החלטה
בפני בקשה למתן צו מניעה זמני לעכב בארץ מוצרים הנמצאים במכולות, שרכשה המבקשת מאת המשיבה 1. המשיבה 2 היא חברת ספנות המחזיקה כיום במכולות שבהן המוצרים.
המבקשת הינה חברה העוסקת במסחר במוצרי חשמל. המשיבה 1 היא חברה סינית המייצרת מוצרים שכאלה. בין השתיים התנהלו מגעים שונים ולטענת המבקשת נכרת הסכם בין הצדדים, לפיו הגיעו אותם מוצרים שבמכולות – ארצה. המבקשת טוענת כי בעסקה זו עמדה בהוצאות נכבדות הקשורות בנושא קבלת התקן ודברים נוספים לענין שחרור הסחורה ומכירתה בארץ. טענת המבקשת היא כי ההסכם בין שני הצדדים כלל התניה על בלעדיות המבקשת ביבוא ומכירת אותן סחורות מהמשיבה 1. חשש המבקשת הוא כי לאחר ביצוע העסקה הנדונה לא תזכה שוב לייבא סחורות מייצור המשיבה 1 ובכך יגרם לה נזק רב. עוד טוענת המבקשת כי החזרת המוצרים חזרה לסין, כפי שדורשת המשיבה 1, תגרום לה נזק נוסף והוא בהפרת התחייבויות שלקחה על עצמה המבקשת מול לקוחותיה.
המשיבה 2 טוענת בהודעה שהוגשה לבית המשפט שכל יום נוסף בו היא מחזיקה במכולות, השייכות למשיבה 1, ובסחורה, נגרמות הוצאות כבדות, הוצאות הנערמות מידי יום, כשאין לדעת מי ישא בסכומים אלה והיא מבקשת כי המבקשת תמצא מקום אחר לאחסון הסחורה המעוכבת בארץ בגין צו המניעה הארעי והיא תוכל לשלוח את המכולות חזרה על פי הוראות המשיבה 1.
כיום התייצב עו"ד רונן, בשם המשיבה 1, וטוען כי הוא מופיע בהתאם ליפוי כח מוגבל, המורה לו לייצג את המשיבה 1 בדיון בצו המניעה וכן בטענותיה על חוסר סמכות בימ"ש זה, וכן טענה לתניית בוררות בין הצדדים, אולם טענות נוספות אלה עניינן בתביעה העיקרית. לבקשתו, הסחורה תועבר למבקשת תמורת התשלום המוסכם ולאחר שהמבקשת תציג את המסמכים המתאימים לצורך שחרור הסחורה ארצה.
ב"כ המבקשת מבין את משמעות החזקת הסחורה כפי שהיא היום, וההוצאות הגבוהות הנלוות לכך, והוא מציע כי הסחורה תשוחרר לידיו, לאחר הצגת המסמכים המתאימים, בעוד שהתמורה, שאיננה במחלוקת, תופקד בקופת בימ"ש כבטוחה לנזקים העשויים להיגרם לו, כמפורט בתביעה, ההליך העיקרי, שהוגשה לבית המשפט.
לאחר ששקלתי את כל השיקולים הנוגעים לענין, כולל זכויותיה לכאורה של המבקשת, המוכחשות למעשה, וכן את שאלת מאזן הנוחיות, הנני קובע כדלקמן:
על המבקשת לשחרר את הסחורה נשוא הבקשה, בהקדם האפשרי, בכפוף לתשלום התמורה המוסכמת לידי המשיבה 1, או למי שב"כ המשיבה 1 יורה לה, כולל הצגת המסמכים המתאימים הנדרשים על פי כל דין לצורך שחרור סחורה שכזו למסחר בארץ.
המשיבה 1 מיוצגת, בשלב זה, על ידי משרד עו"ד גורניצקי, ובית המשפט רואה את המשיבה 1 כמי שקיבלה את כתב התביעה לידיה, לתאריך היום, ושמורות למשיבה 1 כל טענותיה לגבי תניית הבוררות ולגבי שאלות סמכות וכדומה.
למעשה, מה שמבקשת עתה המבקשת הינו, כדברי ב"כ המשיבה 1, הטלת עיקול עצמי על התמורה המגיעה למשיבה 1. נראה לי כי סעד זה חורג מהסביר בנסיבות המקרה. הסחורה נמסרת לידי המבקשת, המשיבה 1 מקבלת את התמורה הראויה בגין סחורה זו, ושמורות לכל צד כל טענותיו. הרי הנזקים עדיין אינם קיימים. יתכן ויגרמו למבקשת נזקים בעתיד, אולם אין מקום למתן סעדים זמניים כמבוקש, כאשר מדובר בנזק עתידי, שהמבקשת תוכל לקבל פיצוי בגינו, במסגרת התביעה העיקרית. אינני מקבל שהמשיבה 1 הינה חברה חסרת יכולת פרעון ומכל מקום, הדבר לא הוכח בפני גם לא במידה הדרושה בהליך של בקשה לסעד זמני.
בכל נסיבות הענין, אין צו להוצאות. הוצאות יפסקו במסגרת ההליך העיקרי.
ניתנה והודעה היום כ"ו סיון תש"ע, 08/06/2010 במעמד הנוכחים.
דן מור, שופט בכיר
החלטה
ב"כ המבקשת טוען כי הסחורות המעוכבות בנמל מאז 1.4.10, ולאחר מכן בגין צו המניעה הזמני, ועד שישוחררו הסחורות, נושאות את הוצאות ההחזקה בנמל או במחסן מתאים והוא סבור כי על בית המשפט להטיל הוצאות אלה על המשיבה 1.
ב"כ המשיבה 2 טוען כי על פי הנוהג, המשיבה 2 התחייבה כלפי הרשויות והיא אמורה לקבל את הסכום ממי שיציג את שטר המטען, דהיינו, מהמבקשת.
לאחר שדחיתי, למעשה, את הבקשה לסעד הזמני, לא אוכל להטיל הוצאות אלה על מי מהמשיבות, ובמיוחד כשמדובר על תקופה שקדמה להוצאות הצו הארעי.
על המבקשת לשאת בהוצאות, ואם לטענתה היא זכאית להשבתן מהמשיבה 1, עליה לתבוע זאת בתביעה העיקרית. בשלב זה לא אוכל לפסוק לה הוצאות.
ניתנה והודעה היום כ"ו סיון תש"ע, 08/06/2010 במעמד הנוכחים.
דן מור, שופט בכיר
הוקלד על ידי: שולי הרפז