החלטה
1.לפני בקשה מטעם הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "המבקשת") להורות על דחיית עיון בתמליל הקלטת שיחה של אחד ממנהלי המבקשת עם רואה החשבון של התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "המשיבה"), רו"ח יוסף לידר, המצוין במסגרת סעיף 41 לתצהיר גילוי מסמכים מטעמה (נספח ו' לבקשה מס' 11 מיום 3.12.13), עד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המשיבה.
2.המבקשת טוענת כי מדובר בהקלטות של אנשי מקצוע עליהם מבססת המשיבה את תביעתה וברור כי חשיפתן תביא ל"תפירת גרסה" ועדות ע"י המשיבה ועל כן, יש להיעתר לבקשה.
בסעיף 5 לבקשה המבקשת מציינת כי:
"עפ"י הוראות כב' ביהמ"ש מצורף בזאת במעטפה לכב' ביהמ"ש בלבד תמליל הקלטת שיחה שנערכה עם רו"ח יוסף לידר (זה שקבע את הבסיס הנ"ל להתקשרות ושימש רואה החשבון של התובעת), אשר בו הינו מודה למעשה כי הסכום של -.19,514,434 ₪ במכירות שבוצעו ע"י התובעת בשנת 2001 אינו נכון כלל ועיקר!!!
(כב' ביהמ"ש מופנה לעמ' 14 לתמליל ההקלטה, שם מאשר רואה החשבון כי 17 מיליון ₪ הינו כל מחזור המכירות של התובעת בשנת 2001, ומזה יש להוריד את כל המכירות לייצוא, מרכב המבקרים, דיוטי פרי, תוויות פרטיות, אל-על וחברות תעופה וצובר (ור' גם עמוד 16 לתמליל ההקלטה).
עוד טוענת המבקשת כי דו"ח רווח והפסד של המשיבה לשנת 2001 אינו כולל דו"ח לגבי המכירות שבוצעו בשנת 2001 והמשיבה לא מילאה אחר הוראות ביהמ"ש ולא צירפה מסמכים וענתה על שאלות כמבוקש ע"י המבקשת בבקשות מס' 8 ו -10.
המבקשת מציינת כי תגיש בקשה נפרדת בנושא דרישות גילוי מהמשיבה.
3.מנגד, המשיבה טוענת כדלקמן:
א.המבקשת ציינה בתצהיר גילוי מסמכים מטעמה כי ברשותה "הקלטת שיחות ופגישות בין אנשי שקד לבין אנשי בנימינה מתאריכים שונים" ובמסגרת הבקשה דנן מתייחסת המבקשת רק להקלטה אחת. ככל שברשותה הקלטות נוספות, מחויבת המבקשת בהעברתן למשיבה ובמידה ואין ברשותה הקלטות נוספות, אזי עליה ליתן הצהרה כדין ולחלופין, מתבקש ביהמ"ש לקבוע כי המבקשת מנועה מהצגה של כל ראיה שלא אוזכרה בתצהיר, לרבות הקלטות אחרות.
ב.בבקשה צוין תוכן ההקלטה ומשכך, לא ברור מה מבוקש להסתיר על דרך של אי גילוי ההקלטה. כמו כן, התביעה נסמכה על הסכם חתום ואישור רו"ח שצורף להסכם וגם לפי טענת המבקשת בדבר היקף מכירות לשנת 2001 בסך של כ- 17 מיליון ₪, נמצא כי היא הפרה את ההסכם. בנסיבות אלה, אין כל עילה להסתיר את ההקלטה.
ג.יש ליתן משקל להתנהלות המבקשת בכל סוגיית אי גילוי המסמכים, עשיית דין עצמי חרף החלטות ברורות בעניין ואי גילוי הקלטות שלא כדין.
ד.המבקשת לא העבירה מסמכים נוספים מתוך גילוי המסמכים חרף החלטת בימ"ש (מסמכים 26, 28, 40) ומכתב שנשלח לב"כ המבקשת לא נענה. בנסיבות העניין, מבוקש להאריך את המועד להגשת תצהירי המשיבה ב- 14 ימים לאחר גילוי המסמכים.
ה.המאזן שהועבר למבקשת הינו דו"ח כספי, חתום וכולל את המאזן לשנת 2001.
4.בתשובה לתגובה מוסיפה המבקשת וטוענת כי המשיבה מגישה בקשות סרק על מנת להימנע מהתקדמות בתיק והגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה; המבקשת העבירה למשיבה את כל המסמכים שנדרשו פרט לתמליל ההקלטה ואין בידיה הקלטות נוספות; אין ספק שהמשיבה תנסה "לתפור גרסת בדים" על מנת להסביר את ההבדלים בין הצהרתה בהסכם ההתקשרות בין הצדדים לפיו סכום המכירות "נטו" הינו 19,514,434 ₪, סכום שהיווה את בסיס ההתקשרות בין הצדדים; מבוקש לדחות את העיון בתמליל ההקלטה וכן לדחות את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המשיבה ואת ישיבת קדם המשפט הקרובה ביום 27.2.14; עוד מבוקש לחייב את המשיבה ליתן פרטים לגבי מכירותיה בשנת 2001.
5.ב"כ המבקשת הגיש את תמליל ההקלטה נשוא הבקשה לעיוני.
6.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובתמליל השיחה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן:
א.בהלכת סוויסה נקבע (סע' 7), כי למרות שהגישה הכללית בתיקים אזרחיים מחייבת בדרך כלל משחק בקלפים פתוחים, וכפועל יוצא מכך, הכלל הוא, שרשאי בעל דין לקבל מידע על מסמכי היריב ולא להיות מופתע, אזי קיימים עדיין מקרים שבהם בית משפט נדרש לאזן בין זכות הגילוי והעיון לבין אינטרסים אחרים שבגדרם עשוי הגילוי להביא לשימוש בזכות שלא בתום לב.
כב' המשנה לנשיא ש. לוין ציין בסעיף 7 לפסק הדין:
"השאלה אימתי רשאי בית משפט להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר, יכולה להשתנות לפי סוגי העניינים העומדים על הפרק, ולפי הנסיבות המיוחדות של כל ענין וענין...".