פסק דין
התביעה
בפניי מונחת תביעה כספית בסך 10,000 ₪ וסעד של ביטול עסקה והשבת המחאות, שהוגשה על ידי התובע, מר שלמה אליהו (להלן: "התובע" או "שלמה") נגד מיני קאר פתרונות תנועה בע"מ, העוסקת בשיווק כלי רכב (להלן: "הנתבעת").
העובדות שאינן שנויות במחלוקת
הצדדים התקשרו בעסקה למכירת רכב משומש מסוג טרקטורון משא (T3), מ.ר 92-664-60 (להלן: "הרכב" או "הממכר") לאחר שהובטח לתובע, כי הרכב יעבור בדיקה במוסך "מתן" לאגזוזים ורדיאטורים בעפולה (להלן: "המוסך"), שם ראה התובע לראשונה את הרכב, בתמורה לסך של 29,037 ₪. הצדדים הסכימו על מועד מסירת הרכב והסכימו כי הרכב יימסר כשהוא תקין מבחינה מכאנית ובטיחותית ולאחר בדיקתו במוסך. הצדדים הסכימו אודות הסדר התשלומים, כמפורט בסעיף 7 לכתב התביעה.
התובע קיבל לידיו את הרכב בתאריך 23.04.2009 (להלן: "מועד המסירה"), או אז התגלו בו ליקויים, שיפורטו בהמשך, ובתאריך 26.04.2009 נשלח הרכב לתיקון. מתאריך זה עד לתאריך 06.05.2009 הרכב היה בחזקת הנתבעת. אי-לכך התובע שלח דרישות לתיקון והחזרת הרכב, בטרם ינקוט בצעדים משפטיים כנגד הנתבעת. הרכב נבדק במוסך א.א. שירותי רכב עפולה בע"מ (להלן: "המוסך הבודק") ונמצאו בו ליקויים שפורטו בבדיקת המוסך, כמפורט בנספח ד' לכתב התביעה.
לאור ממצאי הבדיקה, התגלתה מחלוקת בין של הצדדים, כאשר התובע עותר לביטול העסקה והשבת כספיו וההמחאות שנתן, ואילו הנתבעת עותרת לחיוב התובע בהוצאות של תיקונים ותוספות להשבחת הרכב, שבוצעו לפי דרישתו של התובע, כתנאי לביטול העסקה וההשבה. משלא הוסדרה מחלוקת זו מחוץ לכותלי בית המשפט, על אף התכתבויות שהיו בין הצדדים, המצורפות לכתב התביעה, פנה התובע בתביעה זו.
טענות התובע בתמצית
טענתו המרכזית של התובע, מופנית להפרת החובה למסירת מידע וגילוי נאות אודות מצבו המכאני של הרכב בהתאם לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008 (להלן: "החוק"), בכך שבניגוד להתחייבותה של הנתבעת, היא לא מסרה לתובע את הסכם הרכישה באופן מסודר; כך גם לא קיבל התובע כל פירוט אודות טיפולים, תקלות או תאונות שעבר הרכב. לדידו, הנתבעת הטעתה אותו במעמד ביצוע העסקה, כאשר היא לא חשפה בפניו את מצבו האמיתי של הרכב בטרם ביצוע העסקה, לא ערכה חוזה בכתב, לא צירפה חוזה או מסמך בדבר גילוי פרטים ומידע לעניין ליקויים ותאונות קודמות.
לשיטת התובע, במעמד מסירת הרכב בנוכחות נציג הנתבעת, התגלו ברכב ליקויים ותקלות, כך שמייד עם הפעלתו הראשונה הרכב כבה ולא היה ניתן להתניעו מחדש. בנוסף להתגלותם של ליקויים נוספים במערכת הבלמים, מערכת החשמל, העדר מראות צד, חופש במערכת ההיגוי, נזילות שמן, נועל הארגז האחורי מימין היה חסר וחגורת בטיחות מימין נמצאת לא תקינה (להלן: "הליקויים").
לאחר הבדיקה שבוצעה במוסך הבודק, כמפורט לעיל, לא בוצעו התיקונים על-ידי הנתבעת, כך גם לא הוחזר הרכב לחזקתו של התובע. אי-לכך שלח התובע הודעה על "ביטול ההסכם" (מכתב מיום 07.05.2009 - נספח ה' לכתב התביעה), דרש את ההמחאות שהפקיד בידי הנתבעת וכן החזר בגין תשלום של המחאה אחת שנפרעה, בסך 2,500 ₪. בשלב זה, הנתבעת הציבה תנאים בדמות של הטלת חיובים כספיים על כתפיו של התובע, כגון הוצאות צביעת הרכב (כמפורט בסעיף 14 לכתב התביעה), והוצאות בגין תוספות שנעשו ברכב שהתובע כלל לא ביקש להתקינם ברכב, כל זאת בניגוד לכל דין או הסכם בין הצדדים. כל זאת, בשלב שהנתבעת פרסמה את הרכב למכירה מחדש.
מכאן, עותר התובע להשבת כספו ששולם, בסך 2,500 ₪ ולביטול העסקה והחזרת ההמחאות, 4 במספר, אשר ניתנו על ידו וטרם נפרעו. בנוסף, עותר התובע לחיוב הנתבעת בסך 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש, וסכום נוסף בסך של 2,500 ₪ בגין הוצאות של ייעוץ משפטי, חקירות ואובדן שעות עבודה.
טענות הנתבעת בתמצית
לשיטת הנתבעת, עובר לביצוע העסקה ניתנה לתובע האפשרות המלאה לבדוק את הרכב במוסך. לאחר ביצוע בדיקות אלה, הביע התובע את רצונו בקיום העסקה, במצבו הנוכחי של הרכב, יחד עם הדרישה לבצע מספר התאמות שבוצעו על ידי הנתבעת, כדרישתו. לשיטתה, היא הסבירה לתובע, כי מדובר בכלי משומש, ולכן סביר הוא כי מצבו יהיה שונה ממצבו של רכב חדש.
בנסיבות העניין, דרישת התובע לביטול העסקה לרבות ביטול ההמחאות שניתנו הייתה שלא כדין. אי-לכך, היא פתחה בתיק הוצל"פ (מספר 21-05726-09-4) בלשכת ההוצל"פ ברחובות, במטרה להיפרע ממנו את העלויות עבור השינויים וההתאמות שביצעה ברכב, כאמור, בסך 9,875 ₪ (בניכוי 2,500 ₪- סכום ההמחאה שנפרעה), שינויים אשר פורט בסעיף 18 לכתב ההגנה.
הנתבעת חולקת על כך שהרכב לא תפקד כראוי כבר במועד מסירתו. לעניין זה נטען, כי הרכב נמסר לתובע- באמצעות הבת שלו- בביתו השוכן ביישוב תמרת. נציג הנתבעת, בשם יוסי, וכן בתו של התובע, ערכו בכלי הרכב נסיעת מבחן, ואז לא נתגלתה בכלי כל תקלה שהיא. עם זאת, ובמועד מאוחר יותר לנסיעת המבחן, הודיע התובע לנתבעת על כך שהרכב אינו מניע. מבדיקה של נציג הנתבעת מאותו יום, נמצא כי התובע שכח לכבות את אורות הטרקטורון, דבר שגרם לריקון המצבר. הבעיה נפתרה במקום, והיא נגרמה כתוצאה מרשלנות התובע או מי מטעמו.
לשיטת הנתבעת, היא פעלה ברוחב לב ומילאה אחר כל החובות שמוטלות עליה, עת שהעניקה לתובע שתי אפשרויות: האחת, ביטול העסקה יחד עם חיובו בעלויות השינויים וההתאמות. השנייה, קיום העסקה, תוך ביצוע כל תיקון שיחפוץ בעלות מופחתת. אך התובע, משיקוליו הוא, סירב לשתי ההצעות הנ"ל, ועל כך אין לו אלא להלין על עצמו.
לדידה, חוק מכירת רכב משומש הינו חוק חדש שספק אם הוא חל על העסקה נשוא התביעה, ובמידה והוא כן חל, הרי שהיא פעלה בתום לב, ואין לפטור את התובע מהתחייבויותיו כלפי הנתבעת. התובע, אשר ידע על קיום החוק, לא עמד על מלוא זכויותיו, כגון עריכת חוזה בכתב, דבר שרובץ לחובתו.
המסגרת הנורמטיבית
המסגרת הנורמטיבית אשר חלה על נסיבות העניין שבפנינו נשענת על דיני החוזים ועל דיני הנזיקין. מצד דיני החוזים אזכיר את חוק המכר התשכ"ח-1968 המחייב מוכר למסור נכס שהוא מתאים למוסכם בין הצדדים. בנוסף אזכיר את חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 שמחיל חובות שבראשן חובת תום הלב מכוח סעיף 12, אך גם את סעיף 15 הדן בדיני ההטעיה. במקרה דנן נקשר חוזה בין הצדדים ומתעוררת שאילת הזכות לביטולו, על כל המשתמע מכך.
