אלימלך נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב - הפול

פסק דין

רקע

לפניי מונחת תביעתו של מר עמרם אלימלך יליד שנת 1947 (להלן: "התובע") בגין תאונת דרכים מיום 25.06.09 עת רכב על אופנועו ממקום עבודתו לביתו ונפגע מפגיעת רכב בו (להלן: "התאונה"). המאגר הישראלי לביטוחי רכב (להלן: "הנתבעת") היתה החברה המבטחת במועד הרלוונטי לתאונה.

ועדה רפואית של המל"ל העריכה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בגובה 10.65% החל מיום 25.09.09.

מאחר שלא השכילו הצדדים לקבל את הצעת בית המשפט מיום 15.09.11 לא היה מנוס מלהכריע בתיק זה לפי הכלל "ייקוב הדין את ההר" (סנהדרין דף ו' עמוד ב') והתיק נקבע לדיון הוכחות ביום 25.03.12, בה העיד התובע בלבד.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומדת טוענת כי את האופנוע ביטחה הנתבעת בזמן הרלוונטי לתאונה ומשכך חבה היא באחריות לתאונה.

עקב התאונה נפגע התובע בחלקי גופו השונים. ממקום התאונה פונה לבית החולים 'קפלן' לקבלת טיפול רפואי, שם נערכו לו בדיקות מקיפות וצילומי רנטגן ואובחנו פגיעות בראשו, שיניו, כתפו השמאלית ורגלו השמאלית. התובע שוחרר לביתו עם הוראה למנוחה, נטילת משככי כאבים, המשך טיפול ומעקב רפואי. ביום 29.06.09 נבדק התובע אצל אורטופד קופת חולים והופנה להיבדק בחדר מיון, עוד באותו היום אושפז התובע במחלקה הפנימית בבית החולים 'קפלן' ושוחרר ביום 30.06.09 למחרת. התובע המשיך בטיפולים באמצעות רופאי קופת החולים וביום 07.07.09 נבדק על ידי אורטופד שאיבחן נפיחות לא ממוקדת לאורך שריר הסובך וקרסול שמאל עם רגישות מפושטת והופנה לטיפולי פיזיותרפיה. התובע החל לסבול במקביל מכאבים באזור המפשעה וביום 28.07.09 נבדק על ידי כירורג שאיבחן כי לתובע בקע דו צדדי והומלץ על טיפול ניתוחי.

בעניין שיניו, נבדק התובע ביום 04.08.09 במרפאת פה ולסת ואובחן כי קיימת פגיעה בשיניים 32,33,42,43 וכי יש לעקרן ולהתקין במקומן תותבת חלקית שתשלים את השיניים החסרות. התובע אף המשיך לסבול מכאבים עזים שגרמו לו לקשיי שינה וביום 05.08.09, לאחר בדיקה במרפאת כאב, אובחן כסובל מרגישות במצח וכן אובחנה רגישות מעל עצב עורפי שמאל. הומלץ לתובע על טיפול תרופתי והמשך מעקב. ביום 22.09.09 נבדק התובע על ידי רופאה תעסוקתית שקבעה כי התובע לא מסוגל להמשיך בעבודתו כמשגיח כשרות או בעבודה אחרת אשר כרוכה בהרמת משאות כבדים וזאת לצמיתות. התובע ניסה לעבוד במספר מקומות אחרי התאונה ולהשתלב בשוק העבודה כמשגיח כשרות.

ב"כ הנתבעת המלומדת מסכימה כי שקביעת המל"ל מחייבת לפי סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד שכן התאונה ארעה לתובע במהלך עבודתו והוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל. עם זאת, היא מדגישה כי מתוך נכותו של התובע נקבע כי 5% נכות הינה בגין צלקת בקרסול ו- 1% נכות בגין עקירתן של 4 שיניים ואלו לא נכויות תפקודיות.

יתרה מזאת, התובע – בלי קשר לתאונה - סבל מבעיות וכאבים בעמוד השדרה ואף נקבעו לו 10% נכות בגב התחתון (נכות כללית). זאת ועוד, בהתייחסות לטענת התובע כי הוא אינו מסוגל לעסוק כמשגיח כשרות, מפנה ב"כ הנתבעת את התנגדותה מיום 12.01.12 להגשת מסמך הרופאה התעסוקתית ללא חקירתה, המומחית לא זומנה לדיון ולכן אין לקבל את המסמך הרפואי כראיה ואם התובע היה רוצה בכך היה עליו להזמין את המומחית. בתקופת האי כושר קיבל התובע הבטחת הכנסה ולכן אם בית המשפט יפסוק הפסדים בגין תקופה זו, יש לנכות את דמי הפגיעה והבטחת הכנסה שקיבל. באשר לאי הכושר התובע בעצמו העיד כי הצליח להתקבל ולעבוד בשתי מסעדות אחרות לאחר התאונה (עמ' 3 שורות 1-4 לפרוטוקול) וניתן ללמוד כי נכותו אינה תפקודית ויכול להשתלב אם רוצה במעגל העבודה.

משכך, אי השתלבותו לשוק העבודה לא נובעת מהפגיעות בתאונה, אלא מפאת גילו המתקדם מהעדר עבר תעסוקתי ומעברו הרפואי עובר לתאונה, כגון נכות בגובה 10% בגב התחתון משנת 2000 וליקוי שמיעה. עוד טוענת ב"כ הנתבעת כי התובע בגיל פרישה ומשכך, אינו זכאי לכל פיצוי עתידי. בסה"כ מעריכה ב"כ הנתבעת את נזקו של התובע בסך של 13,787 ₪ ויש לנכות מסכום זה ניכויי מל"ל בסך של 19,154 ₪ והבטחת הכנסה כאמור, כך שהתביעה נבלעת ודינה להידחות.

דיון והכרעה

מאחר ובין הצדדים לא עלתה מחלוקת בגין שאלת החבות אעבור כעת לדיון בשאלת הנכות והנזק.

הנכות הרפואית והתפקודית

ועדה רפואית של המל"ל קבעה כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה בגובה 10.65% (מסמך המל"ל נושא תאריך 29.04.10). מונחה על ידי סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד, הנני קובע כי נכותו הרפואית של התובע תהא בגובה 10.65%.

באשר לנכותו התפקודית של התובע, אציין לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעברתי בעיון על המסמכים המצורפים לתיק בית המשפט, כי מפאת גילו ניתן ללמוד כי נכותו הרפואית מהווה מכשול עבורו בכדי להשתלב בשוק העבודה כפי שהיה יכול להשתלב עובר לתאונה.

הנני מאמין לעדות התובע שהוא לא קפא על שמריו, אלא ניסה ככל יכולתו לעבוד באותה עבודה אף שלא באותה רמת הכנסה, מתוך ניסיון אמיתי להקטין נזקו, אך ללא הצלחה. עם זאת, צודקת ב"כ התובעת שאין עניין לקבל, להתייחס או לקחת בחשבון את חוו"ד רופאה תעסוקתית שלא הוגשה ונחקרה בדרך המקובלת.

על כן ומונחה על ידי הפסיקה לפיה בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית (ראה למשל בע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע כי נכותו התפקודית של התובע תהא בגובה 10.65%.

הפסדי שכר לעבר ולעתיד