פסק דין
עניינה של התביעה בתאונת דרכים, מיום 6.11.08, בה היה מעורב התובע, יליד 1950, כנהג. התאונה ארעה כאשר הרכב בו נהג פגע בקורת מתכת שבלטה לתוך נתיב הנסיעה. במועדים הרלוונטיים ביטחה הנתבעת את נהיגת התובע. התובע טען בתביעתו כי כתוצאה מהתאונה הוא נחבל בחזהו, בראשו, בשיניו, בגבו ובצווארו. עד היום סובל התובע, לטענתו, מכאבים בחזה המתגברים בעת שיעול, ביצוע תנועות וחילופי מזג אוויר. לדבריו, הוא סובל עוד מכאבים ומגבלות בתנועות הצוואר והגב וכן מכאבי ראש. התובע מטופל בקשר לפגיעה בשיניו. התביעה נתמכה בבקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים הבאים: אורטופדיה, כירורגיית בית החזה, נוירולוגיה, ריאות, פה ולסת-שיקום הפה.
כב' הרשם ע. עבאס (כתוארו אז) מצא כי קיימת ראשית ראיה למינויו של ד"ר אמל חורי, כמומחה בתחום האורטופדיה ובהמשך מינה כב' הרשם מ.בורשטיין גם את ד"ר אורית הרמתי, כמומחית בתחום הפה והלסת.
ד"ר אמל חורי ציין בחוות דעתו כי התובע מתהלך היטב גם על קצות אצבעות ועקבים. תנועות הגוף מלאות ללא הגבלה הנראית לעין. בבדיקת עמוד השדרה לכל אורכו ציין המומחה כי לא נצפו סימני חבלה או דפורמציה. בסיכום חוות דעתו קבע כי הוא אינו מוצא שקיימת חבלה העולה כדי נכות, אם כי הכיר בנכות זמנית מלאה למשך ארבעה חודשים וחצי. בשולי חווה"ד ציין המומחה כי הוא אינו רואה צורך במינוי מומחה מתחום כירורגיית בית החזה, הואיל והחבלה היא בתחום השלד בלבד וללא פגיעה ברקמות הרכות. המומחה ציין כי ככל שהיו שברים בעצם החזה, כאשר הם ללא תזוזה וללא חבלות נלוות, אלה מחלימים ולא מותירים נכות.
במסגרת תשובות לשאלות הבהרה ציין כי ככל שיש ממש בתלונות התובע הצוואריות, אלה אינן קשורות לתאונה וכך קבע גם ביחס לממצא של קליטת יתר בחוליות L2-5. הודגש כי טווחי תנועות הצוואר היו תקינים.
ד"ר אורית הרמתי ציינה כי לא קיימת הגבלה בפתיחת הפה ובתנועות הלסת לצדדים, אין שינויי תחושה ובבדיקתה מצאה כי חסרות שיניים 31, 32, 41 ו-42 כאשר קיימת תותבת חלקית זמנית להשלמת השיניים.
המומחית ציינה כי עפ"י בדיקתה מומלץ לבצע שחזור שיניים ע"י גשר חרסינה ולא על גבי שתלים וכך תתקבל תוצאה אסתטית יפה יותר.
בהתאם לחוות הדעת עבר התובע טיפולי שיניים בעלות של 2,760 ₪, במהלכם נעקרו שיניים קדמיות תחתונות והושלמו ע"י תותבת חלקית.
באשר לטיפול שיש לבצע בעתיד ועלותו, הבחינה בין שתי חלופות;
באחת - התייחסה לדרך השיקומית שנבחרה במרפאת התובע ואשר שם עלותה עומדת על 12,100 ₪,
בשנייה - ציינה את המחירים המשוערים כפי שהיא נוהגת לנקוב בחוות דעתה והמהווים מחירים ממוצעים של טיפולים במרפאות שיניים פרטיות. בחלופה זו ציינה טיפולים המסתכמים בעלות כוללת בסך של 21,600 ₪ (טיפולי שורש ומבנים בשיניים 13 ו-43, גשר חרסינה בן שש יחידות).
עוד מצאה לקבוע כי בשל אובדן ארבע שיניים קדמיות תחתונות, יש להכיר בנכות של 0.25% לכל שן וסה"כ נכות צמיתה של 1%.
המומחית לא מצאה מקום לקשור בין עלויות החלפה עתידית של השיקום, לחבלה הנדונה, בציינה כי גם ללא קשר לתאונה היה התובע מאבד את השיניים שנחבלו בטווח של חמש-שבע השנים הבאות, מחמת מחלת חניכיים.
התובע הסתפק בתצהירו בו חזר על האמור בכתב התביעה והוסיף כי כתוצאה מההתנגשות בקורת המתכת, הוטח ההגה בחזהו והשמשה הקדמית נפלה עליו. ממקום התאונה פונה התובע לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "רמב"ם" בחיפה. התובע טוען כי בעקבות התאונה נאלץ לעבור טיפולי שיניים רבים. מסמכים רפואיים לתמיכה בטענתו צורפו וסומנו ב'.
עובר לתאונה עבד התובע כנהג אוטובוס בחברת ההסעות "מטיילי קריית שמונה" בע"מ, וכך הוא עושה עד היום. שכרו עובר לתאונה עמד על סך חודשי של 6,000 ₪ ובעקבות התאונה נאלץ לדבריו להיעדר לתקופה מצטברת של כארבעה חודשים וחצי.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע קיבל דמי פגיעה עבור 91 יום בסך של 13,159 ₪, המהווים 75% משכרו. עבור יתרת ימי היעדרותו לא קיבל שכר. תלושי שכר של התובע ומסמכים מהמל"ל צורפו וסומנו ג'.
עיון בתלושי השכר מעלה הממצאים הבאים:
עד לחודש אוקטובר 2008, השתכר התובע, באותה שנה, סך חודשי ממוצע (נטו) של - כ-5,930 ₪.
בחודש נובמבר 2008 השתכר התובע סך של כ-2,000 ₪.
בחודש מרץ 2008 השתכר התובע כ- 3,500 ₪.