אליצור (צדוק) נ' שרעבי ואח'

פסק דין

1.התובע הינו משגיח כשרות מטעם המועצה הדתית פתח תקוה. עניינה של התביעה הינה עתירתו ליתן צו למניעת פיטוריו ולתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז- 1997 [להלן: "חוק הגנה על עובדים"]; ליתן צו המורה לנתבעים 1-4 להעסיקו כמשגיח כשרות בשכר שלא יפחת מ- 11,650 ש"ח נטו לחודש; לתשלום פיצוי בגין אובדן הכנסה; פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הוצאת דיבה בזדון בניגוד לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק לשון הרע") ופיצוי בגין התנכלות ועגמת נפש.

בנוסף עתר התובע להרמת מסך ההתאגדות בין הנתבעים 1-3 לבין המועצה הדתית ולחלופין להצהיר כי יסוד החיובים בהם תחוב המועצה הדתית הוא במעשי ומחדלי הנתבעים 1-3, כך שניתן לחייבם באופן אישי בחיובי המועצה בהתאם לתקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות) התש"ל – 1970.

2.תחילתו של ההליך בבקשה לסעדים זמניים שהגיש התובע כנגד פיטוריו (ס"ע 8943-03-11).

בהמשך הגיש התובע בקשה נוספת לסעד זמני כנגד כינוס ועדת שימוע שזומנה לדון בסיום העסקתו (ס"ע 40197-03-11).

בדיון שקויים בבקשות, הוחלט על שמיעת ההליך העיקרי, על מנת להגיע להכרעה סופית וזאת תוך שמירת הסטטוס קוו, הן לגבי אי קיום השימוע לקראת פיטורים והן לגבי מספר מינימום של מסעדות מבוקרות על ידי התובע וזאת נכון למועד קיום הדיון.

בהתאם להחלטה הגיש התובע כתב תביעה מתוקן ובו עתר לסעדים המפורטים בראשית פסק הדין.

הצדדים להליך

3.הנתבעת 4, המועצה הדתית פתח תקוה [להלן: "המועצה הדתית"], הוקמה מכוח חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א- 1971 (להלן: "חוק שירותי הדת"), והיא הגוף המוסמך על פי חוק לטפל במתן שירותי דת בעיר פתח תקוה, ובכלל זה – הענקת תעודות הכשר לבתי עסק ולגופים שונים.

4.הנתבע 1, הרב ישראל שרעבי (להלן: "הרב שרעבי"), הינו רב שכונה בעיר פתח תקוה, אשר מונה על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל לשמש כרב ממונה על מחלקת הכשרות בעיר, והוא המוסמך להעניק תעודות הכשר לבתי עסק בחתימתו.

5.הנתבע 2, מר ינון פרסיק (להלן: "מר פרסיק"), הינו עובד המועצה הדתית ומשמש בפועל כמנהל מחלקת הכשרות במועצה הדתית.

6.הנתבע 3, מר יעקב לב ארי (להלן: "מר לב ארי") הינו עובד המועצה הדתית ומשמש כמפקח כשרות במחלקת הכשרות מטעם המועצה הדתית.

7.הנתבע 5 הינו בית עסק בו שימש התובע כמשגיח עד לחודש אוגוסט 2009 והנתבעים 6-7 הינם עסקים אשר הוקמו במקום עסקים בהם שימש התובע כמשגיח כשרות בתקופה הרלוונטית לתביעה, אשר נסגרו.

8.התובע מונה לתפקיד משגיח כשרות מטעם המועצה בחודש מאי 2005, על ידי הרב הראשי לעיר פתח תקוה דאז, הרב סלומון זצ"ל.

עד לתחילת האירועים נשוא התביעה הועסק התובע כמשגיח מטעם המועצה הדתית בעסקים: פיצה פרגו, טעמים, ברים, פפינוס, רוסטר י.ג.י מסעדות, קפה נטו וקפה קפה והשתכר סך של 11,650 ש"ח לחודש.

טענות הצדדים

9.לטענת התובע, הנתבעים 1-4 גרמו, ביחד ולחוד, לפיטוריו שלא כדין, התנכלו לו, "פברקו" טענות בדבר כשלים בעבודתו, הוציאו עליו דיבה ופגעו פגיעה קשה בשמו הטוב וכל זאת, רק בשל כך שחשף התנהלות לא תקינה ושחיתויות במועצה הדתית בכלל ואצל הנתבעים 1-3 בפרט.

התובע טען כי חשף אי חוקיות וניגוד עניינים בהתקשרות שנערכה בין המועצה לבין חברת י.א. ייעוץ טכני בע"מ מקבוצת דנאל (להלן: "דנאל") להעסקת המשגיחים דרך חברת דנאל וכי לאחר שפנה למשגיחים ושכנע אותם לא לעבור לדנאל, הוזהר על ידי מר פרסיק ש"לא לחתור תחת המערכת".

לטענת התובע, בחודש אוגוסט 2009, הוא פוטר מעבודתו בפיצה פרגו על ידי הרב שרעבי, באופן שרירותי, מבלי שניתנה לו הזדמנות לשטוח את טענותיו בפני ועדת שימוע ובחודש מאי 2010 הופסקה עבודתו בברים ללא שימוע, וללא כל סיבה, תוך שהרב שרעבי נותן את התפקיד למשגיחי אולמות שכלל לא מכירים את התחום, בניגוד להלכות הרבנות הראשית לישראל.

בעקבות האמור, הגיש התובע לבית הדין בקשה לסעד זמני של השבה לעבודה (ס"ע 48636-05-10) ובדיון שהתקיים ביום 9.6.10 (בפני כב' הש' יהלום) הסכימו הנתבעים 1-3 להחזיר את התובע לעבודתו.