אלישיב נ' מיכללה ל מינהל.

פסק דין

1.ביום 30.4.08 התובע שלם 8,850 ₪ במטרה לסיים מספר קורסים אצל הנתבעת. דובר במגוון רחב של נושאים.

הוא החל ללמוד בבית ברל והשלים בהצלחה קורס ראשון "יסודות הביטוח" שהחל ב-16.7.08. ב-26.10.08 התחיל ללמוד 2 קורסים במקביל "יסודות הכלכלה" ו"סטטיסטיקה ומימון".

לטענת התובע הקורס היה מנוהל בצורה לא מוצלחת מכיוון שהמרצה לא השתלט על בעיות משמעת מרובות. התובע העיר להנהלת הנתבעת אך לשווא. כ-95% מהתלמידים נכשלו, כולל התובע.

2.במהלך חודש 7.9 התייצב התובע להתחיל בקורס של חשבונאות. לטענת התובע התחלת הקורס נדחתה ללא שהתובע קבל הודעה על כך.

התובע התלונן על כך וגם ביקש לברר מה זכויותיו לקבל כספו בחזרה אם יפסיק את לימודיו. מהשיחה הבין התובע שהנתבעת לא תסכים להחזיר לו כספים כלשהם.

התובע לא חתם על טופס לסיום הלימודים ולא נתן הודעה בעל פה שהוא מסיים את לימודיו. הוא לא השתתף כלל בקורס חשבונאות מכיוון שעד שגילה שהקורס התחיל, עברו שבועיים ולא רצה להשתתף. הוא הוסיף וטען שלא הופיע מסיבות אישיות ובגלל גניבת רכב, וזאת למרות כוונותיו ורצונו ללמוד.

3.בסיום הקורס בחשבונאות הנתבעת הודיעה לכלל התלמידים שהלימודים לא ממשיכים במתכונת הנוכחית, והמשך הקורסים יהיה או בחיפה או ברמת גן. לחלופין ניתן לסטודנט לבטל את המשך הלימודים ולקבל החזר יחסית של דמי הלימוד.

חברו של התובע איתן עמר, אשר את תלונותיו של התובע על כך שבקורס סודות הכלכלה המורה לא השתלט על התלמידים. "זה הגיע למצב של ג'ונגל" לדבריו (עמ' 1 שורה 28). כמו כן אשר איתן שרק תלמיד אחד עבר את הבחינה. אחרי הקורס בחשבונאות, איתן ביטל את המשך השתתפותו בלימודים ואכן קבל החזר כספי. תלמידים אחרים אף הם קבלו החזר כספי.

4.אולם בקשות התובע להחזר כספים סורבו ומכאן תביעתו.

על סמך העובדות המפורטות בסעיפים 1, 2 ו-3 התובע סבור שזכותו לקבל את כל כספיו בחזרה, 8,500 ₪, הוצאות עו"ד 400 ₪ ועוד 5,000 ₪ עבור עוגמת נפש. סה"כ 14,250 ₪.

5.נציג הנתבעת, מר ישראל רצבסקי מסר לבית המשפט כי הבחינות הן חצוניות ואין מעקב על התוצאות. מר רצבסקי אכן הודה שהיו בעיות לא צפויות. המנהלת באותה תקופה סיימה את תפקידה ואין בידיו תיעוד.

מדבריו התברר כי לאור השיחה שהתובע ניהל עם נציגי הנתבעת, בתחילת הקורס בחשבונאות, ומכיוון שלאחר מכן הוא כלל לא השתתף בקורס, הנתבעת התייחסה אליו כתלמיד שסיים את לימודיו מרצונו, לאור תנאי ההסכם עמו לא מגיע לו החזר. "הוא בחר לא להודיע בכתב. הוא הפסיק את הלימודים". משום כך לא זכה לאפשרות של החזר כספי כמו יתר התלמידים, "הוא לא פעל בדרך הנורמטיבית" (עמ' 2 שורות 22-24) לו היה פועל כמקובל היה מקבל 2,800 ₪ החזר.

6.החלטתי לקבל את תביעה באופן חלקי בלבד, ולהלן נימוקיי:

1. על פי הראיות, עולה שהתובע לא הפסיק את לימודיו במובן המקובל על פי תנאי ההסכם עם הנתבעת.

נכון שפעל בצורה מעורפלת ולא מקובלת אך ללא הודעה, בכתב או בעל פה, אין להתייחס אליו כתלמיד אשר הפסיק את לימודיו מרצון.

2. המסקנה היא שהיה זכאי להחזר כספים כמו יתר התלמידים.

3. מר רצבסקי טען שמגיע לו 2,800 ₪ - אך לא היה בפיו הסבר מדוע איתן עמר, שעבר אותו מסלול קיבל 5,823 ₪ לכן מסקנתי היא שלתובע מגיע החזר זהה.

4. אני דוחה את יתר עתירות התובע. אין מקום להחזר מלא שכר הלימוד ובודאי אין מקום לפיצוי עבור עוגמת נפש.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 5,823 ₪ ועוד 350 ₪ הוצאות משפט.