-14 לתצהיר) כי מדובר בעבודה שלו וכי משלי לא היה שותף לעבודה זו ואינו זכאי לתשלום בגינה, לא מהתובע ולא ממזמין העבודה.

התובע התייחס בתצהירו גם להזמנה הנוספת של הפרגולה וגם לשינוי שבעל פה בפרטי העבודה. בהמשך הצהיר (סעיף 19 לתצהיר): "אני ביצעתי את העבודות שהוזמנו ממני באתר על הצד הטוב יותר, ללא דיחוי ולשביעות רצונם המלאה של הנתבעים 1-2".

10.התובע הצהיר עוד כי בחודש אוקטובר 2006 הסתכסך עם משלי, אולם לטענתו לא קיבל ממשלי מכתב ביטול של יחסי השותפות וראה מכתב כזה לראשונה בכתב ההגנה של משלי. עוד טען התובע בתצהיר כי בהתאם לחוזה ולעבודה שבוצעה על הנתבעים 1 ו-2 לשלם לו סכום של 104,230 ₪ בצירוף מע"מ. לטענתו הוא שלח לנתבעים חשבונות ודרישות, אולם לא קיבל תשלום מלבד סכום של 2,635 ₪ כחלק מהמקדמה.

11.התובע צירף כראיה מטעמו גם מסמך המכונה חוות דעת של מומחה שערך ידידו מר ולדימיר בונדיאצקי. המסמך מתייחס לכמויות חומרי הגלם שבהם נעשה שימוש בפרוייקט, וכן לסבירות המחירים שנדרשו על ידי התובע. לחוות הדעת אתייחס בנפרד בסיום פסק הדין.

12.בחקירתו הנגדית של התובע ניתן להבחין בשינויים ניכרים ומהותיים בגירסתו: