אליהו נ' הפול המאגר הישראלי לביטוחי רכב

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

רקע כללי

התובע יליד 30/4/1981, נפגע בתאונת דרכים ביום 17/9/2008, כאשר קטנוע שבו נהג, החליק. ממקום התאונה פונה התובע לבי"ח בילינסון, שם נרשם כי הוא נחבל בראשו וברגלו השמאלית; התובע אף התלונן על כאבים בכתפיים, שכמות, ברך שמאל ואמה שמאל.

בבדיקתו נרשם רגישות קלה ודיפוזית בצוואר, רגישות דיפוזית בכתפיים ללא הגבלת תנועה; בברך שמאל נצפה שפשוף בקדמת הברך; בצילומי רנטגן של עמוד שדרה צווארי וברך שמאל לא נצפה שבר.

התובע שוחרר מחדר המיון בהמלצה לתרופות נגד כאבים ולקומפרסים קרים; יומיים לאחר מכן פנה התובע לבדיקת רופא, ד"ר מרטין, אשר מציין ברישומיו כי התובע סובל ממכות יבשות בכתפיים, שפשוף ומכה חזקה ברגל שמאל.

הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ אשר ביטחה את הקטנוע עליו נהג התובע בזמנים הרלבנטיים לתאונה.

אין מחלוקת בשאלת החבות, אלא אך בשיעור הפיצוי לו זכאי התובע.

הנכות הרפואית

התובע נבדק על יד מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר עמוס פייזר. בחוות דעתו מפרט ד"ר פייזר את הטיפולים הרפואיים שהתובע עבר. בין היתר, מציין ד"ר פייזר כי התובע עבר בדיקת אולטרא סאונד של הכתפיים שהיתה תקינה והומלץ לו על טיפול בביוקס ומשחת וולטרן. התובע אף עבר בדיקת CT מוח שאובחנה כתקינה.

התובע הופנה לטיפולי פיזיותרפיה לאחר שבבדיקת רגליים וכתף ימין הופקה מטטרזלגיה והגבלה ברוטציה פנימית עם מבחן גרבר חיובי.

התובע עבר סדרה של 11 טיפולי פיזיותרפיה מיום 1/12/2009 עד 9/2/2010. לפי דו"ח הפיזיותרפיה, בסיום הטיפול נותרו כאבים בהרמת יד, אי-יכולת להרים חפצים כבדים, וכאב חד בקדמת הכתף.

בסיכום חוות דעתו מציין ד"ר פייזר כי: "כיום ישנם כאבים בהעמסת הכתף והגבלת תנועה. מחושיו וממצאי הבדיקה הגופנית מתאימים לפגיעה תוך מפרקית (קרע לברום- SLAP LESION ?).". בגין כך העריך ד"ר פייזר את נכותו של התובע בשיעור 10% לפי סעיף 35 (1)(ב) לתוספת לתקנות המוסד הבטוח הלאומי בגין פגיעה תוך מפרקית בכתף (קרע לברום) הגורמת הפרעה קלה בתפקוד הכתף.

הנתבעת חולקת על ממצאיו של ד"ר פייזר ואף חקרה אותו על תוכן חוות דעתו. לטענת הנתבעת, לא ניתן היה לייחס לתובע נכות כלשהי, בהעדר קיומם של ממצאים אובייקטיביים וממשיים דוגמת בדיקת MRI, וזאת בהתאם לעמדת ועדת המוסד לבטוח לאומי, אשר לא קבעה לתובע נכות צמיתה בהעדר בדיקה שכזו.

לטענת הנתבעת, לאחר התאונה, אין כל ממצא שלתובע נגרמה פגיעה כלשהי בכתף ימין. נהפוך הוא. בדיקת האולטרא סאונד של הכתף היתה תקינה, ואף צילום הכתפיים היה תקין.

הנתבעת ממשיכה וטוענת כי, לאחר התאונה התובע עסק בפעילות ספורטיבית, לרבות על מכשיר מתח ורכיבה על סוסים, על כל המשתמע מכך.

הנתבעת מוסיפה כי ד"ר פייזר ציין בחקירתו, כי אילו הוא היה הרופא המטפל בתובע, הוא היה שולח אותו לבדיקת MRI.

כידוע, על פי הפסיקה, בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של מומחה בית המשפט (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב, מיום 24/11/2005, בפסקה 6). עם זאת נקבע כי: "לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה", כאשר אלה מבוססות על הידע והמומחיות של המומחה בתחום עיסוקו. (ע"א 9598/05 ממן נ' המגן, מיום 28/3/2007 בפסקה 7).

לאחר שעיינתי בחוו"ד של ד"ר פייזר ובחקירתו בבית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה כי אין הצדקה להתערב בממצאיו; ד"ר פייזר ציין בחקירתו כי בדיקות אולטרא סאונד ורנטגן אינן מסוגלות לאתר את הפגיעה ממנה סובל התובע בדבר קרע בלברום.

ראו עמ' 15 לפרוטוקול הדיון, ש' 15-20: