אלימלך נ' עמק ואח'

החלטה

1.על אף שבעבר ניתנו כבר החלטות מפורטות בעניינה של התובענה שלפנינו, הואיל והתובע (להלן – אלברט) איננו מיוצג על ידי עורך דין, נראה שאין מנוס ממתן החלטה מפורטת גם הפעם.

עניינה של התובענה שלפנינו, כפי שנאמר בהחלטות הקודמות, פיצוי כספי בשל הפרת הסכם למכירת מונית מאת הנתבע (להלן – ציון) לאלברט (להלן – הסכם המכר).

2.כפי שעולה מכתבי הטענות, המונית היתה בבעלותו של ציון, על אף שהיא רשומה בפועל במשרד הרישוי על שמה של הגב' מיטל אלבז (להלן – מיטל), בהיותה בעלת הרישיון הציבורי להפעלתה של המונית (להלן – הזכות הציבורית).

המונית נמכרה ביום 30.5.10 לאלברט, כולל הזכות הציבורית, אשר הושכרה על ידי מיטל לציון.

3.בכתב התביעה מצויין, בין היתר, כי על פי הסכם המכר היה אמור ציון לסלק את השעבוד שהוטל על המונית על ידי אגד ליסינג שירותי ליסינג למוניות בע"מ (להלן – חברת הליסינג), אך ציון נמנע מלעשות כן.

מהודעתה של חברת הליסינג לבית המשפט מיום 30.8.11 עולה, כי המונית ממושכנת לטובתה מיום 25.11.10 ועד ליום 25.11.11, ולכן עד למועד האמור לא ניתן יהיה להעביר בכל מקרה את הבעלות במונית.

אלברט טוען כי ציון חייב כספים רבים לחברת הליסינג, כמו גם למיטל, וכי הוא "מרמה על כל צעד ושעל גם את רשויות המדינה".

4.התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, וכבר עתה יצויין כי בהחלטה מיום 15.5.11 התקבלה בקשתו של ציון למתן רשות להתגונן ונקבע כי התצהיר שצורף לבקשה יהווה כתב הגנה .

לפיכך, כל טענותיו של אלברט ביחס לאי קבלה לידיו של כתב ההגנה – דינן להידחות.

5.כאמור, על פי הסכם המכר התחייב אלברט לשלם גם עבור הזכות הציבורית וכן ביטוח חובה ומקיף.

ביום 24.7.11 הגיש אלברט בקשה לתיקון כתב התביעה ולצירוף מיטל וחברת הליסינג כנתבעים נוספים.

אלברט מבקש ליתן צו - עשה נגד חברת הליסינג שלא להעביר בעלות, וכן להורות למיטל להעביר רישיונות המונית לידיו של אלברט.

6.מיטל השכירה את הזכות הציבורית לציון על פי הסכם שנערך ביניהם (להלן – הסכם הזכות הציבורית).

יצויין, כי ציון צירף לבקשתו למתן רשות להתגונן שני הסכמים בעניין הזכות הציבורית: נספח ד', המתייחס לתקופת שכירות של הזכות הציבורית מיום 1.3.10 ועד 28.2.11, ונספח ד' 1, המתייחס לתקופה שבין 1.3.11 עד 28.2.12.

נספח ד'1 הוא בנוסח זהה לנספח ד', לרבות תיקונים שנעשו בו בכתב יד לגבי הסכום החודשי שעל ציון לשלם למיטל, ורק התקופה מתוקנת, אף היא בכתב יד, מבלי שליד התיקון מופיעה חתימה של הצדדים.

הואיל ובית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 11.8.11 (להלן – פסק הדין) אינו מתייחס כלל לנספח ד' 1, וקובע באופן מפורש כי תוקפו של הסכם הזכות הציבורית פג ביום 28.2.11 – מעורר נספח ד'1 תמיהות רבות, בלשון המעטה.

7.על פי הסכם הזכות הציבורית המקורי (נספח ד'), על ציון לשלם למיטל סכום חודשי של 1,200 ₪, ובמקרה של הפרת ההסכם על ידי אחד מהצדדים – על המפר לשלם פיצוי מוסכם בסכום של 3,000 ₪.

עוד הוסכם, בסעיף 13 להסכם הזכות הציבורית, כי ציון לא יעביר את הזכות הציבורית לאדם אחר ללא רשותה של מיטל בכתב, ואם יעשה כן – יבוטל ההסכם וציון יפצה את מיטל בסכום של 10,000 ₪.

8.הואיל וציון העביר את הזכות הציבורית לאלברט במסגרת הסכם המכר של המונית – נראה, על פני הדברים, שציון הפר את הסכם הזכות הציבורית.