עת"א
בית משפט לעניינים מנהליים באר שבע
|
38382-03-11
30/05/2011
|
בפני השופט:
שלמה פרידלנדר
|
- נגד - |
התובע:
אברהם אלימלך (אסיר) ע"י עו"ד זוהר ארבל
|
הנתבע:
שרות בתי הסוהר ע"י עו"ד רועי קליפה
|
פסק-דין |
פסק דין
מבוא וטענות הצדדים
לפניי עתירת אסיר בעניין חישוב יתרת מאסרו.
העותר טוען כי משלא זכה ליהנות משחרור מינהלי במאסרו הראשון, בשל עיכוב בשחרורו המוקדם על-תנאי – יש לזכותו בקיצור מאסרו עתה; מששב לרצות מאסר מצטבר בגין ביטול שחרורו על-תנאי מחמת הפרת התנאי, ובגין העבירה הנוספת שאותה עבר בתקופת התנאי. כלומר, יש לחשב את הקיצור המנהלי של מאסרו הנוכחי לפי מלוא תקופת המאסר המקורי, שאותה שב להשלים בעקבות ביטול שחרורו על-תנאי.
עוד טוען העותר – לכאורה מדובר בטענה חלופית – כי יש לנכות ממאסרו הנוכחי את תקופות הקיצור המנהלי בגין כל אחד מרכיבי מאסרו המצטבר כאמור; להבדיל מחישוב הקיצור בגין התקופה המצטברת כמקשה אחת.
המשיב מתנגד לפרשנות האמורה, וגורס כי האפשרות של קיצור מינהלי של המאסר הקודם פקעה, משלא התממשה במועדה. עתה מרצה העותר עונש מצטבר, שלעניין הקיצור המנהלי דינו כמאסר אחד.
דיון והכרעה
חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001 (להלן: 'חוק השחרור'), קובע בסעיף 20(א) כלהלן:
"אסיר ששוחרר על-תנאי ועבר עבירה נוספת בתקופת התנאי, תבטל הועדה את שחרורו ותחייבו לשאת מאסר שאורכו כאורך תקופת התנאי".
כלומר, החוק נוקט בנדון דידן לשון של עונש עצמאי; להבדיל מלשון חלופית כגון "... ותחייבו להשלים את יתרת מאסרו שממנה שוחרר על-תנאי".
חוק השחרור קובע גם [בסעיף 6] כי "לא יינתן שחרור על-תנאי מתקופת מאסר שעל אסיר לשאת בשל ביטול שחרורו על-תנאי". גם זהו ביטוי להתייחסות אל המאסר בשל ביטול שחרור על-תנאי כאל מאסר עצמאי; להבדיל מ"החזרת הגלגל אחורנית" וריצוי תקופה זו כחלק מן המאסר המקורי המלא, כטענת העותר.
נראה כי טעמה של ההתייחסות החקיקתית אל המאסר בשל ביטול שחרור על-תנאי כאל מאסר נפרד מן המאסר המקורי נעוץ בעצם ההפרדה הקונקרטית בזמן ביניהם, העשויה להוליד שינויי-נסיבות רלבנטיים לעיצוב דמותו של המאסר העכשווי. יש טעם רב, אפוא, בכך שהטיפול באסיר ששחרורו בוטל לא יהיה בדרך של החזרת הגלגל אחורנית – אלא בדרך של נקיטת אמצעים אקטואליים, המתאימים לנסיבות החדשות שנוצרו.
שאלת שחרורו המנהלי של אסיר אמורה להיקבע תוך כדי מאסרו הרלבנטי. לאחר ששוחרר ממנו זה מכבר – אין היא עומדת עוד על הפרק. אין מדובר ב"זיכוי" הניתן למימוש "בקנייה הבאה", קרי: במאסר הבא. מדובר בהיתר שניתן לחרוג מן העונש הפסוק כדי להקל על הצפיפות בבתי הסוהר, בבחינת 'הכרח-שלא-יגונה', לפי שיקול דעת נציב שירות בתי הסוהר 'בזמן אמיתי' [פקודת בתי הסוהר, תשל"ב-1971 (להלן: 'פקודת בתי הסוהר'), סעיף 68ג].
ניתן להקיש לענייננו מן המקרה של הפעלת מאסר מותנה. בהקשר כזה, אין אומרים כי הנאשם יחזור לרצות את יתרת האורך המקורי של המאסר שנגזר עליו בשל העבירה המקורית, כאילו היה כולו בפועל ולא חלקו על-תנאי; אלא מתייחסים אל הפעלת המאסר המותנה כאל גזירת מאסר חדש ועצמאי, אשר מצטרף לעונש בשל העבירה החדשה. בהתאם לכך, גם קיצורו האפשרי של המאסר המותנה, בשל שחרור מוקדם ו/או שחרור מינהלי, אינו מצוי בשום זיקה לתקופת המאסר המקורית.
סעיף 22א בחוק השחרור קובע, לגבי נסיבות כבענייננו, כי המאסר בגין הפרת התנאי, על ידי ביצוע עבירה נוספת, ירוצה במצטבר למאסר בגין העבירה הנוספת. יש בכך משום ביטוי נוסף לכך שביטול השחרור על-תנאי אינו מניב השלמת המאסר הראשון; אלא דווקא מאסר המצטרף ומצטבר למאסר הנוסף, המאוחר.
גם בהוראה זו ניתן לתת טעם: שני המאסרים, בגין ההפרה של תנאי השחרור ובגין העבירה הנוספת, הם למעשה שני מאסרים שהוטלו על האסיר ששחרורו בוטל בעקבות אותו מעשה; שהרי ביצוע העבירה הנוספת הוא-הוא, בנסיבות כבענייננו (אם כי לא בהכרח), מעשה ההפרה של תנאי השחרור.
גם לכאן ניתן להקיש מהפעלתו של מאסר מותנה, יחד עם גזירת מאסר בגין העבירה הנוספת. ככל שהמאסר המותנה מופעל שלא בחפיפה מלאה עם המאסר הנוסף – מדובר במשך רצוף של מאסר, אף שלו שני רכיבים.
ניתן להוסיף ולהקיש מצב זה לגזירת מאסר מצטבר בגין מספר עבירות לפי כתב אישום אחד. כל עבירה גוררת עונש מאסר נפרד, אך העונשים מצטברים ומצטרפים לתקופת מאסר אחת.
כשם שהקיצור המנהלי, או השחרור המוקדם, מופעלים בנסיבות של מאסר מצטבר כאמור, בעקבות הפעלת מאסר מותנה, או בעקבות הרשעה במספר עבירות, תוך התייחסות למשך הכולל של המאסר – כך ראוי לנהוג אף בענייננו, בהתייחס להצטברותם של המאסר בגין ביטול השחרור על-תנאי ובגין העבירה הנוספת.
נסכם ונאמר: המאסר הראשון – עבר זמנו ובטל קורבנו. המאסר בגין ביטול השחרור על תנאי אינו מחזיר את האסיר לריצוי יתרת מאסרו המקורי, אלא מהווה מאסר חדש בגין הפרת התנאי. מאסר זה מצטבר ומצטרף למאסר הנוסף, בגין העבירה הנוספת שנעברה בתקופת התנאי. לפיכך הקיצור המנהלי של מאסר זה לא ייגזר מאורך המאסר הראשון, או מחישוב נפרד לפי אורכם של המאסרים המצטברים – אלא מאורך המאסר הכולל שהושת עתה על האסיר ששחרורו בוטל.