אלימלך ואח' נ' אשכנזי ואח'

פסק דין

בפני תביעת התובעים לפיצוי בסך של 8,500 ₪ וזאת בגין הפרת הבטחת הנתבעת 1 כי תאריך להם את הסכם השכירות לתקופה של שנה נוספת וכן, בגין עוגמת נפש ויסורים (כאמור בתביעה) שנגרמו לתובעים במהלך התקופה שהתגוררו בדירת הנתבעים וזאת בשל שיפוצים שנעשו בדירה במהלך תקופה זו.

התובעים, שכרו מהנתבעים את דירתם שברחוב פלוגות 60/2 בקרית חיים (להלן: "הדירה") וזאת בהתאם להסכם שכירות שנערך בחודש 1/11 לתקופה של שנה החל מיום 1.2.11.

בחודש 7/2011 דיירים בדירה המצויה מתחת לדירה זו, החלו בשיפוץ מסיבי של דירתם (להלן: "שיפוץ הדירה התחתונה") אשר בעקבותיהם נגרמו נזקים לדירה, שהתבטאו בסדקים רבים ברחבי הדירה.

בחודש 12/11 במהלך 8 ימים, ביצעו הנתבעים שיפוץ של הדירה וזאת לצורך תיקון הסדקים והתיקון הנדרש בעקבות השיפוץ בדירה התחתונה (להלן: "השיפוץ בדירה"). במהלך שמונת ימים אלו, יצאו התובעים מהדירה והתגוררו אצל בני משפחה, זאת תוך השארת חפציהם לרבות הריהוט בדירה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי קודם לביצוע השיפוץ בדירה, הסכימו הנתבעים להאריך את תקופת השכירות של התובעים לשנה נוספת (על אף שהסכמה זו לא הועלתה על הכתב) אולם, לאחר ביצוע השיפוץ חזרו בהם מהסכמה זו והודיעו לתובעים כי תקופת השכירות מסתיימת על פי ההסכם בסוף חודש 1/12. לטענת הנתבעים, סרבו להאריך את הסכם השכירות לאור התנהגותם של התובעים במהלך השיפוץ והעלאת דרישות חסרות תום לב במהלך ביצועו, בצורה אגרסיבית ומאיימת.

עוד אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעים הכירו בחבותם כלפי התובעים בגין ביצוע השיפוץ בדירה ולא כפרו בטענה כי הסדקים בדירה אכן נגרמו כתוצאה מאותן עבודות שיפוץ בדירה התחתונה אולם, הצדדים חלוקים בשאלה באם זכאים התובעים לפיצוי נוסף, וזאת לאחר שהנתבעים הסכימו לוותר על תשלום דמי שכירות לחודש 8/11, ולטענתם ויתור זה היווה פיצוי לתובעים בגין כל נזקיהם בעקבות השיפוץ בדירה התחתונה, לרבות יציאתם מהדירה לצורך ביצוע השיפוץ בה.

יצוין כי בכתב התביעה לא ציינו התובעים כלל את העובדה כי הנתבעים ויתרו להם על חודש דמי שכירות, ורק במהלך הדיון ובעקבות העלאת טענה זו (אשר לא הוכחשה לגופה), טענו כי הויתור על דמי השכירות לא היווה פיצוי לכל נזקיהם אלא רק נועד לפצותם על העובדה שבמהלך חודש 8/11, לא התגוררו בדירה תקופה של כשלושה שבועות, וזאת לטענתם בשל הסכנה שנוצרה בדירה בעקבות הופעת הסדקים בה וחששם כי מדובר בסדקים בעלי משמעות ליציבות הדירה.

לתמיכה בטענתם זו הפנו התובעים לחוות דעת שנערכה מטעם הנתבעים דווקא וזאת על ידי המהנדס דן גורדון, ואשר ממנה עולה כי השיפוץ בדירה התחתונה נעשה שלא על פי כללי ההנדסה ובעקבות זאת, קיים חשש כי עבודות אלו השפיעו על יציבות הדירה.

מנגד, הפנו הנתבעים לאישורים שנתנו על ידי המפקח על ביצוע השיפוץ בדירה התחתונה, אשר ניתנו, בין היתר, לאור דרישת אגף הרישוי והפיקוח על הבניה בעירית חיפה, ואשר מהם עולה כי אין כל חשש ליציבות שלד הבנין או ליציבות הדירה, וכי את הנזקים שנגרמו בדירה, יתקנו הדיירים בדירה התחתונה שכן, ברי שאלו אכן נגרמו כתוצאה מביצוע העבודות מטעמם (ראה אישור מיום 18.7.11).

על בסיס מסמכים אלו, טוענים הנתבעים כי לא היה כל בסיס לחששם של התובעים מפני המשך המגורים בדירה ולפיכך, גם לא היתה כל הצדקה כי ייצאו מהדירה במהלך חודש 8/2011 וזאת כאשר סוכם בין הצדדים, בין היתר לנוחיות התובעים עצמם, כי השיפוץ בדירה יתבצע רק בחודש 12/11, משהתברר כאמור כי אין כל מניעה או סכנה להמשיך ולהתגורר בדירה.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי את הפיצוי בדמות של ויתור על חודש דמי שכירות שנועד לפצות את התובעים על חוסר הנוחיות שנגרמה להם, לרבות במהלך ימי השיפוצים בדירה, ביקשו התובעים לקבל דווקא בחודש אוגוסט שבו נסעו לחו"ל (ולא להמתין לחודש 12/11) ולפיכך העדיפו שלא לשלם דמי שכירות בתקופה זו.

במהלך הדיון בפני הציגו התובעים תמונות וסרטים המתעדים את מצב הדירה בעקבות השיפוץ בדירה התחתונה ואכן ניתן להתרשם כי היו סדקים רבים בחלקים שונים של הדירה אשר נדרש לצורך תיקונם לבצע שיפוץ בדירה כפי שאכן בוצע. התובעים ניסו לשכנעני כי הסדרים הפכו את החיים בדירה לבלתי אפשריים, ולפיכך הם מבקשים פיצוי על כל התקופה בה התגוררו בדירה עם הסדקים, בנוסף לפיצוי בגין תקופת השיפוץ בדירה ונזקים והוצאות שנגרמו להם בגינה.

אינני מקבלת את טענת התובעים כי הופעת הסדקים היוותה סכנה למגוריהם בדירה שכן, כאמור לעיל על פי המסמכים שהציגו הנתבעים, ניתן אישור מפקח לכך שהסדקים אינם קונסטרוקטיביים ואינם פוגעים ביציבות הדירה ואישור כזה כבר הוצג במהלך חודש יולי 2011. הסתמכות התובעים על חוות דעתו של מר דן גורדון כדי להצדיק את חששם מפני יציבות הדירה, הינה משוללת כל בסיס שכן מר גורדון לא קבע כי יציבות הדירה נפגעה, אלא רק כי קיימת אפשרות כזו (אפשרות שכאמור נסתרה באישור המפקח). מכאן שלא מצאתי בסיס לטענת התובעים שנאלצו לצאת מהדירה במהלך חודש אוגוסט 2011 בשל סכנה כלשהי.

היפוכו של דבר, שוכנעתי כי לפחות ביחס לחלק מהתקופה הנטענת בחודש 8/11, שהו התובעים בחו"ל ובוודאי שהם לא זכאים לפיצוי כלשהו בגין תקופה זו ולא שוכנעתי כי מעבר לכך אכן יצאו מהדירה בחודש 8/11, ובכל מקרה, ככל שעשו כן, לא היתה לכך הצדקה. אמנם נכון שאין זה נעים להתגורר בדירה שיש בה סדקים כה רבים ובשל כך אכן היו זכאים התובעים לפיצוי מסויים, אולם במכלול הנסיבות מסתברת בעיני יותר גרסת הנתבעים כי הפיצוי שניתן, בויתור על דמי שכירות, אכן ניתן בחודש 8/11 לבקשת התובעים על אף שידעו כי בתקופה זו לא יבוצע השיפוץ בדירה, אלא במועד מאוחר יותר.

יחד עם זאת, לא הוכח בפני כי היתה בין הצדדים הסכמה כי הויתור על דמי שכירות לחודש יהווה פיצוי מוסכם עבור כל נזקי התובעים, לרבות עוגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מהופעת הסדקים והמגורים בדירה שיש בה סדקים עד לביצוע השיפוץ בה, וכן בעבור אותם 8 ימים שיפוצים בחודש 12/11 שבהם יצאו מהדירה על מנת לבצע את השיפוצים. אלא שאני סבורה כי בהתחשב בעובדה כי מועד השיפוץ בדירה תואם עם התובעים, והנתבעים אף אפשרו להם לסיים את הסכם השכירות לאחר שנוצרו הסדקים, ללא כל סנקציה, והתובעים ויתרו על אפשרות זו ובחרו להמשיך ולהתגורר בדירה עד לתום תקופת ההסכם, אין מקום לפסוק להם פיצוי נוסף מעבר לויתור על דמי השכירות לחודש 8/11.

נותרה לדיון המחלוקת בין הצדדים ביחס לטענת התובעים כי הנתבעים הפרו הסכמה בעל פה שהושגה בין הצדדים ביחס להארכת תקופת השכירות.

בענין זה מקבלת אני את עמדת הנתבעים כי לאור התנהלות התובעים במהלך השיפוץ, דבר שלא יכלו לצפות קודם לכן משהצדדים התנהלו באורח מוסכם הן ביחס למועד השיפוץ והן ביחס לפיצוי כאמור לעיל, זכאים היו הנתבעים לחזור בהם מהסכמתם להארכת תקופת השכירות כאשר אין מחלוקת בין הצדדים כי הודעה על כך ניתנה לתובעים כחודש לפני תום תקופת השכירות על פי ההסכם.

יחד עם זאת ככל שהייתי משתכנעת כי נגרמו לתובעים נזקים ספציפיים הנובעים מביטול הסכמת הנתבעים להארכת הסכם השכירות, יתכן והייתי מוצאת מקום לפסוק פיצוי בגין נזקים כאלו על אף האמור לעיל. אלא שבחינת טענות התובעים בהקשר זה, מעלה כי לא הוכיחו קיומו של נזק הנובע מביטול ההסכמה בדבר הארכת החוזה שכן, לא הוכח כי נאלצו לשכור דירה בתנאים טובים פחות בשל לחץ הזמן או כי הוצאו על ידם הוצאות אשר לא צריכים היו להוציא בכל מקרה כגון, הוצאות להובלת חפציהם לדירה החדשה.

יתרה מכך, אין מחלוקת כי התובעים נשארו בדירה 5 ימים מעבר לתום תקופת השכירות החוזית והנתבעים לאור השתלשלות הענינים בין הצדדים לא דרשו את הפיצוי המוסכם עבור תקופה זו, סכום אשר על פי סעיף 13.2 להסכם, צריך היה לעמוד על סך של 10,000 ₪. בויתור זה של הנתבעים על דרישה לפיצוי בגין עיכוב בפינוי הדירה, יש משום "פיצוי" נוסף של התובעים, מעבר לויתור על חודש דמי שכירות, כך שגם באם נגרמו להם נזקים כנטען על ידם (טענה כללית שלא פורטה כלל בכתב התביעה), יש בויתור זה משום פיצוי מספק עבור נזקים כאלו.