החלטה
עניינה של התביעה שלפניי נזק גוף שנגרם לתובעת בשתי תאונות בהן היתה מעורבת על פי טענתה, עת עבדה אצל הנתבעת. לטענת התובעת, אחראית הנתבעת לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מפגיעתה בתאונות אלו, עקב רשלנותה של הנתבעת.
בתמיכה לטענותיה בעניינים שברפואה, צרפה התובעת תעודת רופא, שבה נקבע שיעור נכותה של התובעת להערכת הרופא עורך חוות הדעת, ד"ר יובל קריגר, בשיעור של 20% נכות.
בתגובה לתעודת הרופא, הוגשה על ידי הנתבעת ביום 12.9.12 חוות דעת של מומחה מטעמה, ד"ר בצלאל פרידמן, אשר קבע בחוות דעתו, כי לא נותרה בתובעת נכות כתוצאה מהתאונות נשוא התובענה.
לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות בדבר סילוק התביעה מחוץ לכתלי בית המשפט, ניתנה הוראה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית ואלו הוגשו לתיק בית המשפט. תצהירי הנתבעת הוגשו לתיק בית המשפט ביום 29.9.13.
ביום 17.9.13 הוגשה על ידי התובעת בקשה לצירוף חוות דעת רפואית, היא הבקשה שלפניי.
התובעת מבקשת לצרף לתיק בית המשפט את חוות דעתו של האורטופד, ד"ר אריאלי, אשר בדק את התובעת והעריך את נכותה כתוצאה מהתאונות נשוא התובענה בשיעור של 10% (ולאחר הפעלת תקנה 15, בשיעור של 15%).
הנתבעת מתנגדת לצירוף חוות הדעת, הן בשל השלב שבו הוגשה והן בשל התבטאויותיו של המומחה ביחס לחוות הדעת מטעם הנתבעת.
אחר ששקלתי טענות הצדדים, מצאתי מקום לאפשר לתובעת לצרף חוות הדעת לתיק בית המשפט, בהסתייגות כפי שתפורט להלן.
תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תקנות 127, 128) מסדירות את אופן הוכחתם של עניינים שברפואה, כאשר בהתאם לתקנות, חוות דעת רפואית מטעם התובע מוגשת בד בבד עם הגשת כתב התביעה.
בהתאם לתקנות, לאחר הגשת חוות הדעת מטעם התובע, שמורה לנתבע הזכות להגיש חוות דעת מטעמו וככל שמי מהצדדים מעוניין לחלוק על חוות דעת חברו, קיימת לו זכות להגיש חוות דעת נגדית בתוך 60 יום לאחר המצאת חוות הדעת (תקנה 128(ב)).
אין ספק, כי התובע לא הגיש את חוות הדעת במועדים הקבועים בתקנות והוא עורר בקשתו לצירוף חוות דעת בסמוך למועד הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת, כאשר בפועל, בטרם ניתן אישורו של בית המשפט להגשת חוות הדעת, הוגשו תצהירי הנתבעת.
התנהלות זו בוודאי שאינה ראויה ואף לא ניתן לה טעם של ממש בבקשה עצמה.
למרות זאת, הנני סבורה, כי שעה שתובע מבקש לגרוע מטענותיו המקוריות, כאשר התובעת טענה תחילה לנכות בשיעור של 20% ואילו עתה היא טוענת לנכות בשיעור של 10%, יש לאפשר לה לעשות כן, כמו תובע שויתר על חלק מתביעתו, בשל עילה שאינה מוסיפה להתקיים עוד.
הוספת חוות הדעת בשלב זה של הדיון בוודאי שאינה יכולה להזיק לנתבעים בפן המהותי, אלא רק להיטיב עמם ומשכך, הנני סבורה, כי בפן המהותי, יש מקום לאפשר תיקון טענות התובעת בעניין, גם אם התיקון נעשה בשלב מאוחר יחסית.
ואולם, איני יכולה להסכים עם האופן שבו נערכה חוות הדעת.
בהקשר זה, מסכימה אני, כי הביקורת המצויה בחוות הדעת ביחס לחוות דעת הנתבעת אינה במקומה.
מקום בו בית המשפט נעתר לבקשה לתיקון טענות התובע, זאת למרות חלוף המועד לכך, אינה מצדיקה תקיפת חוות הדעת מטעם הנתבעת, שעל פניו, נוכח מועד הגשת חוות הדעת, היא זו ששמורה לה המלה האחרונה ואף שמורה לה הזכות ליתן התייחסות מחודשת לחוות הדעת מטעם התובעת ובזכות זו, לא מצאתי כי יש מקום לפגוע באופן כלשהו.
לאור האמור, אני מתירה צירוף חוות דעת מתוקנת מטעם התובעת ובלבד, שלא תהיינה בה אתן אמירות שיש בהן משום התייחסות לחוות דעת הנתבעת.
התובעת תוכל לצרף חוות דעת כאמור בתוך 15 יום מהיום.