פסק דין
זהו פס"ד בתביעת התובע לדמי פדיון חופשה, פיצויי פיטורין, שכר עבודה, ופיצויי הלנה .
העובדות הרלבנטיות:א.התובע, יליד 1948, עבד אצל הנתבעת בשמירה מ-4/11/07 ועד 28/6/09. התובע התפטר מעבדותו.ב.התובע עבד על בסיס שעתי. שכרו של התובע עמד על 22.5 ₪ לשעה.ג.בין הצדדים היה הליך קודם, כאשר התובע תבע את הנתבעת (תיק דמ 5076/09), במהלך עבודתו, בגין רכיבי תביעה שונים. ביום 24/5/09 ניתן להסכם הגישור, תוקף של פס"ד. בפסק הדין (אשר צורף כנספח נ/2) נאמר כי: "הנתבע ישלם לתובע לסילוק מלא וסופי של כל תביעותיו, עד ליום הגישור... סך של 2,500 ₪ עבור הפרשי שכר" .ד.אין חולק כי עבודתו של התובע הייתה במכללת דוד ילין שבבית הכרם בירושלים, וכי התובע מתגורר ברח' התומר (בבית הכרם). כמו כן מוסכם כי האמור בתלושים משקף את הסכומים שקיבל התובע (כולל לעניין דמי הנסיעות ששולמו לו).
שלוש שאלות עיקריות בענייננו:א.זכאות התובע לדמי פדיון חופשה, והאם קיבל חופשה בשכר בשכר במהלך עבודתו. לעניין זה – האם פסה"ד הקודם כלל את כל הזכויות עד לאותו מועד, כטענת הנתבעת, או שלא התייחס כלל לנושא החופשה, כטענת התובע.ב. מה הייתה הסיבה להתפטרות התובע – האם התובע התפטר מסיבותיו שלו (כאשר סירב לקבל הצעות עבודה שהוצעו לאחר שנשקו נלקח ממנו, או שמא מדובר בנסיבות בהן הנתבעת היא זו שהרעה את תנאיו, וכי לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך לעבוד בתנאים אלו. ככל שזכאי לפיצויי פיטורין – מה שיעורם.ג. האם התובע היה זכאי לדמי נסיעות, וככל שלא – האם הייתה רשאית הנתבעת לקזז משכרו את כל דמי הנסיעות ממשכורת חודש יוני, ובהתאם לכך – האם זכאי לקבל כיום את שכר חודש יוני 2009 שנוכה ממנו.ד.ככל שיקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטוריו ו/או שכר עבודה – זכאותו לפיצויי הלנה.
דיון:
א.זכאות התובע לפדיון חופשה:כאמור, בין הצדדים היה הליך קודם שהסתיים בגישור. התביעה בתיק הקודם (דמ 5076/09) כללה רכיבי שכר שונים, כולל פדיון חופשה. פסה"ד בתיק זה סיים למעשה את כל טענות התובע עד לאותו מועד (כאשר התובע המשיך לעבוד בחברה גם לאחר מכן). לאור זאת, לא ניתן לתבוע פדיון חופשה בגין התקופה שקדמה ליום 24/5/09. הטענות שהועלו על ידי התובע כאילו המגשר הודיע כי הגישור לא כולל פדיון חופשה – הינן טענות בעלמא, ולא ניתן לקבלן. הסכם הגישור מדבר בעד עצמו, ולולא היה מסיים את כל ענייני התביעה – לא היה נסגר התיק, אלא מועבר להוכחות בשאלות שלא נסגרו.אולם מעבר לכך: מהתלושים שהומצאו עולה כי קיבל חופשה בשכר. גם בעדותו בבית הדין הודה כי קיבל חופשה בתשלום. וכך השיב לשאלות בית הדין (עמ' 5שורות 15-24):"ש. אז מן הסתם היית בחופש?ת. היה חופש פסח באפריל, ואין בי"ס אז לא לומדים. מה שכתוב בתלושים זה נכון.ש. כשאתה אומר פסח, היית בחופשת פסח ולא עבדת?ת. בחול המועד ובפסח לא עבדתי זה היה החופש. בזמן שלא היו לימודים לא עבדתי.ש. ובחודש הזה קיבלת השלמת שכר מעבר לימים שעבדת בפועל?ת. אני לא ביקשתי חופשה. כל החגים שבהם בתי הספר בחופש אני לא עבדתי.ש. וקיבלת שכר?ת. כן".התובע קיבל, אפוא, חופשה בשכר, ולא זכאי מעבר למה שקיבל - פרט ליום אחד של חופשה, כפי שמודה הנתבעת בכתב הגנתה (אף שטוענת שהייתה זכאית לקזז סכום זה בשל אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרותו). לגרסת התובע, זכאי לדמי פדיון חופשה למרות זאת, כיוון שלא "ביקש חופשה", אלא, שחופשות בבית הספר, עליהן קיבל תשלום מלא, מהוות חלק מחופשותיו. לאור זאת זכאי התובע ליום חופשה אחד, ובסה"כ סך של 180 ₪.
ב.נסיבות התפטרותו של התובע:אין חולק כי יום העבודה האחרון של התובע בפועל היה ב-28/6/09. באותו יום, אחרי שעות העבודה היה אירוע (שאינו קשור לעבודה) שבגינו נלקח נשקו של התובע (כפי שגם עולה ממכתבו של ב"כ התובע מיום 8/7/09). על פי עדות התובע, הודיע לנתבעת כי לא יגיע לעבודה ב-29/6/09, וב-30/6/09.השאלה מה ארע לאחר מכן, ומדוע בפועל לא חזר התובע לעבודתו.יצויין כבר עתה כי מן המסמכים שבתיק עולה כי אכן הנתבעת הציעה לתובע עבודה אחרת ללא נשק, כפי שגם עולה מעדותו של מר רועי ברזילי, מפקח אזור ירושלים בנתבעת. אלא ששוכנענו שהתובע סרב לקבל את העבודה שהוצעה לו בקניון מלחה.לכאורה, די היה בכך כדי לשלול מהתובע את פיצויי הפיטורין. אלא שכאשר בדקנו את כלל העובדות, מצאנו, כי למרות שהוצעה לתובע עבודה - הנתבעת העמידה את התובע בפני שוקת שבורה, כאשר בצד ההצעה לקבל עבודה אחרת, הודיעה לו כבר ב-29/6 כי כל דמי הנסיעות שקיבל עד אז – יקוזזו לו משכרו, כך שבפועל אכן נותר עם משכורת של 39 ₪ לחודש עבודה.התובע, עבר, כאמור אירוע אישי קשה ב-28/6/09. התנהלות הנתבעת, כולל בעיתוי שבו הדברים נעשו, מלמדת על כך שהנתבעת "דחפה" את התובע להתפטר. ראשית: כבר למחרת האירוע, ובחוסר רגישות, הודיעה לו על הניכוי הצפוי, שמשמעותו אי קבלת משכורת עבור חודש יוני 2009. אולם מעבר לכך – אף שמבחינת הנתבעת לא היה זה חודש העבודה האחרון לעבודתו – ניכתה לו את כל משכורתו, כאילו מדובר באדם שמפסיק לעבוד. הנתבעת השאירה לו – אחרי הקיזוז - 39 ₪ בלבד, מבלי שהשאירה לו כל סכום למחייה. גם אם נכונה טענת הנתבעת כי הייתה זכאית לנכות את הוצאות הנסיעה - לא הייתה רשאית לעשות כן באופן שבו הדבר נעשה. מכל מקום, ההודעה על הניכוי נעשתה עוד בטרם ידעה הנתבעת על התפטרותו, כך שלא יכולה לטעון שהייתה רשאית לקזז לו סכומים המגיעים לה ממנו, בשל עזיבתו. בנסיבות העניין, ולאור אופן הניכוי ועיתויו, נראה כי אכן הנתבעת העדיפה שלא להמשיך להעסיקו (ככל הנראה גם לאור העובדה שתבע אותה במהלך עבודתו). לפיכך, כאשר ניכתה לו את כל משכורתו – לא ניתן היה לצפות ממנו שימשיך לעבוד אצלה. בעדותו, (עמ' 8 שורה 1) נשאל לעניין זה:"ש. בסעיף 7 במכתב שנשלח לבא כוחך, מופיעה הצעה שבו שמציעים לך לחזור לעבוד, ובכל זאת, למה אחרי ההצעה הזאת לא יצרת איתנו קשר אם כל כך רצית לעבוד?"והוא השיב:ת. לא שילמתם לי שכר, איך אתה רוצה שאחזור אליכם."לטענת ב"כ הנתבעת – מכיוון שהקיזוז נעשה רק ב-10/7 – לא הייתה לו כל סיבה שלא לעבוד עד למועד זה, אלא שמההתכתבויות שבתיק עולה בבירור כי ההודעה על כך שינוכה משכרו התקבלה כבר ב-29/6. לפיכך, ולמרות שהוצעו לו הצעות עבודה, נראה כי הצעות אלו הוצעו מהשפה ולחוץ, כאשר לא מצופה ממנו שימשיך לעבוד כאשר מורידים לו את כל שכרו (גם אם לחודש אחד בלבד). יתרה מכך, בסיום העבודה ניתן לקזז מהשכר, אך רק סכום קצוב ומוכח, או שאינו שנוי במחלוקת בלבד (ר/ דב"ע נד/3-101 יעקב עמנואל נ' שופרסל בע"מ ואח' פד"ע כח 241). אלא שהנתבעת קיזזה את כל הסכום כאילו מדובר במשכורת אחרונה, וכאילו אין מחלוקת לעניין זה. אף בהתנהלות זו ניתן ללמוד כי אכן הנתבעת התייחסה אליו כמי שזוהי משכורתו האחרונה. ודוק: מדובר אך בחודש אחד לאחר פסה"ד בגישור, ולאחר שנתבעה על ידו וחוייבה לשלם לו 2,500 ₪. מכלל הנסיבות עולה כי הנתבעת אכן ציפתה והייתה מעוניינת בהפסקת עבודתו, וניכוי דמי הנסיעות, כפי שנעשה, מלמד על רצון זה, תוך הבנה שלא יסכים להמשיך ולעבוד לאחר ששכרו ינוכה. מכל האמור לעיל – זכאי התובע לפיצויי פיטורין.
ג.גובה פיצויי פיטורין :מכיוון שהתובע עבד על בסיס שעתי, הרי שלצורך חישוב פיצויי פיטורין, יש צורך לערוך ממוצע של 12 החודשים האחרונים לעבודתו (על פי שכר היסוד). התובע תבע פיצויים ללא שהמציא לבית הדין את התחשיב, ואף לא את מלוא התלושים לשנת העבודה האחרונה. הנתבעת מצידה הכחישה את הסכום הנתבע, אך לא המציאה תחשיב אחר מטעמה (ולא צירפה את התלושים החסרים).
לאור זאת נערך תחשיב לפי התלושים שהומצאו לתיק - משנת 2009 -(כאשר אלו של 2008 שצורפו מתייחסים לתקופה שקדמה ל- 12 החודשים האחרונים). לאור זאת נערך התחשיב לפי ממוצע שכרו בשנת 2009, ובסה"כ , לאור תקופת עבודתו, זכאי לסך של 5,275 ₪ כפיצויי פיטורין.
ד.דמי נסיעות:כאמור, בין הצדדים היה הליך קודם, בו הוגש כתב תביעה ומנגד – כתב הגנה. לדברי התובע, לא הסתיר את מקום מגוריו, כשלדבריו (עמ' 5 משורה 1):"כולם ידעו שאני גר ברחוב התומר, גם המפקח ידע שאני גר שם. הוא היה אצלי אפילו בבית. אחד התנאים שלי היה השכר הבסיסי + נסיעות, זה מה שהבטיח לי זוהר מהנתבעת". כיוון שהתובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה, היה עליה להעלות טענת קיזוז בהליך הקודם, במסגרת כתב ההגנה. בנקודה זו לא הייתה רשאית הנתבעת לעשות דין לעצמה – מחד, לנהל את ההליך, מבלי להעלות כל טענה לעניין זכותה לקזז דמי נסיעות, ומאידך – לאחר קבלת פסה"ד (אף שניתן תוקף להסכם גישור), לקזז באופן חד צדדי את דמי הנסיעות. לאור עדות התובע – המפקח היה אצלו בבית, לכן, לא ניתן לומר שהסתיר זאת. להיפך – כל הנתונים היו בידי הנתבעת גם בהליך הקודם. מכל מקום, משהנתבעת לא העלתה טענה זו בזמן ההליך הקודם – ממילא ויתרה על טענה זו. לכל היותר – זכותה היה לקזז את דמי הנסיעות מהמועד שלאחר פסה"ד ואילך, כולל הפסקת התשלום מכאן ולהבא, אך כאמור, לא הייתה רשאית לעשות כן רטרואקטיבית, ובאופן חד צדדי. למען הסר ספק יצויין, כי אכן מהתרשים שהמציאה הנתבעת ומתיאור התחנות של האוטובוסים – אכן מדובר בנסיעה של לכל היותר של תחנת אוטובוס אחת. לכן, מחודש יוני ואילך (לו היה ממשיך לעבוד), לא היה זכאי התובע לדמי נסיעות.
ה.פיצויי הלנה :בנסיבות שנוצרו, כולל העובדה שהתובע התפטר מבלי שהסכים להצעות העבודה שהוצעו לו, ולאור העובדה שאכן קיבל דמי נסיעות כאשר התגורר במרחק שאינו מצריך נסיעות - אין ספק כי מדובר במחלוקת של ממש, המצדיקה הפחתת פיצויי ההלנה לכדי ריבית והצמדה.סוף דבר:הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:סך של 5,275 ש"ח כפיצויי פיטורין,
סך של 3,301 ש"ח כשכר עבודה ,סך של 180 ש"ח בגין יום חופשה אחד.כל הסכומים דלעיל יישאו ריבית והצמדה מיום 1/7/09 ועד ליום התשלום בפועל.בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע סך של 1,500 ₪ כשכ"ט עו"ד.בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 יום מיום המצאת פס"ד זה לידי הצד המבקש לערער.
ניתן היום, כ"ט אב תשע"א, 29 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.
נציגת ציבור(ע)סוזי לוי
נציג ציבור(מ)
וידה ילוז
יפה שטיין, שופטת
אב"ד