אליעזר כאשי ואח' נ' בנק לאומי לישראל ואח'

1. בפניי שתי בקשות, בקשה מטעם המשיב 1 ובקשה מטעם המשיב 3, לסילוק הערעור שבכותרת על הסף ובקשה מטעם המערערים לגילוי מסמכים. 

           זהו הרקע העובדתי בקצרה:

           המערערים נטלו מן המשיב 1, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק), ארבע הלוואות אשר להבטחתן נרשמו משכנתאות על שני  נכסים (האחד ברמת-גן והשני ביישוב צוקי ים). המערערים לא פרעו את תשלומי ההלוואות כסדרם, ובעקבות כך התנהלו בין הצדדים הליכים שונים ביחס לגביית החובות ולמימוש המשכנתאות. בין היתר הגישו המערערים תביעה נגד המשיבים 1-2, הבנק וכונס הנכסים מטעם הבנק, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לחייבם בגין נזקים שנגרמו להם לפי הטענה בשל התנהלותם בקשר עם ההלוואות ומימוש המשכנתאות. בפסק דין מיום 1.3.2016 נדחתה תביעת המערערים, ועל כך משיגים הם בערעור התלוי ועומד בבית משפט זה (ע"א 3176/16).

           בעקבות מכירתו של אחד מן הנכסים המשועבדים (הנכס שביישוב צוקי ים), הגישו המערערים תביעה נוספת בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בה עתרו הם להורות על ביטול המכר. התביעה הופנתה כלפי הבנק וכונס הנכסים וכן נגד רוכש הנכס, המשיב 3 (להלן: הרוכש). הן הרוכש והן הבנק עתרו במסגרת אותו הליך לדחיית התביעה על הסף. ביחס לבקשתו של הרוכש ניתן ביום 28.2.2016, בהסכמת הצדדים, פסק דין חלקי הדוחה את התביעה נגדו ללא צו להוצאות. יצוין כי המערערים עתרו בבית המשפט המחוזי לביטול פסק הדין החלקי, אך בקשתם נדחתה (החלטה מיום 4.4.2016). כן התקבלה, בפסק הדין מיום 3.5.2016, בקשת הבנק לדחיית התביעה על הסף (תוך שנקבע כי אותה תוצאה חלה גם לגבי המשיב 2, וכי התביעה נדחית גם כנגדו).

           הערעור שבכותרת (ע"א 4873/16) נסב על פסק הדין מיום 3.5.2016.

2. לטענת הבנק יש לדחות (ולחלופין למחוק) את הערעור. לטענתו הערעורים האמורים עומדים בסתירה זה לזה ואין אפשרות מעשית כי שניהם יתקבלו, שכן לא ניתן לקבוע כי יש לפצות את המערערים בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה ממכירת נכס (כפי שנטען על ידם בע"א 3176/16) ובעת ובעונה אחת לקבוע כי יש לבטל את עסקת המכר (כפי שנטען על ידם בערעור שבכותרת). עוד נטען כי גם נוכח פסק הדין החלקי שניתן בעניינו של הרוכש לא ניתן עוד להורות על ביטול עסקת המכר.

           בנסיבות חריגות אלה, כך נטען, אין מקום להורות למשיבים להתייצב לדיון בערעור שבכותרת, ויש להורות על סילוקו על הסף.

           בבקשה שהגיש המשיב 3 , הרוכש, מבקש גם הוא לדחות את הערעור על הסף. לטענתו קיימים מעשי בית דין חלוטים ביחסים שבינו לבין המערערים, אשר בשלהם ערעורם נעדר כל עילה משפטית. בעניין זה מפנה הרוכש, בין היתר, להחלטה בדבר אישור המכר, להליכי ההוצאה לפועל שהתנהלו בין הצדדים ולהליכים הערעוריים שהוגשו בעניין. כן מציין המשיב 3 כי בפסק הדין החלקי שניתן בערכאה קמא ביום 28.2.2016 נדחתה התביעה כנגדו בהסכמה, ובית המשפט דחה בקשה לביטול פסק דין חלקי זה. לטענתו בהתחשב בשורת ההחלטות אליהן הפנה המערערים מנועים מלהגיש נגדו הליך משפטי, והם אינם יכולים לעתור לביטול המכר.

3. המערערים מתנגדים לבקשות. לטענתם קנויה להם זכות להגיש ערעור בזכות על כל אחד מפסקי הדין בעניינם - שני פסקי דין שניתנו בידי מותבים שונים ובגין עילות שונות. הבקשות שהוגשו, כך נטען, אינן מקימות עילה לסילוק על הסף.
4. תחילה לבקשתו של הבנק. הבקשה הועברה לטיפולי בהתאם לסדרי הדין הנוהגים בבית משפט זה, על פיהם בקשות לסילוק הליכים על הסף מועברות ככלל לטיפול רשמי בית המשפט.

           אולם עיון בבקשה מלמד כי אין מדובר בבקשה שגרתית לסילוק ההליך על הסף, היות והיא אינה מבוססת על טענה פרוצדוראלית (כגון איחור בהגשת ההליך, העדר זכות ערעור וכיוצ"ב), כי אם על טענה מהותית לגופם של דברים. על יסוד טענות כגון דא לא קיימת סמכות לרשם של בית משפט זה להורות על סילוק ערעור על הסף, וככלל על הצדדים להעלות מלוא טענותיהם לגופם של דברים בפני המותב הדן בערעור לגופו (ראו למשל החלטתי לאחרונה, ע"א 9033/16 מילר נ' גולדבלט-לוי (16.4.2107) (להלן: עניין מילר). לסמכותו של רשם בית המשפט ראו: בש"א 130/87 שנסי נ' גלעדי, פ"ד מא(4) 707, 711-712 (1987); ע"א 2038/03 שפירו נ' FEIN & CO. LTD, פסקה 4 (28.11.2004); ע"א 9756/03 שפירא נ' עיריית חולון, פסקה 4 (21.11.2004)).

           הבנק ער לכך ועמד על כך בבקשתו, ובהתחשב בכך מבוקשו הוא כי התיק יובא בפני שופט - שופט אחד או מותב תלתא - אשר יבחן האם תיק זה נופל באותם מקרים המצדיקים דחיה של הערעור על הסף מטעמים מהותיים. הבנק הפנה בהקשר זה להערות הפסיקה לעניין הסמכות לדחיית ערעור על הסף, הגם שציין כי לא נפסקה הלכה ברורה בסוגיה (ראו בין היתר: ע"א 14/81 תעשיות רוגוזין בישראל בע"מ נ' נילית בע"מ, פ"ד לז(1) 664 (1983); רע"א 5007/92 לוין נ' ארנס, פ"ד מח(1) 653, 656-658, 659-660 (1994)), והדגיש כי ראוי לפרש את הוראות הדין כמקנות סמכות לבית המשפט שלערעור להורות על דחיה (ולחלופין מחיקה) של ערעור על הסף במקרים קיצוניים, בהם הגשת ערעור מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט או שאין טעם בבירור הערעור מטעם אחר (למשל כיוון שהערעור תיאורטי). לטענת הבנק יש ליתן משקל בהקשר זה גם לעומס על בית המשפט ולאינטרס שבמניעת הוצאות מיותרות.

5. התרגום המעשי של מבוקשו של הבנק הוא שינוי המתווה הדיוני המקובל בבית משפט זה ופיצולו של הליך הערעור לשני שלבים: בחינת הבקשה לדחיה על הסף על ידי מותב מתאים שייקבע (דן יחיד או מותב תלתא) אשר יידרש ללמוד לעומקם את פסק הדין ואת הערעור (ובענייננו יידרש אף ללמוד את הערעור הנוסף אשר בעטיו מבוקשת דחיה של הערעור על הסף (ע"א 3176/16)); וככל שהבקשה לדחיה על הסף תדחה - יידרש לערוך דיון נוסף בערעור לגופם של דברים. במקרה דנן אף מבוקש הדבר בשלב מקדמי של ההליך - טרם שהוכרעו בקשות המערערים לעניין העירבון ולעניין איחוד הדיון בערעורים.

           כפי שציינתי הבנק ביסס את הבקשה גם על טעמי יעילות דיונית, אך נראה כי דרך כלל, ובוודאי ככל שהמבוקש הוא כי הבקשה לסילוק על הסף תידון בפני מותב של שלושה שופטים, סטיה מבוקשת זו מסדרי הדין הנוהגים אינה עולה בקנה אחד עם אינטרס היעילות הדיונית. יפים לעניין זה דברי כב' הרשם לובינסקי זיו בבקשה שהובאה בפניו בעניין אחר, בה התבקשה סטיה דומה מסדרי הדין הנוהגים, וכך קבע:

"יש להניח, כי בבסיס בקשת הפיצול עומד רצונם של המערערים לחסוך במשאבים, שהרי ככל שהערעור יסתיים כבר בשלב הראשון לא יצטרכו הם לפרוש לפני בית המשפט את יתר טענותיהם הערעוריות. ואולם, אל מול חיסכון אפשרי (אך לא וודאי) זה ניצב שיקול אחר, אשר בנסיבות העניין יש בו כדי להכריע את הכף. כוונתי לכך, שהפיצול הדיוני בו מעוניינים המערערים אינו מביא לניצול מיטבי של הזמן השיפוטי, שהוא כידוע המשאב היקר ביותר של המערכת השיפוטית (למשל, רע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי (26.10.2005), פיסקה 6; רע"א 8327/05 צדוק נ' פנימי (14.9.2005)). ככלל, אינטרס היעילות הדיונית מחייב כי בית המשפט יידרש לגופו של ההליך הערעורי בשלב אחד, לאחר שמלוא טענות בעלי הדין נפרשו לפניו (לעניין זה השוו, רע"א 10227/06 בובליל נ' אינדיג (5.2.2007); רע"א 5220/13 בנאי נ' עו"ד איתן ארז - נאמן לנכסי החייב בפשיטת רגל אלי רייפמן (30.5.2013); בג"ץ 1047/13 קיבוץ סופה נ' הרשות הממשלתית למים ולביוב(25.4.2013)). פרישת התמונה המלאה לפני ערכאת הערעור עובר לקיומו של דיון לגופו של עניין חשובה לא רק על מנת לחסוך בזמן שיפוטי, אלא גם על מנת לאפשר לבית המשפט לבחון את מכלול נסיבות העניין, דבר אשר יש בו כדי לתרום למציאת פתרונות מיטביים לסכסוך ובכלל זה גיבושן של הצעות פשרה במקרים המתאימים (רע"א 6457/14The Republic of Liberia נ' GSS Group Ltd, פיסקה 5 (16.11.2014)).