החלטה
בפני התנגדותו של המבקש לבקשה לביצוע שטר שהגישה כנגדו המשיבה, ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, בתיק שמספרו 0107380335, בגין שיק שמשך מחשבונו בבנק לאומי לישראל בע"מ, על הסך של 6,000 ₪.
לאחר שעיינתי בבקשה לביצוע על נספחיה, בהתנגדות ובתצהיר התומך בה, על נספחיהם, בחקירת המבקש בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדת הסך של 2,000 ₪ בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית.
גירסתו הבסיסית של המבקש, לפיה השיק ניתן כשיק פיקדון להבטחת המשך קבלת שירותי שכירות שנועדו לאחיה של המשיבה, אשר ניתנו בפועל עד לסך של 4,000 ₪, לא נסתרה בחקירתו הנגדית ולא התבררה כהגנת בדים.
לטעמי אין המדובר בהגנת כשלון תמורה-חלקי-בלתי-קצוב, כי אם בטענה כי המדובר בשטר שנמסר על תנאי, וכי התנאי במסירה טרם התקיים, שהרי המבקש טוען בתצהירו שסיכם עם אחיה של המשיבה, הצד-הקרוב לטענת המבקש, במפורש, כי ישיב לידיו את השטר כנגד תשלום בסך של 2,000 ₪.
כידוע, "לעתים, על פי תנאיה של עסקת היסוד, ההתחייבות של העושה או המושך לפרוע את השטר מותנית בהתרחשותו של אירוע מסוים. אם התנאי כתוב על גבי המסמך, המסמך אינו שטר ולמחזיק בו תהיה עילה על פי עסקת היסוד בלבד. כאשר התנאי אינו כתוב על המסמך, אלא נותר בעסקת היסוד, המסמך הוא שטר ולתנאי תהא נפקות במסגרת ההגנה נגד התביעה השטרית. הווי אומר, כאשר המושך נתבע לפרוע את השטר, הוא רשאי להתגונן בטענה כי חיובו תלוי במילוי תנאי שלא קוים או שטרם קוים. הנתבע רשאי להוכיח בראיות בעל פה כי התלווה תנאי כלשהו לחיוב השטרי".
(ש' לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, עמ' 310 – ההדגשות שלי – י.ב.).
הטענה כי המבקש לא הציג בשלב זה ראיות בכתב לתמוך בטענותיו אינה מעלה ואינה מורידה, שכן בשלב הרשות להתגונן אין בודקים את טיב ראיותיו של הנתבע ואין בודקים כיצד יוכיח את טענותיו, וגם טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב מזכה במתן רשות להתגונן.
זאת ועוד, המבקש טען בתצהירו כנגד תום-ליבה של המשיבה, האוחזת בשטר, וזאת מכוח יחסיה הקרובים עם אחיה, הצד-הקרוב לעסקת היסוד על פי גירסת המבקש. טענתו זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית.
כידוע, קיימת גישה בפסיקה, כי די בטענות כנגד הצד הקרוב בתביעה השטרית בלבד, כדי להתיר לנתבע רשות להתגונן גם כנגד הצד הרחוק.
"נתבע שמבקש רשות להתגונן כנגד תביעה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר, די לו בכך שיפרט בתצהירו את ההגנה שהיה מעלה אילו נתבע לדין על ידי הצד הסמוך שעמו התקשר. הגנה זו פוגמת לכאורה בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר. וכעת צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, ולהוכיח כי ניתן ערך בתום לב בעד השטר"
(ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית 2006 בעמ' 235).
וכן, "השאלה אם התובע (שהוא צד שלישי) הוא אוחז כשורה אינה יכולה לבוא על פתרונה במסגרת הדיון בבקשה לרשות להתגונן" (ד' בר אופיר, לעיל, בעמ' 236).
לאור כל האמור לעיל, אני מתיר למבקש להתגונן בפני התביעה השטרית וזאת בתנאי שיפקיד בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטתי זו, את הסך של 2,000 ₪ בקופת בית המשפט, במזומן או בערבות בנקאית.
התביעה תידון בסדר דין מהיר, והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקסד"א.
הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד ייקבעו בתום הדיון בתיק העיקרי.
ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ב, 19 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.
