אליעזר נ' ג'ודיטה -מריה

החלטה

בפנינו "בקשה דחופה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין והליכי הוצל"פ" (מיום 26/1/2014) מטעם הנתבעת (המבקשת).

ואלו נימוקי הבקשה: המבקשת, מהגרת עבודה מרומניה, שוהה בישראל ברשיון עבודה בתחום הסיעוד; ביום 2/12/2013 הונחה מתחת לדלת מעסיקתה (גב' קוקו שסמיליקה) מעטפה עם העתק בקשה מהוצאה לפועל; מצהירה כי מעולם לא קבלה כתבי בי"ד אלא במסגרת הליך הוצל"פ זה ולו היו נמסרים לה היתה פונה לקבלת סיוע משפטי; התביעה מופרכת; המבקשת הועסקה כ- 7 חודשים ובפועל סעדה גם את אשתו הנזקקת; עם הגיעה לעבודה, הוחתמה על ייפוי כוח של בת המשיב (גב' תמרה בניא) למשוך כספים מחשבונה בבנק הדואר; במקום להעסיק עובדת סיעוד נוספת או לשלם למבקשת שכר כפול עבור טיפול בשני הוריה העלתה תמרה את השכר ב- 400 ₪ בלבד; שכר המבקשת- כספי הסיוע שקיבלה המשפחה מביטוח לאומי או מכל גורם שולשל שלא כדין ובמרמה אל כיסה של בניא לאחר שמשכה אותו מחשבון בנק המבקשת; ע"פ דין יש לבטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד; סיכויי ההגנה הלכאוריים גבוהים וראוי כי יישמעו לגופם; תביעת המשיב הוגשה בחוסר ת"ל והוא זה החייב כספים למבקשת; בכוונת המבקשת להגיש תביעה שכנגד בגין אי תשלום שכר מינימום ושאר זכויות נילוות ונזקיה; בהליך נתגלה פגם חמור; יש להעתר לבקשה משיקולי צדק; בנסיבות אין להשית הוצאות; לבקשה צורף תצהיר וייפוי כוח; מבוקש להתלות הליכי הוצל"פ ולזמן את בעלי הדין לדיון דחוף בבקשה.

ביום 26/2/2014 הוגשה תגובת המשיב לבקשה לביטול פסק דין.

המשיב מתנגד לבקשה ומבקש להשית הוצאות בגינה ואלו נימוקיו: ב- 7/2013 הוגשה התביעה וב- 6/9/2013 בוצעה מסירה באמצעות שליח פרטי בהמצאה מלאה ברח' הקישון, בנצרת עלית לאחר שנערכה בדיקה מקדמית לפני המסירה שהנתבעת מתגוררת במקום, התובעת קיבלה התביעה אך סירבה לחתום על אישור המסירה; ביום 4/1/2013 בוצעה מסירה נוספת עקב טעות רישומית; הנתבעת לא התגוננה; פסה"ד ניתן ביום 10/2/2013 על סמך אישור המסירה; משלא שילמה את פסה"ד הוגש פסה"ד ללשכת הוצל"פ במסגרתו ביום 2/12/2013 הוטלו עיקולים לפני מסירת אזהרה על נכסי הנתבעת; ביום 3/12/2013 בוצעה מסירה של האזהרה והיא שוב סירבה לקבל המסמכים; רק ביום 26/1/2014 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק דין; לא נפל פגם בהמצאה; הבקשה הוגשה באיחור ניכר ואף בהתאם להודעתה בוצעה מסירה ביום 2/12/2013; הבקשה הוגשה באיחור 25 ימים; התובע הפך בתצהיר הנתבעת ולא מצא בדל של טעם מיוחד אשר בעטיו ניתן לשקול הבקשה להאריך המועד וגם לא הוגשה בקשה להארכת מועד; אין מקום לבטל פסק הדין משהנתבעת לא פירטה את סיבת המחדל שבעטיה לא התייצבה לדיון / התגוננה; טענתה כי לא קיבלה את כתב התביעה היא כוזבת; הנתבעת לא התייחסה לטענות התביעה ולא הראתה סיכויי הגנה לכאוריים; לתגובה צורף תצהיר גב' בניא.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים החלטנו להיעתר לבקשה כדלקמן:

א. הבקשה להארכת מועד

ע"פ הוראות תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בגין אי התייצבות לדיון, תוגש בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין אצל מבקש הביטול.

תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב- 1991 קובעת: "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בעניננו- פסק הדין ניתן ב- 10/2/2013 בעוד הבקשה הוגשה ב- 26/1/2014, כעבור כשנה.

לטענת המבקשת- לא ידעה היא על קיומו של הליך משפטי זה אלא לראשונה במסגרת הליך הוצאה לפועל שנפתח מכוחו, לו היו נמסרים לה כתבי בית דין היתה פונה לסיוע משפטי, כן הצהירה כי מעולם לא נמסר לה פסק הדין מושא החלטה זו עד למועד זה.

אין בפנינו טענה של המשיב או מטעמו כי פסק הדין הומצא לידי המבקשת על ידו, וגם לא ראיה לכאורה (ע"פ ס' 5-6 לתגובה, ניתן פסק דין על סמך אישור המסירה של כתב התביעה, המבקשת לא שילמה את פסק הדין והוא הוגש לביצוע ללשכת הוצל"פ. אין גם אזכור לעניין זה בתצהיר גב' בניא שהוגש בתמיכה לבקשה. כך במיוחד ולהבדיל מטענות שנטענו בהקשר זה להמצאת כתב התביעה).

גם מעיון בנט המשפט עולה כי פסק הדין לא הומצא למבקשת ע"פ דין, ע"י ביה"ד.

דהיינו- לא ניתן היה לצפות ממנה להגיש הבקשה לביטול פסק דין במועד הקבוע בדין

ולא מדובר ברשלנותה או בזלזולה בסדרי בית הדין או במשיב, בכוונת מכוון.

בנסיבות- נתקיימו טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין.

ויובהר- אומנם אף לשיטת המבקשת העתק הבקשה מהוצאה לפועל הומצא אצלה ביום 2/12/2013 דא עקא שהבקשה מושא החלטה זו- הוגשה רק ביום 26/1/2014. כך שאף ממועד ידיעתה על פסק הדין– חלפו למעלה מ- 30 ימים.

לא שמענו הצדקה עניינית לאיחור זה או עילה כלשהי וכל שבהקשר זה לכאורה, כי נעשה נסיון מטעם קו לעובד לשוחח עם המשיב (לכאורה) וכי הבקשה הוגשה ביום בו התיק נמסר לייצוג ב"כ המבקשת והבקשה הוגשה כ-"דחופה" (ס' 18-19 לבקשה).

חרף זאת- עדיין סבורים אנו כי יש להיעתר לבקשה וזאת- משלא מדובר באיחור קיצוני; משסבורים אנו כי מן הראוי לאפשר למבקשת יומה בדין (כפי שיפורט בהמשך); כך גם לאור ההלכה לפיה במקרים המתאימים ניתן לרפא הפגם שבאי קיום סדרי הדין – לרבות אי עמידה בזמנים- בפיצוי כספי לצד שכנגד (או לאוצר המדינה) כך שלא תיפגע זכותו המהותית של מי שחרג מן הכללים. ניתן דעתנו גם לעניין זה בהמשך. לא נעלם מעינינו כי עסקינן בעובדת זרה שהשפה אינה שגורה בפיה.

ב. הבקשה לביטול פסק דין