פסק דין
לטענת התובעת, ביום 15/12/2008 היא ניגשה למרפאה בקופ"ח מאוחדת שבה היא חברה, על מנת לבצע טיפול אלקטיבי פרנקטומי כהכנה לטיפול אורטודונטי במרפאת השיניים של קופ"ח מאוחדת (להלן: "הטיפול"); היא ניגשה לנתבע 2 שאמור היה לבצע את הטיפול, אולם הנתבעים סירבו לבצע את הטיפול משום שלא היה לה כסף לשלם עבור הטיפול, מאחר שארנקה נגנב, יחד עם כרטיס האשראי שהיה בתוכו.
לטענת התובעת, היא ובתה זכו ליחס משפיל וחוסר התחשבות מצד הנתבעים; הניתוח היה אמור להיות בחופשת חנוכה על מנת שהבת לא תפסיד לימודים.
מנגד טוענים הנתבעים, כי התובעת יחד עם בתה אכן ניגשו על מנת לבצע את הטיפול על ידי הנתבע 2; במהלך ההכנה לטיפול, כשהנתבע 2 ביקש להסביר לבת על מהלך הטיפול, התפרצה התובעת לדבריו בצעקות ולא אפשרה לו לנהל שיחה מקדימה עם הילדה; חרף זאת הנתבע 2 המשיך בהכנה לטיפול וביקש מהתובעת להסדיר את ענין התשלום במרפאה; מדובר בטיפול שאינו כלול בסל הבריאות והתובעת היתה מודעת לכך שהיה עליה לשלם את תמורתו; צוות המרפאה הביע נכונות לבוא לקראת התובעת ולדחות את התשלום, אולם התובעת המשיכה לצעוק ולהפריע לעבודת הצוות הרפואי ולמטופלים, עד שסופו של דבר, הסייעת הראשית נאלצה לערב את צוות הביטחון של המרפאה; התובעת המשיכה להתנהג בתוקפנות ובאיומים, ועקב כך הנתבע 2 לא יכול היה להמשיך בטיפול באווירת האיומים שנוצרה; הנתבע 1 הציע לתובעת חלופה לפיה הטיפול ייעשה ע"י רופא אחר, אך התובעת סירבה לכך והתעקשה שהטיפול יבוצע ע"י הנתבע 2; בסופו של דבר הילדה קיבלה את הטיפול ע"י רופאת שיניים מוסמכת במרפאה אחרת של הנתבעים.
לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק ושמעתי את העדויות מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.
מטעם התובעת העידה התובעת עצמה; התובעת חזרה על גירסתה; התובעת אישרה במהלך עדותה כי כשהנתבע 2 פתח בשיחה עם הילדה בתחילת הטיפול היא העירה לו "שיש לו תיק רפואי ושיסתכל בתיק הרפואי ושהוא לא צריך לשאול את הילדה" (עמ' 1 לפרוטוקול הדיון, שורות 17-18). התובעת אף תיארה את המחלוקת שנתגלעה סביב סוגיית התשלום.
מטעם הנתבעים העידו הנתבע 1, הנתבע 2, ד"ר סלוק ממנהלת רפואת השיניים של קופ"ח מאוחדת, גב' רינה שקד, הסייעת של הנתבע 2 והגב' ברכה חן, סייעת אחראית במרפאת השיניים.
העדויות מטעם הנתבעים תמכו בגירסתם. העדים תיארו את האווירה הקשה שנוצרה עקב התנהגותה של התובעת, אשר לטענתם פתחה בצעקות ובאיומים כלפי הנתבעים והצוות הרפואי.
הנתבע 2 העיד כי באווירה שנוצרה הוא לא יכול היה להמשיך בטיפול.
הנתבע 1 העיד כי הוא ניסה למצוא פתרונות עבור התובעת, לרבות שהטיפול יבוצע ע"י רופא אחר במרפאה או במרפאה אחרת של הקופה, אולם היא סירבה לכך.
התברר שהתובעת אף הגישה תלונה נגד הנתבעים במשרד הבריאות, והבירור לא הגיע למסקנה שהתלונה מוצדקת. בתשובה לתלונה נכתב ע"י ד"ר מוצ'ניק ממשרד הבריאות כי: " חובת הרופא היא כלפי המטופל וטובתו, באווירה שנוצרה מתקבל הרושם שד"ר ראזק (הנתבע 2) לא יכול היה לתת הדבר. זכותו של ד"ר ארזק לסרב להמשיך במידה ונוצר חוסר אמון הדדי בינו לבינך ולצוות המרפאה".
דומה שאין מחלוקת בין הצדדים, שלמרבה הצער, במעמד הביקור של התובעת, התפתחה אווירה קשה במרפאה שהגיעה למצב של חוסר אמון בין התובעת לבין הנתבע 2, ד"ר דהוד.
כאמור, התובעת טוענת כי הנתבעים הם האחראים למצב שנוצר, משום שהתנו את מתן הטיפול בתשלום תמורתו. בענין זה עומדת עדותה של התובעת לבדה מול עדותם של הנתבעים ושלושה עדים נוספים מטעמם, כמפורט לעיל. לא מצאתי כל טעם או הצדקה להעדיף את עדותה של התובעת על פני עדותם של הנתבעים והעדים מטעמם.
כידוע, התובעת היא המוציא מחברו ועליה רובץ נטל ההוכחה ע"פ הדין. יוצא, אפוא, שהתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה על מנת להוכיח את גירסתה.
כאמור, על פי עדותם של הנתבעים והעדים מטעמם, התובעת היא זו שגרמה לאווירה הקשה שנוצרה במרפאה על ידי צעקות ואיומים כלפי הנתבע 2 והצוות הרפואי, וכל הניסיונות להפיס את דעתה ולהציג לפניה הצעות למתן טיפול חילופי מתאים, נדחו על ידה ונתקלו בצעקות ואיומים מצדה.
זאת ועוד, אין מחלוקת כי הטיפול אינו כלול בסל הבריאות וכי התובעת היתה אמורה לשלם עבורו. לפיכך, הדרישה שהוצגה לתובעת ע"י הנתבע 2 להסדיר את ענין התשלום עבור הטיפול, לא היתה חריגה או קנטרנית, והיה מקום שהתובעת תציג את נסיבותיה כפי שתיארה, בצורה שקטה והולמת ולא בדרך מתלהמת של צעקות ואיומים, כפי שעלה מעדויות הנתבעים, כאמור.
מהעדיות שהוצגו עולה כי הנתבעים והצוות הרפואי במרפאה ניסו לבוא לקראת התובעת, אולם היא המשיכה בשלה עד שהיה צורך להיזקק לצוות הביטחון.
לנוכח כל האמור, אני מחליט לדחות את התביעה.
בנסיבות הענין, אינני נותן צו להוצאות.
בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.